1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. חינוך ילדים

צמצום חרדי או פחד מחזרה בתשובה: אצל מי גדלים הילדים ללא כפיה?

אם עד היום שמעתם את המושג של ילדים שגדלו בצמצום חרדי. הפעם ב'מבט אחר', נביא דווקא את המבט מצד ההורים החילונים, אלה שפחדו שהילדים החופשיים שלהם יחזרו בתשובה • מה קורה כשדווקא הילדים האלה, מבקשים גבולות של יהדות? • אפרת ברזל - על חירות של חינוך למחשבה חופשית, גם אם היא מחשבה יהודית • ומה מרגישים הורים חילונים לילדים שחזרו בתשובה?

אפרת ברזל, י"ז אב תש"פ 07/08/2020 11:47

ממבט אחר ילדים ילדים צילום: pixabay

אבא ואמא אני רוצה ממש להודות לכם. לא, אני לא בגיל שצריכה כסף, ולא צריכה כבר בייביסיטר על הילדים, אני גם לא מנסה עכשיו להתחנף. אני באמת רוצה להודות לכם.

אתם יודעים מה, המילים הבאות בשערי המסך הזה מופנות ברשותכם לכל ההורים שילדיהם חזרו בתשובה, אלה שחלמו עלינו אחרת, אלה שהיה להם קשה בתחילת הדרך, ואולי גם בהמשך, אלה שחשבו שחושך נפל עליהם כשהבינו שהילדים החופשיים שהם גידלו, הילדים הקוסמופוליטיים שלהם, מבקשים תורה. חוקים. גבולות. שבת. אמונה. אמת.

אלה שגידלו ילדים עם אופקים רחבים, עם מוסיקה מגוונת, היסטוריה נרחבת, ותיאוריות מלאות צבע, וילדיהם בחרו "צמצום אלוקי" של חיים תחת יהדות אחת.

חופש הוא לא רק תקופה. חופש הוא גם מהלך של מחשבה. אני אספר לכם מה קרה. ישבתי עם חברתי, נועה, זו שהייתה איתי בכיתה. אתם מכירים אותה. אבא, אתה היית לוקח אותנו טרמפ בימי שלישי לסניף הנוער העובד והלומד, היית מוריד אותנו על הפינה של רחוב  בן גוריון, היינו עולות את העלייה כבר ברגל. על שתינו עברו שלושים שנה מאז כיתה יב'

נועה חולה. היא לא מרגישה טוב כבר שנים. במעט שברכנו אחת את השניה בשנה טובה מדי פעם, היא סיפרה לי שזו מחלה כרונית לא פשוטה, שהיא סובלת, ושהיא מתמודדת. אבל אתמול שיחתנו הייתה שונה. "אני מקנאה בך", אמרה נועה, "למה" שאלתי, נועה סופרת מוצלחת, יצירותיה ידועות ומפורסמות, אני חושבת שגם תורגמו לשפות רבות, היא אישיות מוערכת.

"את יודעת, את כל היצירות שלי כתבתי בימים של כאב. כאב גופני, כאב נפשי. כן, בדרך כלל אמנים יוצרים מתוך מצוקה, ובגלל שכל כך כואב, זה יוצא מוצלח. הכאב הינו אמיתי, אבל השנים עוברות, אנחנו תכף בנות חמישים, והיום אני יודעת שמשהו חסר בחיי. כל השנים ידעתי מה זה, ניסיתי לעקוף את הכאב. אבל זה לא באמת עזר. יש משהו שלא מאפשר לי את חופש המחשבה את החופש להתחבר באמת".

"על מה את מדברת?" "ההורים שלי חשובים לי מאוד. אהבתם אלי והמקום שאני תופסת בליבם יקר לי.

אבא שלי גדל בתימן. כשהיה ילד הייתה לו תקרית עם המורי שלו, עזבי פרטים, הוא עלה לארץ, התחתן עם אמא וגידל אותנו במסר אחד ברור: תיגדלו ילדי. תצמחו. תלמדו. תתפתחו. עופו גוזלים. רק דבר אחד יהרג ובל יעבור אצלי: אין חיבור ליהדות. אני לא אקבל דת כאופציה. אני התאמצתי הרבה כדי להיות נאור וחופשי. אם תביאו תורה אל ביתכם, אני אכעס מאוד.

הוא לא דיבר הרבה במילים, אבל לא היינו צריכים אותן. המסר היה חד משמעי. ואני, רק היום אני מבינה, שכבר שנים הכרחתי את עצמי להתנתק מאמונה תמימה שהיתה שם תמיד ממילא, הכרחתי את עצמי להתנתק כבר בתור ילדה, כל פעם כשהרגשתי דמעות ממילים של מצוות או הלכות, מיד מחקתי את האפשרות הזאת.

האנרגיה שהשקעתי בזה, הדיסוננס הזה, הקריעה, בין האהבה לאבא ולאמא, לבין החיבור הפשוט בין ילדה לאבא שבשמיים, הביא עלי את החולי הזה. הגוף רושם את מצוקות הנפש. אין אפס.

ההורים שלך נתנו לך חופש, חופש של מחשבה. גם אם היא הייתה אז, אז וגם היום, מחשבה שונה מהלך המחשבות שלהם. הם  קיבלו אותך".

נפרדתי ממנה והתקשרתי לאבא. לחוד לאמא. ידעתי שגם אצלנו זה לא היה כזה קל, בלי כזה. זה לא היה קל. עד היום יש נקודות שבהן התשובה לא קלה להם. אבל בלתי ניתן להשוות למה שהיא מתארת.

התקשרתי לאבא ולאמא וסיפרתי להם את כל זה, ושאלתי אם זה בסדר שאכתוב על זה.

הורים יקרים שלנו, זה לא משנה בני כמה נהיה. אנחנו תמיד נחפש מקום אצלכם. מקום אוהב. מקום מעריך, מקום בטוח. אנחנו אף פעם לא עושים משהו נגדכם. זו רק הדרך שלנו לבנות את האני האמיתי של עצמנו.

אל תגרמו לנו ליצור "מעקפי אהבה" שליליים שיזיקו לנו. גם לכם. גם אם לא תמיד הבחירות שלנו זהות לאזור הבחירות שלכם, אנחנו צריכים אהבה מכם.

קבלה: נהיה הרבה פחות קיצוניים, אם לא, יהיה לנו במי להלחם, תנו לנו חופש בחירה, ידיעה שאנחנו טובים. אין יותר בריא מהיכלות גדולים של יחסים טובים.

בברכה, אנחנו, כל הילדים.

מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. התימנים אנשים קשים וגם המורי היה כזה  (ל”ת)


  2. רק שאלה לכותבת  

    אוביקטיבי

  3. עוד סיפורי מעשיות כדי להרחיק את הילדים מריח של תרומה לחברה ולמדינה  (ל”ת)


  4. תשובה? אבל מה השאלה?  


;