1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוחניות

לאחר שנים של געגוע אצליח להוריד את האגו, ולנקוש על הדלת

במקרים רבים בהם איננו מסוגלים להתנצל, אנו מפסידים שנים יקרות שבהם יכולנו לסלוח או לבקש מחילה אך אנו ממשיכים בשלנו ולא מוכנים להודות, המלווה והיועצת חדי חזן, במסר מחזק על ימים אלו ועד כמה אפשר להחמיץ ולהגיע ברגע שמאוחר מידי

חדי חזן, ו' תשרי תשפ"א 24/09/2020 22:13

נזכר מאוחר מידי עומד מחוץ לדלת עומד מחוץ לדלת צילום: Pexels

זמן לסליחות: כי לפעמים אנחנו מעריכים מישהו רק אחרי שמאבדים אותו, הם היו חברים טובים, אבל מאז זרמו מים רבים בחייהם. הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה.

הם היו חברים טובים, פעם, הוא ניסה להיזכר מתי. מים רבים עברו מאז בנהר השכונתי, זה בטוח. הוא נזכר כשהם הכירו, ביום הראשון בפנימייה.

היה לו חיוך משגע, והוא עזר לו לסחוב את הדברים. "אתה לא נוגע במזוודות, אתה שומע?", אמר לו בחיוך. הוא היה קטנצ'יק, וחברו היה כזה גברתן. הם דברו בלילה, בחצר, על המטרות שלהם בחיים, ולראשונה מצא אדם שבאמת הבין אותו, והתמלא בתחושה של אושר.

היו אלה ימים יפים, אבל מים רבים עברו מאז, והמון דברים מלוכלכים ביחד איתם, מרביתם ואשמתו. ועכשיו הם אינם חברים. הם אפילו נקראים יריבים.

הוא לא רצה להודות  -אבל הוא התגעגע, אוהו התגעגע.

פעם נסע עד לדרום, ועמד מול דלת ביתו במטרה לבקש סליחה. הוא בא לנקוש, ונעצר. בא לנקוש, ונעצר.

אנשים עושים כל-כך הרבה טעויות בחייהם, והדבר המינימלי שנדרש מהם הוא להתנצל. הוא מעולם לא ידע שזה כל-כך קשה, זה הכריח אותו להתוודע לכישלון שלו, ולהודות כמה הוא היה מושחת.

לבסוף הסתובב וחזר בחזרה לעירו בנסיעה דוממת, כשהוא נוהג מאחורי מכונית שהזכירה לו: "חבר, אתה חסר". הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה, ולמה, הוא עדיין משתתף בו.

יום אחד החליט שדיי, זהו, הגיע הזמן להפסיק.

ולראשונה בחייו באמת נקש בדלת. אישה צעירה פתחה לו את הדלת ושאלה לשמו.

אמר את שמו. והיא השיבה: "בעלי השאיר לך פתק"

הוא פתח את הפתק: "חבר יקר, דע לך כי למרות הריב בנינו - מעולם לא חדלתי מלאהוב אותך, אבל רציתי שאתה תהיה זה שיעשה את הצעד הראשון, שתכיר בטעותך, הייתי אידיוט.

וכשבאת פעם קודמת, ראיתי אותך מבעד לחלון, התפללתי שתדפוק ולא דפקת.

כשהסתובבת - רציתי לצרוח ולא הייתי מסוגל. הייתי קפוא. ואתה הלכת לך, משאיר חלל בלבי.

אם אתה קורא מכתב זה- סימן שהגעת שוב, רציתי רק שתדע כי סלחתי."

"מתי בעלך חוזר?", הוא שאל אותה, "יש לי זמן לחכות".

"בעלי?", היא גיחכה גיחוך מריר כזה, בלתי ברור. "בעלי נפטר. הפתק היה בצוואה שלו".

נקודה למחשבה: לפעמים אנו מעריכים מישהו רק לאחר שמאבדים אותו. אל תחכו שיהיה מאוחר מידי. יום כיפור בפתח, ימים של חשבון נפש וסליחות שבו ניתנה לנו מתנה נפלאה לנקות, לשחרר לגבור על הבושה ולבקש סליחה.

סליחה היא בחירה להסתכל קדימה ולא להיתקע במקום. היכולת שלנו לבקש סליחה ולסלוח מאפשרת לנו לשחרר את האגו ולקחת אחריות. כי באמצעות הסליחה אנחנו מוותרים על המקום השופט - "אתה טועה, אני צודק" ומבינים שכולנו אנושיים ועושים טעויות.

באמצעות הסליחה אנחנו צומחים, רואים את הטוב, הופכים למשוחררים ויכולים לאהוב ולהתקרב.

הזמן לסלוח הוא עכשיו לא בגלל מישהו אחר, אלא בשבילנו. כן, לנקות את הלב שלכם מהחושך, האפלה ומהכאב ולמלא אותו באור ובשלווה. לפנות מקום למה שחשוב לכם בחיים.

ובקשה קטנה / גדולה לסיום: תשאירו את 'דלת הסליחה' גם ביום שאחרי. אמצו את הסליחה כשיטה וכשפה בחיי היום יום כדי שכולנו נרוויח.

לחיי חיים רגועים ושלווים יותר- כי לכולנו מגיע לחיות טוב יותר!

שבת שלווה ורגועה שבת שלום וחתימה טובה

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים.

מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;