1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

זר לא יבין: יומן מסע אישי עם זקן חברי המועצת

ההליכה המפרכת בתוככי בית העלמין העתיק • העט שהוציא מכיסו לקשקש על דף שהונח בפניו • מקורבם של גדולי ישראל הרב יהודה חזן חזר עם יומן מסע מביקורו של זקן חברי מועצת חכמי התורה הגר"ש בעדני בצפון • מיוחד

הרב יהודה חזן, ח' אב תש"פ 29/07/2020 10:53

"לא לדחוף אף אחד בשבילי" הרב יהודה חזן עם הגר"ש בעדני הרב יהודה חזן עם הגר"ש בעדני צילום: באדיבות המצלם

שעת צהרים, על הרי צפת וסמטאותיה העתיקות, רוח הרים חרישית וחום קודר ולוהט, על מדרגות האבן ושברי סלעים שלא נגמרים צועד לאיטו זקן מועצת החכמים אל מול נופיה הקסומים של העיר הקדושה, לצד ציונם של אבירי האומה מדורות עברו מרן הבית יוסף, האר"י הקדוש ושאר גדולי עולם זכותם תגן עלינו.

לאחר נסיעה מפרכת של כשלוש שעות, שגם בהם ניצל כל רגע מזמנו ולא הוריד את עיניו מהספר שאחז בידו. כל מבוקשו הוא לבוא ולהגיע קרוב אל פתחם של ענקי עולם שהנהיגו את הדור ביד רמה לזעוק ולבקש על העם הנמצא בצרה.

פסיעה אחר פסיעה עד לציון הקדוש של האר"י לוקחת כשעה שלמה, גלוחי ראש לצד עטורי זקן, ילד וילדה, איש ואשה שלא מוכנים לפספס את הרגע הנדיר הזה לחזות ולבקש מגדול הדור שעומד ניצב מולם שיעתיר ויזכיר את שמם לברכה והצלחה. שוטרים ושוטרות הממונים על הסדר, מנצלים גם הם את ההזדמנות ההיסטורית הזאת ומבקשים, מורד בן חנה, ליאור בן אוסנת, שמות לרפואה, זורמים מכל עבר, הצלחה פרנסה ושלום בית.

זקן הדור לא מותיר אף אחד מאחור, בכל רגע עוצר את צעדיו מלכת, ובמסירות נפש של ממש מזכיר את המבקשים לישועה. כאשר ברקע נשמעים קולות של כמה המבקשים ישועה, עוצר חבר המועצת ואומר במתינות ובחיוך לבבי, "שתי קולות לא נשמעים, מה ביקשת.. שואל ומברך ופונה אח"כ גם לשני הזקוק לישועה". סבלנות אין קץ המעוררת התפעלות רבה.

לאט לאט מתקבצים סביבו אנשים רבים ואז מלווי הרב מבקשים להזיזם בכדי לפנות לרב את המעבר, אך הרב מרים את קולו, "לא לדחוף אף אחד בשבילי". כך הוא גדול הדור. תשעים שנה מתנהל ללא משבקי"ם, ללא חצרות, ללא מלווים, הוא זה שקובע את היומן של עצמו, הוא זה שמכניס לפתח ביתו את המבקשים ישועה, עצה וברכה, כשממקום לימודו צמוד לסטנדר העתיק והמיושן בו שקוע בתורה שנים רבות, האינטרקום הקטן מצלצל וקול של תורה בוקע, 'בבקשה תכנסו'.

באחד הפעמים כשניסו בני המשפחה להצמיד מישהו שיעזור לרב, יכניס ויוציא את הבאים במעונו, הדבר לא החזיק אפילו ליום אחד, היה זה כשהרב שמע מחוץ לדלת חדרו יהודי המבקש להתייעץ על עניין חשוב אך אותו שכביכול ניסה לעזור לרב אמר כי הדבר כעת יכביד על הרב, הרב ששמע זאת ביקש שאף אחד לא יתערב וח"ו לא ימנע מיהודי את הכניסה לביתו.

לאחר הליכה רגלית מפרכת, תחת חום קודר מבקש הרב להתקרב דבוק אל ציונו של האר"י הקדוש, במשך דקות ארוכות מעתיר בתפילה ובבכייה נוכח המצב בו שרוי עם ישראל, ואז מבקש לשאת כמה דברי חיזוק שם הוא מסביר את סיבת בואו וטרחתו העצומה להגיע לכאן אל תוככי בית העלמין צפת לבקש ולהעתיר על גאולת ישראל.

"מורי ורבותי", פותח הגר"ש את דבריו המרגשים, "אנחנו באנו כאן לציון הקדוש הזה של אחד מגדולי עולם בכל הדורות, אחד שקידם את לימוד הקבלה יותר מכל מישהו אחר, אנחנו קוראים לו האר"י החי, ללמד אותנו שהוא החיה את הלימוד". ממשיך זקן מועצת החכמים בקול נרגש וזועק מנהמת ליבו על צרת הדור.

"אנחנו נמצאים במצב נורא ואיום, למה נורא ואיום. יש לנו צרות ואנחנו לא יכולים להיפטר מהם, למה לא יכולים להיפטר מהם, כי אי אפשר לארגן תפילת ציבור של מליונים כמו שחכם עובדיה היה עושה והיה מבטל גזירות. הגמרא אומרת שיש בעיה, מתכנסים ומתפללים, אבל עכשיו אי אפשר לעשות גם את זה, אנחנו תקועים באמצע, לא יכולים לעשות כלום. אנחנו מקבלים את הצרות ולא יכולים להתפלל בהמון עם. זוהי צרה צרורה". זועק גדול הדור בכאב רב כשכל צערו הוא על הקושי הגדול להתפלל ברוב עם ולבקש מלפני היושב במרומים.

הגר"ש מברך את השוטרים

מחזה כעין זה כבר צפו בו רבים מעם ישראל לפני כחודשיים, בעיצומו של סגר על בתי המדרשות עבר הגר"ש בעדני בפתח בית מדרשו ופרץ בבכי איום ונורא נוכח כאבו הגדול על אשר בית ה' סגור וקול התורה פסק. מחזה שלא הותיר עין יבשה.

בסוף דבריו על ציון האר"י מבקש הגר"ש להביא פתרון לכך: "אני רוצה לומר יש לי פתרון כאן בציון של האר"י החי, הוא זכה למילה האר"י החי, למה דווקא הוא זכה? הרי כל חכם היה חי, אבל הוא החיה את הקבלה. עשה שיעורים, אבל יש עוד דבר, הוא זכה שהלך לעולמו ועדיין חי. מה ההוכחה לכך, כאשר עמד להיפטר מן העולם, אמר לתלמידים שלו, אתם לוקחים אותי לבית העלמין לקבור, אל תשכחו לקחת אותי דרך מקווה. אבל אמר להם, אתם אל תכניסו אותי למקווה, אני ייכנס לבד. אבל איך ייכנס, הוא נפטר. מה רואים מכאן שהיה חי. לכן קוראים לו האר"י החי".

הסביר הגר"ש בעדני והוסיף את הדברים הבאים שגרמו לרעדה וחלחלה סמוך ונראה לציונו של קודש הקודשים האר"י זיע"א, "יש לנו רווח גדול שבאנו לכאן , אנחנו לא יכולים ללכת לצדיק תתפלל עלינו כי זה דורש אל המתים, אבל הוא חי, אנחנו יכולים לומר לו בפה מלא, בוא תתפלל יחד איתנו כי אתה חי, אז אין כאן דורש אל המתים. באנו לכאן לביקור הזה, להזמין אותו, אנחנו לא יכולים להתפלל בהמון עם, אנחנו מבקשים שיבוא איתנו גם לתפילה בציבור קטן ויתפלל עלינו להצלת עם ישראל ", ביקש זקן הדור.

רגע לפני שהרב קם ממקומו ניגש גבאי של 'קופת העיר' ובידו חבילה של שמות לברכה, הרב מזכיר שם אחר שם במתינות ואז לפתע עיניו הקדושות קולטות את הכיתוב שבראש העמוד. "תפילת מרן שר התורה הגאון רבינו שמעון בעדני שליט"א". מיד הוא מוציא את העט מכיסו ומותח קו של מחיקה על התואר מרן, "אני לא מרן". כך בכל עת רועם הגר"ש על תארים שמוסיפים לו.

שוב ממשיך הגר"ש בגרם המדרגות המובילות לציונו של מרן הבית יוסף. הציבור במקום ניגשים אחד אחרי השני לברכה. "הרב יכול לברך גם אותי", שואל אחד מהעוברים. ומיד מקבל את תשובת הרב "בטח, אני יברך את כולם שיהיה לכם רק שמחה ונחת".

לאחר קריאת תהילים בציון אומר הגר"ש "כולם מבקשים, תברך אותי, תברך אותי, צריכים לדעת מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה'. תפנו לקב"ה הוא יכול לעזור לכולנו". אומר בחיוך.

בסיום בבית הרב דוד חזן איש מירון

במהלך ביקורו ביקש רבי שמעון לזעוק גם אצל רבי שמעון בהר מירון. פשטות ענווה לצד דמות ענק למעלה מתשעים שנות תורה ויראה, סולד הוא מכל גינוני כבוד, פתיחת מחסומים וכדומה, ממרום גילו מבקש לרדת מרכבו עוד לפני המחסום שבסמוך לציון, מלווה הוא משני צידיו במקורביו המסורים ראש הכולל הרב משה אדיר והרב צהל שרפי, כל פסיעה כנצח, אבל לא זה מה שיעצור אותו מלהביע את משאלתו ולבקש קום רבי שמעון ויתחדשון מילין על ידיך.

הליכה שאורכה עד לציון כחמש דקות לוקחת למעלה מחצי שעה, סמוך לציון רבי שמעון, רבי שמעון שליט"א לא יכול להסתיר את התרגשותו הוא מתייחד במשך דקות עם רבי שמעון זיע"א, עוצם את עיניו ומבקש על כלל ישראל הנמצא במצוקה ובצרה גדולה.

בסיום היום, לאחר מסע מייגע, מגיע הרב לביתו של איש מירון הרב דוד חזן שעורך סיום מסכת והילולת האר"י, הפמליא כולה מתיישבת סביב השולחן להכניס דבר מה לפיהם ולהרוות את צימאונם. הבטתי אל הרב והמחזה הנראה מותיר בנו רושם ענק, אין זה אלא מלאך אלוקים בקרבנו.

הרב שליט"א פותח את פיו במשך כחצי שעה בדברי תורה. מלוויו מנסים לקרב בפני רבינו את האוכל העשיר שהוכן מבעוד מועד לקראת ביקורו של הרב ע"י אשת איש מירון ואמה שיחיו. אני מגיש קערה עם נטלה אל עבר הרב אך נעניתי בסירוב של חיוך, לאחר שיחה עם אחד מבני המשפחה הבנתי שזה בכלל מגוחך להגיש לרב את הנטלה לסעודה וזאת מאחר שהרב בסיגופיו אינו מכניס לפיו לחם כלל חוץ מסעודות השבת. בסופו של דבר לקח הרב דבר מה ומכניס לפיו, ולאחר כמה דקות שוב המשיך בדברי תורה וברכה.

זר לא יבין מחזה זה. עוד ינובון בשיבה, אורך ימים ושנות חיים בהמשך הנהגת הדור בהשקפה הצרופה והברורה.



עוד בנושא:





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. פגיעה  

    משה

  2. הוא נובהרדוקר אמיתי  

    יוסי

    • פורת יוסף 


  3. שפתיים יישק  

    יוסף שניאור

;