1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. אקטואליה

יוצא דופן: בנו של החייל הנאצי ששירת בצה"ל

לא ייאמן: ברנד וולשלייגר, שאביו נחשב לגיבור מלחמה נאצי, מספר על מסע חייו המרתק, החל מילדותו בגרמניה בצילם של רוצחי היהודים הנאציים, דרך התגיירותו ושירותו בצה"ל | "אבי שלח אנשים למות באושוויץ: אני בחרתי להיות יהודי"

יענקי פרבר, ו' חשון תשפ"א 24/10/2020 18:58

נקמה אמיתית מחנה ההשמדה מחנה ההשמדה צילום: pixabay

סיפור יוצא דופן וראוי לציון כיצד בנו של המפקד הנאצי המעוטר גילה את הזוועות שאביו ביצע - והצטרף לצה"ל

אביו היה נאצי בכיר שזכה באופן אישי לעיטור 'צלב הברזל' על ידי אדולף היטלר. אך ברנד וולשלייגר התגייר ושירת בצה"ל לאחר מסע גילוי מדהים.

כשגדל בבמברג, במדינת בוואריה הגרמנית, לימדו את מר וולשלייגר כי השואה היא שקר וכי אביו, ארתור וולשלייגר, היה גיבור מלחמה. האב ארתור עוטר באופן אישי על ידי השטן הנאצי על מעשיו בחזית המזרחית, שם שימש כמפקד טנקים בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן. אבל הוא לא קיבל את המוות המפואר בקרב שציפה לו - הוא נפל בשבי ב-1945 ובנו היחיד, ברנד, נולד ב-1958.

ברנד היום בן 62 סיפר ל'דיילי מייל' הבריטי, כי חבריו הנאצים מהמלחמה הגיעו לביתם לפחות פעם בשנה כדי לחגוג את "הימים הטובים" אמרו לי שאבי היה גיבור ועלי לכבד אותו כגיבור. "אז כילד קטן הייתי מאוד מורשם כמו כל הילדים הקטנים והערצתי אותו כגיבור".

"אבל היו במוחי סימני שאלה שעלו מימין ומשמאל, הרמז הראשון היה ממש בבית".

בצירוף מקרים מדהים של ההיסטוריה, המשפחה התגוררה בבית שהיה בבעלות אלמנתו של קלאוס פון שטאופנברג - האיש שניסה להתנקש בחייו של אדולף היטלר. אלמנת שטאופנברג התגוררה בקומה העליונה וברנד, שישחק עם נכדיה, התגורר בקומה התחתונה עם משפחתו. ברנד אמר: "אבי התייחס לקלאוס כבוגד"

"אבל אשתו, נכדיו והתמונות שראיתי בביתה בקומה העליונה הראו את ההפך לחלוטין - ברור שהוא היה איש אוהב ואכפתי, אז כמובן שעדיין לא יכולתי להבין מה בדיוק קרה, אבל זה היה סימן שאלה, למה אבי אומר את זה?" סיפר ברנד.

אולם 'נקודת המפנה הגדולה' של ברנד הגיעה כאשר טרוריסטים פלסטינים טבחו 11 ספורטאים אולימפיים מישראל, שישה מאמנים וחמישה ספורטאים במשחקי הקיץ 1972 במינכן.

"לראשונה, לפחות בחיי, הפצעים הישנים נפתחו ונאלצנו להתמודד עם העבר ולמה זה עניין כה גדול שיהודים נהרגים שוב בגרמניה". אמר ברנד.

"הייתי צריך לשאול את עצמי אם דבר נורא כל כך קרה ליהודים - ועוד לא ידעתי על השואה או משהו כזה, ולא הבנתי מדוע אבי לא מדבר על זה? 'למה הוא כל כך כועס?".

ברנד סיפר כי אביו התייחס למעשה לרציחת הספורטאים הישראלים ואמר: "תראה מה הם עושים לנו שוב! הם היהודים הורסים את המוניטין שלנו כדי לגרום לנו להראות רע".

המורים של ברנד אמרו לו את האמת. "לא רק שהייתי המום לשמוע על כך, הייתי מבולבל כי אבי היה גיבור מלחמה, הוא בטח ידע משהו," סיפר ברנד. "שאלתי אותו והוא אמר לי שהכל שקר, שהמורים שלי הם קומוניסטים ושהשואה מעולם לא קרתה".

וכאשר שודרה סדרת הטלוויזיה מהשואה משנת 1978 במערב גרמניה, וולשלייגר הבכיר ביטל אותה כ"תעמולה יהודית".

ברנד וולשלייגר: צילום מתוך פייסבוק

"התחלתי למלא את החסר כי חשדתי שיש פער גדול - חור שחור שאבי לא רצה לשפוך עליו אור, וככל שקראתי יותר, כך למדתי יותר" אמר ברנד.

"ככל שלמדתי יותר, כך הגעתי למסקנה שאבי היה שקרן, רק כשהוא שיכור אבי היה אומר את האמת ונוטש את שקריו".

"הוא מעולם לא התנצל על מה שקרה ליהודים," אמר ברנד. "הוא אמר לי פעם שהעולם צריך לחגוג את מה שהגרמנים עשו, כי נפטרנו מהשרצים, הוא אמר שעשינו את העבודה המלוכלכת שאף אחד לא רצה לעשות אבל כולם התלוננו עליה".

הוא גילה כי היחידה של אביו הטילה אימה על כפרים יהודיים ברוסיה, ורצחה את תושבי המקום, הם תלשו יריעות של ספר תורה בבתי הכנסת כדי שישמש בידוד לטנקים שלהם. הוא גילה כי אביו שלח אנשים למותם באושוויץ. "הוא ידע בדיוק מה זה אושוויץ," אמר ברנד. "הוא השתתף ברצח יהודים".

נחוש בדעתו ללמוד עוד על האנשים שאביו רדף, ביקש הגרמני הצעיר ממורו, כומר לשעבר, שיעזור לו. הכומר לקח את ברנד לפסגה בין-דתית שנתית שמארגנת הכנסייה שנועדה להפגיש בין יהודים וערבים מישראל.

ברנד נזכר: "התחברתי לצעירה ישראלית והיא אמרה, "אם אתה רוצה לראות אותי שוב, אתה צריך לבוא לישראל, מה שעשיתי שלושה חודשים אחר כך".

"התארחתי אצל משפחתי והם אירחו אותי כמו אח שאבד ממזמן", אמר ברנד. "שאלתי את האב איך הוא למד גרמנית והוא הראה לי את המספר המקועקע בזרועו, והייתי המום, הוא לא האשים אותי בכך, הוא היה אדם מאוד מאוד נחמד, הוא היה באושוויץ".

"הוא אמר לי, "אני לא שונא גרמנים, אבל אני רוצה לדעת אם הם מלמדים אותך" ואמרתי, "כנראה שלא מספיק".

ברנד סיפר: "הוא לקח אותי ליד ושם, אנדרטת השואה בירושלים, ושם הבנתי את היקף הרצח ונשברתי רגשית. בכיתי".

בשובו לגרמניה הציע ברנד לעזור לקהילה היהודית המקומית שלו כשבת גוי. הוא אמר: "באתי בכל יום שישי ובכל שבת ועשיתי מה שחשבתי שצריך, רציתי שיהיה משהו שחשוב לי, וככל שהתקרבתי ליהודים, השפה, הגינונים - הרגשתי רחוק יותר ממשפחת המוצא שלי והרגשתי שהגיע הזמן לפרידה".

הרגע המכריע הגיע כאשר הוא התבקש לומר קדיש על מצבתו של חבר מבוגר שנפטר ללא משפחה משלו.

האיש היה זונדרקומנדו בתקופת השואה - יהודי שנאלץ לסבול ולראות ולקחת חלק ברצח עמו בכאב מוות, הוא היה זורק את הגופות למשרפות אחרי שנרצחו בתאי הגזים, וחש בושה עמוקה מכך.

"כשעשיתי את זה ידעתי שאני חוצה קו" אמר ברנד. "כבר לא הייתי גרמני".

הוא ביקש מיצחק רוזנברג, אז ראש הקהילה היהודית הקטנה בעיירה, לעזור לו לעבור גיור. בקשתו להתגייר נדחתה במשך שנתיים, אך בסופו של דבר קיבל ברנד הדרכה דתית של הרב נתן פיטר לוינסון.

לדבריו: "עברתי גיור אורתודוכסי בגרמניה בנובמבר 1986 וזה היה תהליך מאוד מאוד קשה - לא עשייה אינטלקטואלית, אלא עשייה רגשית ורוחנית".

באותה תקופה סיים ברנד גם את לימודי הרפואה, ולכן החליט שייסע לישראל ויתנדב כקצין רפואה. הוא ראה את אביו בפעם האחרונה בלילה לפני שעזב.

"הלכתי להיפרד לילה לפני שעזבתי ב - 7 בינואר," אמר ברנד. "הוא לא רצה לראות אותי. הוא קרא לי בוגד, הוא היה שיכור כמו תמיד אבל הוא קרא לי בוגד. וזה היה מה שהיה".

"מבחינתו זו באמת הייתה הבגידה האולטימטיבית," הוסיף.

ארתור וולשלייגר מת ביוני 1987. הוא קיבל הלוויה צבאית מלאה. דבריו האחרונים לבנו היחיד היו בסדרת מכתבים שנשלחו אליו לישראל.

"קראתי אותם כעבור 20 שנה והם היו מאוד סוערים, כועסים מאוד ומזלזלים," אמר ברנד. "הם נקרעו בין לאהוב אותי כבן ואז לאבד אותי כבן".

"ובכל זאת בצוואתו הצהיר במפורש שנאסר עלי להשתתף בהלווייתו - בכל מקרה לא הייתי שם, נאסר עליי גם לשאת את שמו, נאסר עלי להתקרב לקבר שלו וקראו לי בוגד".

גם מערכת היחסים של ברנד עם אמו אליזבת היתה רעה. היא גדלה כגרמנית אתנית בצ'כוסלובקיה, אך איבדה את הוריה ואת בית ילדותה במלחמה. הגיור של בנה לא הביא לא אושר. "היא הייתה בהלם". אמר ברנד. "היא אמרה איך אתה יכול להזדהות עם הקורבן, כלומר היהודים כשכולנו היינו קורבנות?".

היא פיתחה דמנציה סנילית זמן קצר לאחר שאיבדה את בעלה, אך הצליחה לבקר את בנה בישראל פעם אחת - בשנת 1990. כשהם נפגשו לבש ברנד את מדי הצבא הישראלי שלו הוא נזכר: "היא הביטה בי והיא אמרה, אני רואה בך את ארתור, גם אתה הפכת ללוחם".

הוא ניסה לדבר על מה שעבר ביניהם, אבל זה לא היה שייך, "אני חושב שזו הייתה דרך סופית להיפרד בלי לנהל דיון עמוק יותר" אמר.

למרות שאביו מעולם לא חזר בו מהנאציזם, ברנד - המספר את מסעו הרוחני בספרו "חיים גרמניים" - למד לסלוח לו. "זה יהיה פשוט מדי לומר שהוא נאצי, זה יהיה פשוט מדי, אבל בשבילו העולם נעצר בשנת 1945". אמר ברנד.

"הוא הפך מגיבור לאומי לכלום זה היה מבחינתו נסיגה ענקית, הוא היה עונד את צלב האבירים, שהוענק לו באופן אישי על ידי אדולף היטלר, בגאווה בחג המולד, סלחתי לו על מי שהוא, לא על מה שהוא עשה לאחרים, אלא על מי שהוא היה עבורי".

ברנד עזב את ישראל בשנת 1991, בעקבות אשתו דאז, ישראלית-אמריקאית, לארצות הברית, הם התגרשו ב-1995.

כיום הוא רופא משפחה במיאמי, פלורידה, ויש לו שלושה ילדים טל, 31, ג'ייד, 26 ונטליה, 23 כולם יהודים. הוא גם נשאר בקשר עם אחותו, הלגה, בת 59, לאחר שכבר התפייס עם אחותו הגדולה, כריסטה, לפני מותה ב-2006.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. זה פשוט הזיהה  

    תהילה

    • את צריכה להתבייש לכתוב בעברית כזאת עילגת ומלאה שגיאות כתיב (ל”ת)


;