אל תקלו ראש, זו לא בדיחה
בחור הישיבה זלזל בקורונה ולבסוף הפנים
יש מחלה שמשתוללת בחוץ, מסתבר שהכתב ההוא לא סתם ניסה ליצור כותרת, ואני תקוע בבית על אותה ספה, והפעם גם אסור לי לשמוע שירים, ואני כותב על אותו דבר בדיוק שאני זלזלתי בו לפני חודש • בחור ישיבה מבני ברק שזלזל בקורונה משתף
בחור ישיבה. אילוסטרציה צילום: דוד כהן, פלאש 90
חיים רייס, תלמיד ישיבה מבני ברק, שיתף את 'בחדרי חרדים' בתחושותיו - כיצד זלזל בקורונה. ומה המסר שיצא לו מזה:
"מכירים את הרגעים האלה שאתם מרגישים בלתי פגיעים לחלוטין - כאילו אתה שליט על הגורל שלך?! הרגעים האלה תמיד מגיעים לפני הפגיעה.
העולם הוא סיפור, וסיפור טוב צריך שבירה כדי להדהים את הצופה, קחו לדוגמא; הבנק נשדד, למרות שהוא הבנק המוגן בעולם. האיש נהרג, למרות שהוא האיש הכי טוב ולא מזיק בעולם.
כאלה מקרים, זה מה שיוצר סיפור. הדיסוננס הזה בין המצב הברור, המוגדר, הצפוי - ללא צפוי בכלל, זה מה שנקרא, 'המאורע המחולל' של הסיפור.
אז ככה הרגשתי לפני קצת יותר מחודש. מוגן. ישבתי על הספה, אולי שמעתי אפילו איזה שיר, ואז ראיתי כותרת משנית על איזה וירוס באיזה עיירה בסין, שאני בטח אשכח את השם שלה תוך כמה דקות.
צחוק הגורל. זרקתי את העיתון, ואני מאמין שגם קצת צחקתי על הכתב שלקח את כל העניין ברצינות יתר והתחיל לנבאות 'נבואות זעם' על עתיד שלא יהיה.
"נו וירוס שמשתלט על העולם?! אתה לגמרי במאה ה19…" גילגלתי עיניים.
טוב, סוף הסיפור ברור, גם אם הוא לא היה מוכר לכולם. כי תמיד תדעו, כשהגיבור של הסיפור רואה ידיעת חדשות על וירוס שמשתלט על העולם, ומגלגל עיניים בזלזול, זה מה שהולך לקרות.
אז… יש מחלה שמשתוללת בחוץ, מסתבר שהכתב ההוא לא סתם ניסה ליצור כותרת, ואני תקוע בבית על אותה ספה, והפעם גם אסור לי לשמוע שירים, ואני כותב על אותו דבר בדיוק שאני זלזלתי בו לפני חודש.
צחוק הגורל..."
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 37 תגובות