1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. מעגל השנה

הרב שאול יורוביץ': הדרך לצאת מאבלות לנחמה

כמידי שבוע הרב שאול יורוביץ' כותב מאמר מיוחד לקוראי 'בחדרי חרדים' על ענייני השעה. והשבוע: אלו השלבים שצריכים לעבור בדרך לצאת מאבלות לנחמה

שאול יורוביץ', ט' אב תש"פ 30/07/2020 18:47
תגיות:

הרב הצדיק שאול יורוביץ הרב הצדיק שאול יורוביץ צילום: באדיבות המצלם

שלב א: להמשיך בחיים לצד הכאב מבלי לשקוע בו

כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע אמר להן: בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל?! נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל?! אמר להם אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות! פירות לא נאכל שכבר בטלו ביכורים, אפשר בפירות אחרים! מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו.

אמר להן, בני בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט, עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (בבא בתרא ס:).

רבי יהושע מראה לנו מהי הדרך הראויה לחיות נכון עם האבלות והחיסרון מבלי לשקוע בהם לגמרי, הנטייה הטבעית של האדם בהתמודדותו עם עצבות החיסרון היא בשני פנים, פן אחד היא שקיעה מוחלטת בחיסרון, וזה מוביל לפרישות והתנזרות מוחלטת מכל חוויה המזכירה לו את החיסרון ולכן רבו פרושין בישראל להתנתק לגמרי מכל דבר המזכיר את המקדש, או לחילופין התכחשות המוחלטת וניסיון להתעלם ולברוח לגמרי מזיכרון זה ולהמשיך בחיים כאילו לא קרה כלום, אלו הן שני קצוות בהתייחסות לחיסרון. אך רבי יהושע מלמד אותנו את הדרך הממוצעת שאפשר להמשיך הלאה ועדיין להתאבל, כלומר, לחיות פתוח עם הזיכרון.

זהו המובן הפנימי בסוף המאמר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, והמפרשים דייקו "זוכה ורואה בשמחתה" לשון הווה, כלומר, מכיוון שמתאבל נכון, אין העצב מפילו לגמרי, ויש בכוחו אף בהווה בתוך האבל לזכות לשמחה כלשהי, דהיינו לפתוח את לבו ולראות גם את הטוב הנשפע עליו.

שלב ב: האור גנוז כבר בתוך החושך

גישה פנימית יותר מצאנו גם אצל רבי עקיבא (מדרש רבה איכה יח ה) כשהגיע עם חבריו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק. אמרו לו: עקיבא לעולם אתה מתמה עלינו אנו בוכים ואתה משחק?! אמר להם אתם למה אתם בוכים? אמרו לו ולא נבכה?! מקום שכתוב בו (במדבר א') והזר הקרב יומת והרי שועל יוצא מתוכו ועליו נתקיים הפסוק על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אמר להם אף אני לכך אני משחק... שמחתי שנתקיימו דברי אוריה [ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה] ולבסוף דברי זכריה [עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים] עתידין להתקיים. ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר.

רבי עקיבא מגלה לנו את הסוד איך למצוא אור בתוך החושך, איך לשמוח יחד עם האבלות, הוא רואה את הטוב בתוך הרע ושוחק, זוהי הדרך הנכונה לחיות בתוך החורבן, ביטחון גמור בגאולה וציפייה לה יחד עם האבלות הנדרשת. רבי יהושע מורה לנו את הדרך לחיות לצד הכאב, אך רבי עקיבא מלמד אותנו איך אפשר למצוא אור גם בתוך החושך.

סוד הנחמה למעשה

לאור שתי גישות אלו נעסוק בקצרה באופני הנחמה בפרטות, נבואות רבות עוסקות בנחמתנו, חלק מהן אנו קוראים בהפטרות של השבתות הבאות עלינו לטובה, ויש להתבונן בנקודות המרכזיות שבהן. רובן המוחלט של הנחמות מתארות את העתיד הנפלא המחכה לנו, ובאמת זה עיקרה של נחמה, כאשר האדם יודע שהמצב הנוכחי הוא זמני ובסוף יצא מזה, הוא מתנחם, זה מאפשר לו להמשיך בחייו הנוכחיים אף אם קשים הם, זהו דרכו של רבי יהושע.

אך נחמה זו אינה מספקת דיה, האדם אומר לעצמו אכן עוד יבואו ימים טובים יותר אך כעת אני סובל, את ההפטרה האחרונה של השבת השביעית של 'ז' דנחמתא' אנו מסיימים בפסוק בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם, ישעיהו מספר לעם ישראל שהקב"ה נמצא יחד עמו בצרה, כלומר, לא רק שמצפה לנו עתיד ורוד אלא גם בעודנו בחושך הוא נמצא איתנו, ידיעה זו שה' נמצא אתו גם במקומות הנפולים מובילה את האדם לחיפוש משמעות גם בתוך המיצר, הוא מנסה להבין את ערכם המיוחד של ימים אלו דייקא מה בכוחו לדלות משם, כאשר הוא מוצא אור בתוך החושך, החושך נמתק והימים החשוכים עצמם מאירים לו כדרכו של רבי עקיבא שהיה משחק ושמח בעודו בגלות.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. חזק וברוך !  

    הריאל פחימה

;