1. עמוד הבית
  2. בחצרות
  3. מיוחדים

התשובה המפתיעה של האלמנה הצדקנית: שיעורו של הרב פינטו

תורת יאשיהו • פנינים על פרשת עקב • מתורתו של ראש אבות בתי הדין במרוקו, מנהיג 'שובה ישראל' האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א

בחדרי חרדים, ט"ז אב תש"פ 06/08/2020 12:06

מפניני פרשת השבוע הרב פינטו הרב פינטו צילום: באדיבות המצלם

פרשת עקב
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית"
מהרגע הראשון שהאדם מתעסק במצוה זה נחשב לו כמצוה ויקבל על כך שכר

בפרשת השבוע "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית" התורה הקדושה אומרת אם נשמור את התורה ואת המצוות והמשפטים שהשם ציוה אותנו, הקב"ה מבטיח לנו לשמור לנו את הברית. צריך להקשות קושיה חזקה ביותר, המשנה אומרת (אבות א, ג) אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אסור לאדם לעשות מצוה ולצפות ולחכות לשכר, צריך לקיים את התורה והמצוות מבלי לקבל שכר, מי שמקיים את התורה ע"מ לקבל פרס, הוא מחריב ומקלקל את מה שהוא עושה. אם כך איך התורה הקדושה אומרת שהקב"ה מבטיח לנו שאם נשמור את החוקים ואת התורה אז הוא ישמור לנו את הברית? אומר רש"י במקום הם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. נבוא ונשאל מהן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו?

ומובא בבעל הטורים בפרשת השבוע עק''ב תיבות יש כיו''ד הדברות הראשונות וזהו בשמרם עקב רב, אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך אשר צפנת. אומר בעל הטורים שבכל עשרת הדברות יש עק"ב תיבות וראיה לזה ממה שאומר דוד המלך (תהלים יט, יב) "בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב", כאשר אדם שומר את העק"ב תיבות שנמצאים בעשרת הדיברות, אז יזכה "רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ) הקב"ה שומר לאדם רב טוב ויתן לו מעלות רמות ודברים גדולים וטובים מאוד.

וננסה להבין את העומק והקשר בין כל הדברים האלה, הגמרא אומרת (סוטה כב.) והאמר רבי יוחנן למדנו.. וקיבול שכר מאלמנה. הגמרא מספרת שבשכונה של רבי יוחנן גרה אשה אלמנה שהייתה הולכת מרחק גדול ביותר כדי להתפלל בבית כנסת של רבי יוחנן בדבקות גדולה ובמסירות נפש גדולה ביותר. שאל רבי יוחנן את האלמנה למה היא באה עד לבית מדרש שלו כדי להתפלל, הרי יש לה בית כנסת בשכונה שקרוב לבית שלה. ענתה לו אותה אלמנה שיש לה מצוה של שכר פסיעות והיא רוצה מהקב"ה שיתן לה שכר פסיעות.

וכך מובא במדרש (דב"ר ז, ב) זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ח, לד) "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי" מַהוּ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי, אָמַר הַקָּבָּ"ה אִם הָלַכְתָּ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת אַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּתַח הַחִיצוֹן לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, אֶלָּא הֱוֵי מִתְכַּוֵּן לְהִכָּנֵס דֶּלֶת לִפְנִים מִדֶּלֶת, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתִּי אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עַל דַּלְתֹתַי, שְׁתֵּי דְּלָתוֹת. המדרש אומר אם אדם הלך לבית הכנסת ויש שם שתי דלתות, חיצונית ופנימית ישתדל ללכת לפנים הדלת הפנימית לא רק בראשונה אלא גם בתוך הדלת השניה, כי הקב"ה רוצה שהאדם יפסע עוד פסיעה בתוך ביכנ"ס.

אם כך נבוא ונשאל רואים ששכר פסיעות זה דבר טוב אבל צריך לדעת מה העומק והמעלה של שכר פסיעות? אדם שיש לו בית כנסת ליד הבית או שיש לו בית כנסת רחוק, איפה יותר טוב לו להתפלל בבית כנסת קרוב לביתו או ללכת לביכנ"ס רחוק שיהיה לו שכר פסיעות?

אז ראשית צריך לדעת, אם יש בית כנסת שמתפלל בו צדיק עדיף להתפלל שם, כי בכל המקום הזה יש את המעלה והקדושה שאותו צדיק שם מתפלל. כך רואים אצל חנה שעמדה להתפלל בד' אמות של עלי הכהן וזו סגולה גדולה ללכת להתפלל ליד צדיק או אדם ירא שמיים, כי אז האדם יושפע מאותה השפעה של הצדיק שמשפיעה על כל האנשים מסביב שיהיה להם כוח בתפילה ושהתפילה שלהם תתקבל אצל הקב"ה. אבל אם אין צדיק ויש שתי בתי כנסיות, אומר המגן אברהם (או"ח סי' צ, יא) ואם יש ב' בה"כ, מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש.

על פי זה ננסה להבין את הדברים ולומר, מובא בגמרא (פסחים ד.) שזריזין מקדימים למצוות, אם קובעים תפילה בשעה מסוימת בביהכנ"ס, אנשים שבאים ראשונים לתפילה הם זריזין מקדימין. אבל אדם שמתפלל בביכנ"ס רחוקה ולהגיע לשם יקח לו הרבה זמן והוא לא יהיה בין העשרה ראשונים שהגיעו, אם ילך לבית כנסת קרובה יגיע מהר מדין זריזין מקדימין, מה יעשה במקרה כזה?

אלא פה רבותינו הקדושים מלמדים אותנו יסוד גדול, מתי שיש לאדם שתי בתי כנסת אחת קרובה ושניה רחוקה, בשתיהן קבעו את התפילה לאותה שעה. כדי להיות מהעשרה ראשונים לבית הכנסת הקרובה, עליו לצאת כמה דק' לפני תחילת התפילה, אבל כדאי להגיע לבית הכנסת הרחוקה עליו לצאת לפחות שעה לפני תחילת התפילה כדי שיגיע בזמן, לכן ילך לבית כנסת הרחוקה ויקבל שכר פסיעותיו ואפילו שהוא לא היה מהמקדימים שהגיעו ראשונים לבית הכנסת כי הגיע בדיוק בזמן ואנשים הגיעו לפניו, רבותינו הקדושים אומרים שהוא נקרא בגדר של "הזריזין מקדימין" וגם כל מה שעשה בהליכה ובהתארגנות לבית הכנסת זה נקרא בגדר של "זריזין מקדימין" למרות שלא הגיע מוקדם.

כל מה שקשור לאדם עם העשיה של המצוה ואפילו שלא הגיע לתפילה מוקדם אבל הלך הליכה מרובה ודרך רחוקה, הכל נחשב לאדם כ"זריזין מקדימין", מה שקם מוקדם ומה שהלך למקווה, מה שהלך לבית כנסת מרוחק וכל הדברים שעשה בדרך, הכל נחשב בגדר של "זריזין מקדימין". רבותינו הקדושים לומדים את יסוד זה ממה שאומרת התורה (בראשית א, לא) "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" על השינוי שנאמר יום השישי ולא יום שישי, אומרים רבותינו הקדושים שהקב"ה התנה עם העולם לתת את התורה לעם ישראל ביום ו' בסיון ואם עם ישראל לא יקבלו את התורה ביום ו' בסיון, הקב"ה יחריב את כל העולם כולו.

וצריך להקשות קושיה, בסופו של דבר התורה ניתנה ביום ז' בסיון כי משה רבנו הוסיף יום אחד על דעתו והקב"ה התנה תנאי עם העולם שאם לא יקבל את התורה ביום ו' בסיון העולם יחרב, אם כך איך בסוף העולם לא נחרב?

אלא מפה לומדים רבותינו שכל מה שבני ישראל הכינו את עצמם ליום ו' בסיון, התקדשו והטהרו, פרשו מנשותיהם כל זה היה חלק מיום ז' בסיון. אפילו שהתורה לא ניתנה ביום ו' בסיון וניתנה יום אחרי, ההכנות שהכינו את עצמם ועבדו על עצמם נתנו להם כוח ושכר כמו שקיבלו את התורה ביום ו' בסיון.

אם כך ממתן תורה לומדים יסוד גדול, גם אם אדם לא קיבל את הדבר ולא עשה את הדבר אלא השתדל וטרח בשביל הדבר, הקב"ה נותן לו שכר כמו שהוא עשה וקיים את הדבר. ההשתדלות והטרחה שאדם הלך לבית כנסת רחוק אפילו שלא הגיע מעשרה ראשונים, זה נקרא שהוא בגדר של "זריזין מקדימין". מי שעמל וטורח, משתדל להשיג דבר ולמסור נפש על הדבר, הקב"ה נותן לו שכר כמו שהוא קיים את הדבר.

ולומדים פה עוד יסוד חשוב ביותר, מתי שהאדם טורח ועמל לקיים את המצוה, גם אם היא רחוקה והאדם עוד לא קיים והשיג אותה, הוא מקבל שכר גדול ביותר כל עצם ההשתדלות שלו לעשות את המצוה. אדם שלא מצווה במצוה, לא מצווה ללכת לבית כנסת שבמרחק שעה הליכה, הוא יקבל שכר גם על השעה שהלך בדרך. בני ישראל לא היו מצווים להכין את עצמם ביום ו' בסיון אלא רק לקבל את התורה, על ההשתדלות שעשו ועבדו על עצמם יקבלו שכר גדול שאין כדוגמתו.

על פי זה אפשר להבין, "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" עק"ב תיבות שיש בעשרת הדיברות שמהם למדנו שמשה רבנו הרחיק אותם יום אחד ובמקום לתת את התורה ביום ו' בסיון נתן ביום ז' בסיון והעולם לא נחרב, כי מה שטרחנו והשתדלנו בשביל זה נתן בזה כוח כמו שעשינו את הדבר.

וכך אפשר מצוות שאדם דש בעקביו, שהאדם הולך בדרך לבית הכנסת רחוקה, הולך בדרך להשיג דבר. על אותן מצוות שהאדם לא מחוייב עליהן הוא מקבל עליהן שכר בעולם הזה והכוח של אותן מצוות גדול ביותר והם שמות את האדם בגדר של "זריזין מקדימין" כמו אדם שהגיע ראשון לבית הכנסת, כי מהרגע הראשון שהוא קם והתחיל לעמול בשביל המצוה, כבר הוא מקבל שכר על המצוה כמו שכבר הגיע ראשון ועשה את כל מה שקשור למצוה.

ופה נלמד יסוד גדול שיוחק בספר לזכרון עולם ונשים אותו נר לרגלנו, יש לנו שתי בתי כנסיות אחד שקרוב לבית ואחד שרחוק ובשתיהן שעת התפילה זהה, אם האדם ילך לבית כנסת הקרוב לבית זה יהיה נוח וטוב לאדם ויגיע לפני זמן התפילה וזכות גדולה להיות מעשרה ראשונים. אבל אם ילך לבית כנסת הרחוק ויצא שעה לפני תחילת התפילה, יש לו שכר פסיעות וזה נחשב לו כמו שהגיע מהראשונים לבית הכנסת כי כל העמל והטרחה מסביב למצוה נותן לאדם שכר כמו שקיים את המצוה.

לכן תובן גם הקושיה שהקשנו בתחילת הדברים, שאין פה אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס משום שעל המצוות האלה שהאדם לא מחוייב בהן והוא עומד ועושה במסירות גדולה, הוא מקבל שכר גם בעולם הזה.





;