1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. מחשבה יהודית

העצמת הנפש על ידי תשובה

עשרת ימי תשובה המוקדשים להתעוררות ובחינה פנימית מחודשת של דרכינו ומעשינו הם הזדמנות נפלאה להתחדש • כיצד עושים זאת מבלי ליפול שוב אל משקעי העבר? • וישוב אל ה' וירחמהו

הרב שאול יורוביץ', ו' תשרי תשפ"א 24/09/2020 13:19

בין כסה לעשור הרב הצדיק שאול יורוביץ הרב הצדיק שאול יורוביץ צילום: באדיבות המצלם

אנו נמצאים כעת בעיצומם של עשרת ימי התשובה כאשר העבודה המוטלת עלינו היא לחשב את חשבון נפשנו ולתקן את דרכינו, מחד זו הזדמנות נפלאה להתעוררות מחודשת, כולנו הרי רוצים להיטהר ולהתנער מהחטאים המכבידים, להרגיש שוב ברי לבב ונקיי כפיים. אך לצד זה התשובה מחייבת אותנו לעסוק בעבר וישנו קושי אמיתי לעמוד מול מקום הכישלון ולהסתכל לו בעיניים – זה מדכא, זה מכביד, זו מלאכה מורכבת לפתוח פצעים ישנים שעלולה להפיל את האדם אם היא נעשית בצורה שגויה. על כן ננסה לעסוק בתנאי התשובה ובאופן שבו יש לקיימם כראוי וגם לשרטט את הבסיס הנפשי שיאפשר לנו לשוב במתיקות  

גדרי התשובה הם שלושה: חרטה על העבר, ווידוי, וקבלה על העתיד, אך הבסיס הראשוני הוא עזיבת החטא שאם לא כן הרי הוא טובל ושרץ בידו, וכדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ב) ומה היא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד... וכן יתנחם על שעבר... וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

עזיבת החטא – הוויה חדשה

כפי שנתבאר עזיבת החטא קודמת לתשובה עצמה וכמאמר הכתוב (ישעיה נה ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה'. ויש לבאר את עזיבת החטא באופן קצת שונה ממה שרגילים העולם להבין – עזיבת החטא פירושו עזיבת העבר וחיזוק ההווה. אי אפשר לעסוק בתיקון העבר אם ההווה אינו חזק דיו, ועל כן מקודם יעזוב ואז ישוב על העבר.

אחד מגדולי החסידות המשיל זאת לאדם שהחליק ונפל לבוץ והתלכלך כולו, הרי אם ינסה להתנקות מיד, יתלכלך אף יותר, אך אם ימשיך בדרכו ויחכה עד שהבוץ יתייבש, אז יסירנו בנקל. כך פירשו גם את הפסוק 'סור מרע ועשה טוב' סור מלעסוק בתיקון הרע, פשוט עשה טוב התמקד בהרבות הטוב והרע ממילא ייעלם ש'מעט אור דוחה הרבה מן החושך'

אם כן, השלב הראשון הוא יצירת הוויה נוכחית ראויה מבלי להסתכל אחורה, ובכך נפשו של האדם הולכת ומתחזקת, הולכת ומבריאה, ותוכל לאחר מכן לתקן את פרטי העבר.

אם נתבונן נראה אכן שעשרת ימי התשובה מתחילים בראש השנה עם המלכת ה' על המציאות הנוכחית שהיא כל עיקר תפילת ראש השנה ורק לאחר מכן לקראת יום כיפור עוסקים בתיקון העבר, כמו כן בקבלת עול מלכות שמים מידי יום אנו מקדימים את "ה' מֶלֶךְ" בהווה ל"ה' מָלָךְ" בעבר

חרטה – הודאה על האמת

כפי שהתחלנו ואמרנו הקושי העיקרי בתשובה איננה הקבלה על העתיד, מכיוון שזו בדרך כלל קוסמת לאדם מאוד והוא אוהב לראות את עצמו במצב שונה ומשופר, אך להודות על האמת ולקבל אחריות לזה צריך אומץ רב ולכן לרוב האדם מנסה להתחמק מזה, הוא מדלג ישר אל הקבלה לעתיד. בכל אופן שורש התשובה והבסיס לחרטה ולהשתנות הוא ההודאה על האמת.

אדם הראשון ובנו קין, שהם הראשונים שהתורה מספרת על חטאיהם, קיבלו הזדמנות שנייה לאחר חטאם שעיקרה היה ההזדמנות להודות על האמת – לאחר החטא של אדם הראשון נאמר בתורה: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: ה' רצה שיודה על האמת. כך גם היה עם קין, אחר הריגתו את הבל אחיו נאמר כך: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: אחר החטא כל אשר עליך לעשות הוא הודאה על האמת, לא ללכת בשרירות לב.

לעומתם דוד המלך שנאמר עליו (עבודה זרה ה.) שהקים עולה של תשובה מיד אחר שנתן הנביא מתאר לפניו את חטאו, מודה על האמת. כך אומר דוד המלך בבוא אליו נתן הנביא: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה' וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת ובמקום אחר (תהלים לב ה). הוא מפרש ואומר: חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: דוד אומר לה' מכיוון שהודיתי על פשעי ולא כיסיתים לכן נשאת אותם ומחלת לי עליהם. זהו סוד תשובתו של דוד המלך.

דרכים רבות המציא האדם להתחמק מעמידה ישירה זו מול כישלונו והמודעות אליהן תוכל להועיל לאדם לבל ייפול לשם, ולכן נעסוק בהם בקצרה:

שתי ההתייחסויות השליליות הקיצוניות של אדם ביחס לחטאו הן מחד התעלמות והתכחשות מוחלטת – ניסיון להתנער לחלוטין מאחריות, ומאידך ייאוש מוחלט – בחושבו שאין לו תקומה מהחטא. את שתיהן מצאנו אצל קין לאחר הריגתו את הבל (בראשית ד ט-י) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא: מתחילה התעלמות והתכחשות "לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי", ולאחר שהוכרח לעמוד מול חטאו הוא אומר "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא" כלומר אני גמור, אין לי סיכוי להשתנות, זהו הקצה השני ייאוש מוחלט. יש לדעת שבדרך כלל האדם נע בין שתי אלה הלוך ושוב, יצרו של אדם מטלטלת אותו בין גאווה וחוסר הכרה בחטא לבין ייאוש גמור, הוא מנסה להתעלם לחלוטין וכשאינו עולה בידו הוא נופל לייאוש.

אופן נוסף שבו האדם מתמודד עם כישלונו והיא דרך ממוצעת בין שני האמורים לעיל היא קבלת אחריות חלקית. כאשר אי אפשר להתכחש לגמרי, השלב הבא הוא שלב התירוצים, בבחינת 'כן אבל' כפי שמסביר אדם הראשון את חטאו (בראשית ג יב) הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. כלומר, חטאתי אבל אינני אשם לחלוטין ישנן נסיבות מקלות.

התייחסות רביעית נוספת היא אמירה כאילו התכוונתי לעשות יותר טוב ממה שביקשת, חשבתי שזה עדיף ממה שנצטוויתי, גישה זו מוצאים אנו אצל שאול המלך(שמואל א טו כ-כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה'... וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל. כלומר רציתי להקריב במקום להרוג.

אך דרך התשובה השלימה היא קבלת אחריות והודאה על האמת כפי שעשה דוד המלך. רבי נחמן (תורה ו) אומר: וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק, נראה שזו הכוונה היכולת לקבל את גריעותו וההודאה באמת היא הבסיס לתשובה.

חשוב להוסיף שהודאה כזו אפשרית רק בידיעת האדם את גדולת נשמתו הנצחית, ועד כמה כל הפגמים אינם כי אם כתמים חיצוניים, אך מצד עצם נשמתו הוא חלק אלוה ממעל ממש והוא צח ובהיר לחלוטין, רבי ישראל מרוז'ין אמר שבזמנינו מקיימים את שני קרבנות התמיד על ידי שני הפסוקים האחת (תהלים טז ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי 'תָמִיד' והשניה (שם נא ה) וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי 'תָמִיד'. כלומר ההכרה השלימה מורכבת מידיעת עוצמת הנשמה מחד והכרת שפלות הגוף מאידך, ודווקא הזדהות האדם לחלוטין עם גופו בחושבו שהחטא זה הוא בעצמו היא שמביאה אותו להתנער מאחריות, שאז אין בכוחו אלא לראות את עצמו כמציאות של חטא ותו לא, אך כאשר מודע לטהרת נשמתו הנצחית יוכל להודות על האמת.

מודעות כזו לחולשות האדם והכרתו עד כמה קל ליפול נותנת ערך לקבלות החדשות של האדם על העתיד. הסיבה העיקרית שקבלותיו הטובות של האדם מתנפצות לקרקע המציאות היא מפני שהן מתרחשות ברגע של גדלות והשראה מבלי לקחת בחשבון את חולשותיו, ולכן כאשר מצב רוחו ונפשו המרומם משתנה אין שום תוקף לכל זה, ולכן דווקא האדם המודע ליכולתו ליפול ולהיכשל יש ערך אמיתי לקבלות הטובות שלו.

מובן ופשוט שמיד לאחר ההודאה על האמת על האדם להתמקד בעתיד וללכת הלאה וזאת על ידי הכרת גדולת הנשמה כאמור שהרי רק רשעים מלאי חרטות. תשובה אין משמעה רגשי אשמה והתחפרות ברע, אדרבה החרטה מאפשרת לאדם לשחרר וללכת הלאה, ההיאחזות והדשדוש ברע מקורה באנוכיות, על האדם ללכת הלאה – לשוב אל ה'.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;