1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוחניות

תשעה קבין של שיחה נטלו הנשים? • חלק מאישיותם

כשהקב"ה מוריד את הנשמה לעולם הוא מחלקה לשניים • כיצד תגיעו למצב של שכינה שורה ביניהם? וכיצד תגיעו לשלמות?

חני לוין, ג' תמוז תש"פ 25/06/2020 11:49

שלמות הנשמה אילוסטרציה אילוסטרציה צילום: באדיבות המצלם

בזוהר הקדוש מובא שכיון שהקב"ה הינו יחיד ושלם, אין שכינתו שורה אלא בדבר הדומה. וכיון שהעולם הזה הגשמי אינו מאוחד ושלם, כידוע, כשיורדת הנשמה מעולם הנשמות תחת כיסא הכבוד, היא מקבלת את הכללים של העולם הזה. ולכן היא הופכת לאנוכית. אבל בפנימיותה היא יכולה להגיע לשלמות ואחדות, וכשזה קורה משרה הקב"ה שכינתו עליה.

וא"כ, כשהנשמה יורדת לעולם נוצר תהליך של פירוד, שזה מחוקי העולם הזה. ולאחר שנישאים ומצליחים בני הזוג לחבר חיבור שלם את כל החלקים שנפרדו- וכדלקמן, או אז הם מגיעים לשכינה ביניהם, וממילא הם זוכים ויש להם הכל- ברכה, פרנסה, שפע וכל הישועות. ע"כ.

ונסביר, ידוע שיש בכל נשמה של אדם יהודי חמישה חלקים, הנקראים- נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, (ובקיצור נרנח"י). וכשמוריד הקב"ה אותה לעולם הוא מנסר אותה לשתי חלקים, חלק אחד יורד בזכר, והחלק השני- בנקבה. ולימים כשהם גדלים הם 'מוצאים' אחד את השני ונישאים, ועל כך אנו כבר יודעים את מאמר הגמרא- "40 יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני".

אלא, ש'הניסור האלוקי'  נעשה רק בשלושה חלקים שהם נפש, רוח ונשמה, בעוד שתי החלקים של חיה ויחידה נשארים מחוברים גם כאן בעולם הזה, ורק הגופים שונים זה איש וזה אישה. ועל כן, המשימה המוטלת על בני הזוג שנישאים, היא לעשות חיבור חוזר, בשלושת החלקים הללו- ואיך? הנשמה מתחברת ע"י הכתובה, שהרי עיקר הכתובה זה השמות של בני הזוג, שיהיו מדויקים ונכונים וכו’, ואפשר להבחין ששורש המילה נשמה, זה 'שמ'. וע"ז כותב הרמב"ן שע"י הכתובה- "מתעוררת האהבה הקדמונית", 'מתעוררת'- מכיוון שכדי לקיימה לגמרי, צריך בנוסף את החיבור של הנפש והרוח. ואיך ניתן לחברם?  

בבריאת האדם נאמר "ויהי האדם לנפש חיה" ואונקלוס תירגם "לרוח ממללא" דהיינו לרוח של המלל- הדיבור. כוח הדיבור הוא הרוח, וכשאדם מדבר נכון- דיבורים מהלב- חלק מנפשו יוצא ונכנס לתוך הלב שמולו ומתחבר יחד, וזה כמובן דיבורי חיבה, הערכה וכדו’- ולא דיבור טכני. וכך נוצר החיבור של הנפש יחד עם הרוח. צריך להבין, שכדי ליצור קשר של שייכות בן בני הזוג, אחרי שהתחברה הנשמה ע"י הכתובה, עלינו לזכור שסוד הקשר בבית היהודי הוא בתקשורת בינאישית נכונה, המתחלקת לשתי דרכים, 'בדיבור', 'ובמעשה'.

בדיבור- קיום שיחה על בסיס יומיומי, בן בני הזוג-חובה! ועדיף בשעות הערב השקטות, בהם אפשר לדבר בנחת. וכך כ"א מספר לשני בין היתר את אירועי היום שחלף, את תכנוניו, שאיפותיו וכדו’. על ציבור הגברים להפנים היטב- 'שאצל הגבר השיחה זה אמצעי, אבל אצל האישה השיחה זה המטרה'. "תשעה קבין של שיחה נטלו הנשים", כיון שזה חלק מאישיותם, (וזו גם הסיבה שקשה למצוא אישה עם בעיות שפה ותקשורת, תמיד דיבורה יהיה קולח בשטף, מסוגנן ורהוט).

במעשה- האחריות שלוקח הבעל על רעייתו, דואג לשלומה, דורש את טובתה, נושא בעול ונותן את עזרתו בבית וכדו’, זה מה שיוצר את השותפות האמיתית והנכונה בחיי הנישואין. כשהבעל עושה כך, הוא בעצם 'מגלה' לבת זוגו שיש לו שייכות וקשר של אמת עם הבית, וכיון ש"ביתו זו אשתו"... הכל מתחבר יחד ויוצר קשר מושלם.

וא"כ לסיכום, שלמות הנשמה, מתחילה בחופה בכתיבת השמות בכתובה, וממשיכה בחיבור הנפש והרוח ע"י קבלת החתן על עצמו באמירתו: "הרי את מקודשת לי", אחריות מלאה על אשתו, ושייכות גמורה אליה ולבית שיקימו, ע"י דיבור תמידי היוצא מהלב, וע"י מעשה של נשיאה בעול ככל הדרוש בבית, ונתינת ההרגשה שביתו אינו בסיס ליציאה (לעבודה, חברים וכדו’) חלילה, אלא משכן קבע, בית משכן לשכינה ששמחה לשרות על דבר שלם שכזה...

מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נראה שמחברים חצאי נשמות שלא מתאימים....  


  2. תודה  (ל”ת)

    אני

;