כשהחרדים ניצחו את עצמם • טור נסער

מעשה בבן מוכשר, שזלזל בלימודיו, והביא בסוף השנה הביתה גיליון ציונים מחפיר, שרובו 'בלתי מספיק'. האב הבליג, והבליע אנחה, עד שהגיע לציון ה'טוב מאד' שהבן קיבל בזימרה.

לתדהמתו של הבן, סטר לו האב דווקא בציון הזה.

"עם תעודה כזו", אמר לו בזעף, "אתה מסוגל עדיין לזמר?"

*

סוגיית הבחירות ברחובות, פרובינציאלית מכפי שהיא מצטיירת.

בחירתו של רחמים מלול נטולת ניחוח הירואי והילת-גדולה. מלבד קבוצת חסידי קרטשניף וויז'ניץ, מאכלסת רחובות 108 אלף חילוניים זניחים, שאינם יודעים איך מאייתים את המילים 'שטיינמן' ו'קרטשניף' (גם אני לא), ואינם יודעים שבירושלים קיים רחוב חנן. אבל הם כן יודעים, שברחובות קיימות עשרות סמטאות צדדיות נטולות חן, עם צנרת מקולקלת, ובלגאן בנתיבי התנועה.

רחמים מלול לא נבחר בגלל "חרדיותו", ולא בגלל תצלומי הפוטו-מונטאז' שעיצב להנאתו עם גדולי ישראל, אלא כאינסטלאטור ראשי, ומכוון תנועה.

אומרים שמלול טוב בצינורות ביוב.

*

בחירתו של חלק מהמיעוט החרדי ברחובות במלול - ראוי בהחלט. בחרו בו חסידי קרטשעניף וויז'ניץ, בהוראת כ"ק רבותיהם שליט"א. כך ראוי. איש על מחנהו, דגלו, ורבותיו.

הבעייה היא בגישה הרהבתנית שרווחה במקום. הבעייה היא ב"מחולות". הבעייה בעסקונה חרדית שהגיעה למקום במלא היוהרה והיומרה לחזק מועמד, שאינו מייצג אפילו את 'אגודת ישראל'.

גם צהלת הנחיתות החרדית המשפילה, "יש ראש עיר חרדי ראשון בעיר חילונית!" - קצת פטתית כשמדובר באימפריה בסדר גודל של רחובות, ובאיש 'חרדי' כמלול.

נו נו.

גם ביקורו המתוקשר, של מי שרק לפני חצי שנה הגיע למאה שערים להתנצל על התלהמות נערית דומה, לפני שנתיים בחבל ארץ אחר.

לקחים לא הופקו שם.

*

היה בריא לכאורה, לו הייתה הקהילה החרדית רואה מלכתחילה במלול - מנהיגם ומורה דרכם של צינורות ביוב.

צינורות-ביוב הם לא חילוניים, ולא ליטאיים.

אבל צינורות-ביוב חדלים להיות כאלו, כשגדולי הדור אמרו את דברם.

נכון יותר: כואבים את דברם.

העוול המחפיר אינו הבחירה של מלול כראש מנקי אשפתה של רחובות. אפילו לא ההרס הצפוי של שרותי הדת המפוארים ברחובות, שיביא עימו ה"חרדי" שלנו.

...הקושי הוא ה"דידן ניצח" המתלהם של 'אחרי'. הריקודים, ובעיקר, הבעיטה הגסה של גורמי עסקונה מטעם עצמם וחילם, והזלזול המחפיר בכבודו וצערו האישי של מרן הגראי"ל שטיינמן.

*

יבורך מי שפעל ובחר בהתאם לציווי רבותיו! כאלו הם חסידי כ"ק האדמו"ר מקרטשניף שליט"א וחסידי וויז'ניץ. אין לנו גם דברים עם 'חרדי' רחוק מתורה, שכדי להיבחר רמס בדרכו את גדולי הדור, וגייס כשודד לאור יום, את תמונתם ו'ברכתם'.

יש לנו קושי עמוק עם הבסטילייה של העסקונה החרדית הזעירה. אנשי "המפלגה", המקדשים את העסקונה ומוסדותיה בכל מחיר ותנאי.

יש לנו קושי אמיתי עם שואגי "נשמת כל חי" לא בשחרית של שבת.

*

ניצחונות ותהילה - אינם מושגים בקלפי.

את אשפת-הבחירות ינקה מחר המלך החדש של צינורות הביוב ברחובות, הוא ינשום יום-יומיים אויר-פסגות באתרי תקשורת חרדיים משועממים, עד שאלו יתפנו לעסוק בשאלה הצהבהבה יותר, איזה סוג מנעלים נעל כ"ק האדמו"ר מקרלין (באבלו) בנישואי בנו.

ניצחונות אינם מוכרעים בקלפי. במקום שלפתק-הצבעה של מוכר באסטת אבטיחי השרון, יש ערך דומה לפתק-ההצבעה של הגאון רבי אברהם יצחק קוק.

כתר התורה, בסמטא בקצה מאה שערים, או ברחוב 'חזון איש' בבני ברק אינו זקוק ל'הכתרות' פעילים שיכורי ניצחון. בשאלות הקריטיות ברחבי הפזורה היהודית, שאינן נוגעות לשאלה פינוי האשפה ברחובות – ימשיך להכריע ראש האומה היהודית, מקיטונו בפאתי מאה שערים.

*

"סוף סוף יש לנו", אומרים בהתלהבות חסרת-בגרות, אנשי רח' פרס, "סוף סוף יש לנו ראש עיר חרדי בעיר חילונית!"

ראש עיר חרדי!

ישנה אימרה של העולם, קצת שיפצתי אותה לצורך השעה:

"מה שלא נראה ברווז, לא נשמע כמו ברווז, לא הולך כמו ברווז – הוא לא ברווז".

ובא לברווז גואל.

פורסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!