אגו"י להם, גפני ומקלב חמקו

סוף סוף היה אולם המליאה מלא, מפה לפה.

שוב שב הצבע אל לחייהם של חברי הכנסת, שוב יכולנו לראות אותם מפשילים שרוולים, מתכוננים להסתערות רבתי. ורק נתניהו, במרכז האולם, ישב על כסאו, נינוח ושלוו, כאילו דבר לא עומד לקרות.

חברי הכנסת של ש"ס נראו ישובים בכיסאותיהם, נכונים להצביע, כך גם חברי הכנסת של יהדות התורה, אלא ששם במתכונת חלקית בלבד.

ג' ולא 'דגל' הייתה הנוסחה להפעם.

גפני ומקלב נראו מסתודדים באחת מפינותיו של האולם, נכונים לזנק לעבר הדלת עם הישמע אזכור שמם. לבקשתו של ח"כ אחמד טיבי, שנתמך בידי 20 חברים, הוחלט על הצבעה שמית, מה שהביך פי כמה וכמה.

להצביע נגד הקואליציה אי אפשר, ידעו גם ידעו השניים, להצביע בעד, הם לא רצו. והפשרה הייתה: התחמקות, כמקובל מאד בסיעת יהדות התורה. אלא שהפעם בחרו בהתחמקות פומבית. לא יציאה החוצה כדי להיקרא 'לא נוכח' על אמת, אלא עמידה ליד הדלתות הרחבות, כך שכל עיתונאי הנמצא ביציע יוכל לצפות בהם בשידור חי.

למה בחרתם להתחמק? – שאלתי את גפני, רגע לאחר שהסתיימה ההצבעה ב-68 בעד, 22 נגד ואחד בלבד נמנע.

"כי אנחנו נגד החוק. אנחנו בכלל נגד משאלי עם, מאז ומתמיד היינו נגד משאלי עם. מחר יעשו לנו משאל עם על גיוס בחורי ישיבות לצבא ועוד ועוד רעיונות שיעלו במוחה של הקואליציה. מלבד זה, אנחנו נגד סינדול הממשלה בדרך להסכם שלום.

והחברים מג' שביהדות התורה לא מבינים את מה שאמרת לגבי משאל העם? הם לא חוששים מהשלכות לגבי נושאים אחרים?

"את זה עליך לשאול אותם ישירות" – השיב לי יו"ר ועדת הכספים, לא במילים אותם היית מצפה לשמוע כשמדובר בחברים לאותה סיעה ולאותו פתק בקלפי.

"מדובר בחוק חד פעמי, בנושא שהוא מהותי: גם הגולן וגם מזרח ירושלים. אין חשש מהשלכות על הצבעות עתידיות, וכל מקרה לגופו של עניין", הסבירו באוזנינו גורמים 'בכירים' בסיעה ה'חברה'. "ובכלל, זו הייתה ההחלטה הרשמית של הסיעה", הוסיפו, ליתר בטחון.

אם צרת רבים, חצי נחמה, תוכל יהדות התורה להתנחם בכך שלא הייתה המפלגה היחידה שהתפצלה.

אהוד ברק, האיש שטרח להסביר לכל מיקרופון מצוי עד כמה הוא נגד החוק, הצביע בעד. גם פואד בן אליעזר הצטרף אליו. "ממשלה נבחרת על מנת לקבל החלטות, ולא כדי להשיב אותן לעם", הסבירה ציפי את עמדתה.
"אהוד ברח מעקרונותיו", לגלגו רבים מאנשי קדימה שחלפו במסדרונות, והכעס נשמע בקולם.

ומה אמר פואד? ובכן, פתאום הבין האיש כי תמיד היה בעד משאל עם. "חשבנו שזה לא נכון בעיתוי הזה, אך ברגע שקבענו חופש הצבעה, הצבעתי בעד", התפתל עם המילים. ונחשו איך הצביע דניאל בן סימון...

אלא שקודם שהם מלגלגים על ברק, ראוי להם לאנשי קדימה שיביטו בעצמם במראה. בעוד ראש סיעתם מצביעה בנגד חד משמעי גלוי ומתוקשר, הצביעו רבים מחבריה לסיעה בעד! עתניאל שנלר, יואל חסון, ישראל חסון, אלי אפללו, זאב בילסקי, זאב בוים...

כי מי שאמר שליכודניק לשעבר יכול לשנות את עורו לא ידע ליכודניק אמיתי מהו.

כמו החתול-המלצר החוזר ל'חתוליותו' עם הכנס העכבר אל החדר, צפה ועולה דמותו של ז'בוטינסקי בלב מעריציו, ולא חשוב לאיזו מפלגה חברו ברבות העיתים, מיד עם הישמע צלילי המילים 'גולן' או 'ירושלים'.

ובפרט כשאריק כבר אינו בשטח לשאגת ה'אחרי צעד'...

מי שהתפלל טוב בבוקרו של יום רביעי היה, מן הסתם, שר המשפטים עטור הכיפה, יעקב נאמן.

שבע תקשורת וקיטונות של רותחין ביום האתמול, נראה, כאשר פגשנו בו במסדרונות הכנסת בצהרי יום רביעי, תשוש לגמרי.

לא קל 'להרגיז' את התקשורת ולהישאר בחיים, כמה טוב שמדובר באיש הידוע בשמירת החוק המוקפדת שלו, אחרת כבר היינו מתבשרים די מהר על תיק שנתפר...

הוא אינו מרבה בשיחה, מנסה לשמור על ארשת מאופקת, וכל שהוא מוכן לומר הוא שהוא אינו מתחרט כלל ועיקר על שאמר ביום האתמול. כן, הוא בעד ההלכה היהודית, הוא בעד בתי דין לממונות.

עם לכתו אל תוך המליאה התקבצה לה קבוצת עיתונאים ועוד אי אלו מביני עניין בתחום המשפט החרדי וניסתה לנתח את שאמר, ובעיקר את שהתכוון לומר.

"השוחד יעוור עיני חכמים", אמר פעם הגרי"ש אלישיב, כשהוא מדגיש כי השוחד מעוור גם את עיני מי שהתורה מעידה עליהם כי הם חכמים. על אחת כמה וכמה את מי שנבחר לתפקידו לא בגלל חכמתו או כישוריו, רק בגלל קרבתו למקומות הנכונים", ידע אחד מהנוכחים לספר.

מי שאמר את הדברים ציטט אותם כהוכחה לכך שיש דברים שאפילו נאמן אינו יודע. "הלוואי היו בתי הדין הרבניים נקיים מכל רבב. הרבה מאלו שצועקים נגד נאמן, עושים זאת בגלל שהם חוששים מבתי דין אלו. נאמן מתכוון ל-א', הם מתכוונים לחשש מפני ב'".

מפאת רגישות העניין לא נרחיב בו, גם לא נצטט סיפורים פיקנטיים כאלו ואחרים, שנשמעו שם באוזנינו. כאלו המעוררים געגועים לימים שבהם היו דייני ישראל דוגמה ומופת לכל עמי תבל.

טוב שבאה סערת הגולן, והשכיחה את סערת נאמן, שעדיף לה שלא התנגנה בחלל יתר על המידה.

אפילו סערת ההקפאה נמוגה לשעות ספורות.

נמוגה, אך בהחלט לא שכחה. נראה כי התקופה הקרובה לא עתידה להקל על חייה של ממשלת ישראל בכלל, ושל ראש ממשלתה בפרט. בשיחות שלא לציטוט עם אישים בליכוד אתה רואה על פניהם את הכעס הגדול, שומע בקולם את התסכול העמוק.

ממשלת ימין, אולם התנהגותה כממשלת שמאל לכל דבר ועניין – הוא תמצית דברם.

חלקם אף מדבר על התארגנות למרד כזה או אחר. כשאתה מנסה להוריד להם את הרוח מהמפרשים, לומר שאין סיכוי, הם מסרבים לשמוע. היו ימים, הם נזכרים בערגה בימים עברו, ימים בהם דפק אריאל שרון על השולחנות והצליח להצית את אש המרד.

היה זה בפברואר 1990, באירוע המכונה ליל המיקרופונים. במהלך כינוס שגרתי של מרכז הליכוד קם שרון על מקומו ופשוט הודיע על התפטרותו מהממשלה. אחר כך הצליח להשתלט על מערכת ההגברה במקום וסיכל את ההצבעה על התוכנית המדינית שהובאה בפני החברים.

אם תוכנית מדינית, אז מי צריך את תפקיד שר המסחר והתעשייה, אמר לעצמו, ועזב בטריקת דלת.

"אני זוכר איך היה מארגן כנסים של מחאה", מספר לי אחד מאנשיו של שרון דאז. "בהתחלה היו מגיעים חמישה איש. אבל אריק אמר לנו שאסור להתייאש, שחייבים להמשיך. יחד ניצב עם בנימין נתניהו על בימת הנואמים בהפגנת הימין בכיכר ציון. נגד אוסלו, נגד רבין.

אז נכון, בסופו של דבר הוא זה שהביא עלינו את עולה של ההתנתקות. אגב, כאשר מגיעים אל הנקודה הזו, משתתקים כל חבריו של האיש. לא, גם הם לא מבינים איך קרה לו מה ולמה.

"אתה יודע שאני מאד מכבד אותך", קרא ח"כ דודו רותם לעבר סגן השר יצחק כהן, שנראה עסוק בשיח חברים אי שם בקצהו של אולם המליאה.

"אני מאמין לכל מילה שלך", השיב לו ברוח חברית כהן, מסביר כי הגם שעסוק היה בדיבור, עדיין הקשיב לכל מילה מן הנאמר.

"אני יודע שאתה מאמין. אבל בכל זאת, אני רוצה שתקשיב. זה בנפשנו, הנושא הזה" – ביקש-התחנן רותם.

ככה זה כשאולם המליאה ריק כמעט לגמרי, ורק חמישה שישה חברי כנסת מואילים בטובם לקשט אותו.

על הפרק עמד נושא לא פופולארי בעליל, מפעלי התעשייה הנוטשים את הצפון בקול רעש גדול, מותירים אחריהם מאות מפוטרים לאנחות.

"אני כתושב הצפון רואה מה קורה. זו בעיה שתאיים על החברה כולה. אני מזהיר אתכם" – נאם ח"כ יצחק ועקנין ולהט בקולו

"מפעלים נסגרים, היבוא מחו"ל לא מאפשר לתוצרת שלנו להיות רווחית. כולם צועקים כחול-לבן, אבל לנו אין לא כחול ולא לבן, רק שחור", נישא גם קולו של ניסים זאב.

"אז למה אתם בקואליציה?!" – לא התאפק ח"כ יעקב כץ, כצ'לה, השונא את ממשלת נתניהו מהיום בו הוקמה. כל פגישה עם האיש מובילה לנאום חוצב להבות אש על האסון הגדול שממיטה הממשלה הזו על מדינת ישראל. לשבחו ייאמר שהוא הזהיר, גם באוזננו, עוד לפני שההקפאה העמוקה נחתה עלינו החרדים בקול רעש גדול.

אפילו סגן השר כהן נשמע לא ממש משוכנע כשהקריא, מהדף שלפניו, את תגובתו של משרד התמ"ת לטענות שהושמעו. "פואד בן אליעזר ביקש ממני להשיב בשמו", פתח ואמר. התוכן, כמה צפוי, היה די נבוב. "משרד התמ"ת עושה...פועל...משקיע...בוחן...בהנחייתו של השר", וכו' וכו' וכו'.

הכל בסדר, כבר אמרנו?!
חבריו של כהן המשיכו לזעוק. "אדוני סגן השר", פנה ועקנין אל רעהו בסיעה, סגן השר. "כשזה נוגע למשרד שלך, זה צריך לבעור לך כי הרי אנחנו בש"ס מרימים את הדגל החברתי".

ובאמת, למה אתם בקואליציה? – שאלתי את ועקנין לאחר צאתו מהמליאה. "אם הממשלה כל כך גרועה, אם מצב הצפון בכי רע כפי שתיארת אותו, אז באמת למה?!

"נו, באמת. אתה לא עיתונאי?! אתה לא מבין?" – הוא משיב לי בבדיחותא. ואז, בנימה רצינית יותר, מודה שאכן אינו שבע רצון מכל מה שקורה, אבל בכל זאת, "מדובר בממשלה הכי ימנית שיכולנו לקבל. אני כבר 14 שנה בכנסת, לא טירון, אני מבין מה זה להיות באופוזיציה. שם אתה יכול לצעוק, ורק לצעוק. הכלבים נובחים, אבל השירה ממשיכה ללכת. ככה לפחות אנחנו יכולים לנסות להשפיע. אני מבין שיש מציאות לא פשוטה שאיתה הממשלה צריכה להתמודד, אבל מבקש לפחות לשמוע מה היא רוצה. מהם הקווים האדומים שלה? מתי נגיע לשלב שבו יגידו 'חבר'ה, עד כאן'. זה המצב בצפון, זו ההקפאה. ואסור לזלזל במה שקורה בצפון. אני אומר לכם, ותרשמו לפניכם, שמדובר בחבית חומר נפץ. חודשיים לפני מלחמת לבנון הזהרתי שמדובר שם בחומר נפץ. תוך חודשיים הבינו כמה צדקתי. אני אומר לכם, ותזכרו: מה שקורה בצפון הוא אסון לכולנו".

לעצם העניין, ועקנין אינו אוהב את הטחות האשמה על מפלגתו. "הייתה כבר תקופה בה היינו שק חבטות של כולם. כולם אמרו על כל דבר שהוא קורה בגללנו. אבל אז הייתה הממשלה ממשלת שמאל, עכשיו לא. לא חכמה לחפש אשמים, חכמה להיות בפנים ולנסות לשנות את המציאות".

ורק מוזס הצליח להפתיע.

במקום לנצל את הבמה שניתנה לו כדי לזעוק גם הוא על הצפון ועל המובטלים, הצליח להיות מקורי כאשר עבר לאפיק שונה לגמרי.

"הפריפריה הוכתה השבוע פעמיים", פתח ואמר. "הראשונה – בסגירתו של מפעל תפרון שבגליל. אבל השניה – ר' יענקב תשמע אותי טוב", אמר, כשהוא פונה אל כצ'לה. "זוהי החלטת המועצה הארצית שלא לאשר את הרחבת הישוב חריש בעוד 5,000 יחידות דיור ולדחות את הקמתה של העיר כסיף שבנגד".

"היתכן?!" – זעק. "אנחנו בהקפאה למעלה מ-10 שנים, בהן לא קם אף לא פרויקט אחד לציבור החרדי שאני מייצג אותו. כשרק מדברים על בנייה לחרדים, מיד נתקלים בהתנגדות שאין לה אח ורע. לא ביתר עילית, לא מודיעין עילית, לא חריש, לא כסיף, לא רמת בית שמש ג', לא קרית יובל. המחדל זועק לשמים!".

"מדברים גבוהה גבוהה על נושא הפריפריה, אבל במציאות מה שקורה זה עצוב. לנו אין מה לחפש שם, כי לא יתנו לנו להגיע לשם. "אני מודיע לכם: נשארה לנו רק ברירה אחת. להשתלט על מרכזי הארץ. ואנו נעשה זאת, ובעזרת השם גם נצליח".

רשמנו לעצמנו. נזכור גם לעקוב.

קישורים:
החרדים התפלגו: 'חוק הגולן' עבר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!