1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

בגיל 35 החלו לצוץ לי כל מיני מחשבות זרות

"מידי כמה חודשים במשך השנים האחרונות הייתה צצה לי פתאום הרגשה שקשה לי ללמוד לא יכולתי להמשיך בכולל, ועם זה התחילו לצוץ לי כל מיני מחשבות זרות של תאוות, ופחות הייתי שומר על העיניים שלי", כך סיפר האברך בשיברון וביקש פיתרון | טורו השבועי של מרדכי רוט

מרדכי רוט, ל' ניסן תש"פ 24/04/2020 09:18

האברך פנה וביקש עזרה בחור חסידי. אילוסטרציה בחור חסידי. אילוסטרציה צילום: נתי שוחט, פלאש 90

היה זה אחרי חנוכה האחרון קיבלתי טלפון מאברך חרדי. "תשמע מרדכי: אני חייב לפגוש אותך". קבעתי לו פגישה והוא הגיע - הוא היה נראה בלבושו החיצוני כיהודי חרדי למהדרין.

זקן גדול היה לו, ציצית צמר התנוססה לו על חולצתו, ופאות ארוכות שהגיעו כמעט עד לסוף זקנו הארוך.

הוא התיישב, עשינו היכרות קצרה והוא החל לספר את סיפורו: "הגעתי למצב שאין לי מוצא אני לא יודע מה לעשות. אני ברוך השם זוכה לעמול בתורה, אני יושב ולומד בכולל זה 15 שנה. אני כבר היום בגיל 35, אך בשנה האחרונה אירע לי משהו שכבר בעבר סבלתי מזה לא פעם ולא פעמיים.

מידי כמה חודשים במשך השנים האחרונות הייתה צצה לי פתאום הרגשה שקשה לי ללמוד לא יכולתי להמשיך בכולל, ועם זה התחילו לצוץ לי כל מיני מחשבות זרות של תאוות, ופחות הייתי שומר על העיניים שלי.

אך בכל פעם הייתי מצליח להתגבר על כך ואחרי שבוע שבועיים הייתי מצליח להתגבר על הקושי וממשיך בסדר היום שהייתי רגיל בו, לומד בכולל יום שלם וכן הלאה.

אבל משהו קרה לי בשנה האחרונה - החוסר חשק ללמוד ולהתפלל והמחשבות הלא טובות לא עוזבות אותי ורק ממשיכות להציק לי ולהפריע לי.

ניגשתי לאדמו"ר שלי והוא הציע לי להתחזק יותר בלימוד התורה וכך זה ישפיע על המחשבות שלי ועל הרצונות שלי שהן יהיו יותר קדושות ויהא לי יותר חשק ללמוד.

ניסיתי כמו שהוא אמר ללמוד יותר תורה למרות שזה רק היה לי יותר קשה, ניסיתי וניסיתי ושום דבר לא עוזר ורק המצב נהיה יותר גרוע. החוסר חשק ללמוד גבר וכל מיני רצונות ותאוות התחזקו והתגברו.

ניגשתי לאדמו"ר שלי שוב ואמרתי לו: 'מה יהיה? הקשיים רק מתחזקים!'

'תמשיך כמו שאמרתי לך, ותבוא אליי עוד חודש', ענה לי.

האמת, שאינני מסוגל לחכות עוד, אולי זה משהו נפשי ואני מרגיש שאני מתחיל להשתגע. אנא עזור לי".

שאלתי אותו מספר שאלות בכדי לבדוק את המניעים שלו. ראיתי שזה לא קשור לזוגיות שלו, לא קשור ליצר הרע מיוחד שיש לו. ואז קלטתי ממה זה נובע.

"תגיד לי", שאלתי את אותו אברך, "בכל השנים שלמדת והתפללת היה לך הנאה מזה? סיפוק מזה, שמחת בזה?".

"תמיד", הוא ענה לי, "אבל תמיד אחרי שאני לומד, או אחרי חג כלשהוא, אחרי אירוע רוחני שאני עושה, אני מרגיש עם עצמי לא בסדר, אני מרגיש עם עצמי לא מסופק. יש לי מחשבות אולי הייתי צריך ללמוד יותר טוב ולהתפלל יותר טוב, אולי אם הייתי מתפלל ולומד יותר טוב אז זה היה בסדר.

אז כך שסיפוק גדול מעבודתי הרוחנית אין לי, ממש הפוך תמיד אני מרגיש ייסורי מצפון. אולי הייתי יכול לעשות יותר טוב ואולי אם אני אעשה יותר טוב אז יהיה טוב".

"תקשיב", אמרתי לו. "לדעתי אין לך שום בעיה נפשית ח"ו, ולדעתי הפתרון שלך זה לא ללמוד עוד גמרא ועוד תורה, אלא פשוט ללמוד לשמוח בכל חלק רוחני שאתה עושה - לשמוח שזכית להתפלל, ללמוד, וכו'. נכון שתמיד אפשר להגיע ליותר טוב אבל אתה צריך שיהא לך סיפוק רוחני ממה שאתה לומד ומתפלל.

הנפש של האדם בנויה מעולם התענוגים ואם אין לה סיפוק והנאה מדברים רוחניים אז היא מחפשת דברים אחרים, וזה מה שקורה לך.

סיפרתי לו על הצדיק רבי מנחם מענדל מוויטבסק שקבור בעיר טבריה שהיה רבו של האדמו"ר הזקן. שיום ההילולא שלו חל בשבת הקרובה א' אייר (תדליקו נר ותנו צדקה לע"נ ר' מנחם מענדל בן ר' משה, רואים ישועות) ואמרתי לו שמובא בספרו של אותו צדיק בספר "פרי הארץ" בחלק של האיגרות ששלח לאנשים, ויש שם מכתב (איגרת כב) ושם הוא מביא שהסיבה שיש לאנשים מחשבות זרות וכו' זה קורה בגלל שאנשים לא שמחים בחלק הרוחני בו הם זוכים להתפלל וללמוד ולעשות טוב, והם רוצים בגדולות ובנפלאות מהם.

והוא אומר שם שמי ששמח כל הזמן על החלק הרוחני שהשם זיכה אותו לעשות, בזכות זה מהשמיים יזכו אותו להגיע למדרגות יותר גבוהות. ואם הוא לא שמח אז הוא מגיע ח"ו למחשבות זרות ולתאוות וכו'.

(דרך אגב, באותו מכתב הוא כותב שהסיבה שלאנשים קשה להם בפרנסה ורבים בוקעים בה, זה בגלל שהם מסתכלים מסביב על פרטי הסיבה של הפרנסה. ובמקום להאמין אני עושה עכשיו עבודה כי השם אמר לעבוד ולא לחשוב יותר כלום, שאם אני אעשה כך וכך אז יהיה לי כך, אלא פשוט לשחרר מהמחשבה את פרטות הסיבה ורק להאמין שהשם נותן את הכסף ולא העבודה ולא כל שאר הדברים האחרים)

כמובן שאדם צריך להגיד מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי ולהשתדל להגיע יותר. אבל באופן ברור,

אם אדם כל הזמן רק מחפש למצוא את השלילי שהוא עושה בכל דבר, סופו בסוף ליפול.

מובא בספרים הקדושים שהנפש של יהודי מגיעה מעולם התענוג ואם היא לא מסופקת מדברים רוחניים אז היא מחפשת את הסיפוק מדברים גשמיים.

לכן החינוך הכי טוב לגדל ילדים, נוער, אברכים יראי שמיים – פשוט להחדיר עד כמה כל דבר הכי קטן רוחני שהם עושים זה חיובי ומאיר בכל העולמות.

ועד כמה כל מצווה שאדם עושה השם שמח בו והוא זוכה להידבק במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מי שברא את כל העולמות כולם, מי שמחיה את כל העולמות כולם, מי שהיה הווה ויהיה.

סיפר לי פעם אדמו"ר אחד מבני ברק, שהוא היה פעם בחוץ לארץ ונכנסה אליו נערה והוא סיפר שאותה נערה ירדה לגמרי מן הדרך עזבה את בית הוריה ונסעה לגור בניו יורק ועזבה כל קשר לדת, והסיבה הייתה שאביה היה צועק עליה ומפחיד אותה בענייני צניעות במקום להאיר לה פנים בכל דבר ולא לצעוק עליה. אני בטוח שאם הוא היה עושה כך היא הייתה היום במקום אחר.

מי שרוצה שילדיו בעזרת השם לא יעזבו את הדת ויאהבו את הדת את השם ואת תורתו, פשוט חייבים לגרום להם שהם יאהבו את השם את התורה את המצוות.

לעשות כל מצווה בבית בצורה חיובית וכיפית ומאירה ובלי לחץ וצעקות וכו'.

ובעיקר לתת לילדים שישמחו בכל מצווה שהם עושים, לשבח אותם על זה. להגיד להם על כל מצווה שהם עושים שהם זכו לעשות את מה שמלך מלכי המלכים אמר והוא כל כך שמח בזה והוא מחבק אותם ומנשק אותם.

אחד התקשר אליי בערב חג הפסח ושאל אותי מה אני צריך להגיד לילדים שלי בליל הסדר.

אמרתי לו שבתחילת הסדר יגיד להם שהשם יושב עכשיו עם כל המלאכים למעלה והם מסתכלים עליכם והשם אומר לכל המלאכים תראו איזה ילדים מתוקים יש לי ושתדעו שהשם אוהב אתכם תמיד ושכל מה שאתם צריכים תמיד תזכרו שאתם יכולים לבקש מהשם והוא ישמע לכם.

הנפש צריכה אור לא תיתן לה אור היא תחפש את ה"אור" החשוך במקומות אחרים.

אותו אברך שהגיע אליי התברר לי שאביו הצדיק היה פשוט רודה בו שיישב וילמד, הוא לא היה איש רע אלא פשוט איש קשה שלא ידע איך מחנכים את הנוער.

ורק היה מדרבן אותו ולוחץ אותו שהוא צריך ללמוד עוד ועוד ועד כמה כלום לא מספיק מה שאנחנו לומדים ועושים מצוות, צריך עוד ועוד...

אז ברור שלבן שלו באיזה גיל יישבר לו מהכול והוא יחפש תאוות במקומות אחרים ולא יהיה לו חשק ללמוד ולהתפלל ולעשות את רצון השם.

הוא לא היה צריך עוד גמרא, הוא היה צריך טיפה של אור בגמרא טיפה של סיפוק טיפה של שמחה בתורה.

אני מכיר שני בחורים חרדים שנשרו מהדרך לגמרי, אחד בן לאבא חרדי הדוק, ואחד בן לאבא מודרני מאוד.

הבן של אותו מודרני בסוף חזר למוטב, והבן של האדוק יותר עדיין צריך להתפלל שיחזור בתשובה.

אמר לי אותו בחור שהיה לו אבא מודרני: "למרות שירדתי ממש עד לשאול, אבל תמיד רציתי לחזור היו לי זיכרונות מאוד טובים משבת קודש משולחן השבת הכיף שהיה בשולחן שבת. כך נשארה בעיניי תמיד היהדות משהו נפלא טוב ומאיר. אך הבחור השני בשבילו שבת הייתה סיוט, לחץ, ועצבים. אביו היה מתרגז וכועס ומלחיץ - שישירו את כל שירי שבת, שלא יזוזו מהמקום וכו'".

אז אותו בחור שנולד לאבא מודרני וירד מהדרך בסוף חזר בתשובה בגלל שנשאר לו האור של היהדות. והבחור השני שעדיין עד היום צריך רחמים, זה ברור לי למה - כי עדיין בשבילו שבת ויהדות זה משהו לא כיף ומאיר.

איך הוא אמר לי: "למה יש לי לחזור? לא זכור לי ימי אושר ושמחה שם!".

לסיום: ראיתי מובא בכמה ספרים שהאר"י הקדוש כותב שהוא הגיע לכל הדרגות שהוא הגיע בגלל שמחה של מצווה, שעל כל מצווה ומצווה שהיה עושה היה שמח ומודה להשם על אשר זכה לעבוד את השם יתברך.

אז בכל פעם שאתם עושים מעשה טוב פשוט תתחילו לשמוח על שהשם זיכה אתכם במצווה לעשות את המעשה הטוב הזה. בלי גאווה בלי כלום אלא רק לשמוח שזכיתם להיות מחוברים לבורא עולם.

תמיד תזכרו בכל דבר רוחני שעשיתם איזה חלקים טובים ומאירים כן זכיתם לעשות, ולהגיד להשם על זה פשוט - תודה.

שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל הקדושים והמאירים.

חודש טוב ובריא.

כתוב בגמרא במסכת שבת דף קמז עמוד ב', אמר שמואל: כולהו שקייני [משקי הרפואה], מדיבחא [מפסח] ועד עצרתא [שבועות] מעלו [טובים] לרפואה.

וכתב שם החתם סופר שהוא חודש אייר שהוא ר"ת של אני ה' רופאך. והוא גם ר"ת של סוף מזמור ו' בתהילים "אויבי ישובו יבושו רגע", שהמזמור מדבר על שהיה דוד המלך חולה והתרפא.

לתגובות: machon.rot@gmail.com





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. צריך להתחתן וזהו  (ל”ת)


  2. לולה הקב"ה שעוזרו, אינו יכול לו!"  

    בועז

  3. המודרנים הם העתיד  

    ישראל

  4. אבל יש בעיה  


  5. אפשר לגנוז את כל ספרי המוסר  


;