ראש בריאות הציבור: "מקווה שלא יהיה סגר שלישי"

שמה של הד"ר שרון אלרועי פרייס אינו מפורסם כל כך בקרב הציבור, לפחות לא בהשוואה לקודמתה בתפקיד כראש שירותי בריאות הציבור, הד"ר סיגל סדצקי. אחרי הכול, סדצקי הופיעה פעם אחר פעם בפני הציבור, ופרישתה הדרמטית הדהדה היטב את המסרים שביקשה להעביר. אך אחרי כשלושה חודשים בתפקידה, מסתבר שגם לד"ר אלרועי יש מה לומר.

בראיון שמסרה ליאיר קראוס מ'מקור ראשון' היא שוטחת את משנתה ומגלה כי יש לה משנה סדורה מאד בכל הנושא, לצד ידע נרחב שאותו צברה דווקא בתחום ניהול המגיפות בהיותה בארה"ב. למרות זאת, היא קשובה מאד לרחשי ליבו של הציבור, ואולי מכאן סוד הצלחתה.

לגבי פתיחת בתי הספר, למשל, עם כל רצונה לראותם סגורים, היא מבינה את הצורך לפתוח. "אני מבינה את הקולות השונים, וזה באמת קשה שכל אחד חש בעלות על הדבר הזה", היא אומרת. "אנחנו מדברים עם הרבה מומחים בתחום, ולפעמים רואים דברים אחרת וזה בסדר. אין שחור ולבן בניתוח הממצאים ויש לנהוג בזה בזהירות. אני לא בעד סיסמאות שבתי ספר הם 'מדגרות קורונה'. אני לא עוסקת בסיסמאות אלא בנתונים, ועל פיהם לומדת איך להתקדם הלאה בצורה בטוחה. אם אני מבינה שאין ספק שילדים נדבקים ומדבקים, ובמקרים רבים הם א־סימפטומטיים, זה אומר שאני חייבת לקחת משנה זהירות בפתיחת בתי הספר".

גם כעת, היא סבורה שיש לשחרר את המשק, אבל להקפיד שהדבר יתרחש בהדרגה אחרת כל מה שהושג ירד לטמיון. "כל סקטור בפני עצמו מבקש להביא לדיון חתיכה קטנה מהעוגה הכוללת, ולבקש לשחרר רק אותה", היא אומרת בהבנה. "בוודאי שכל היבט קטן, באופן מנותק מהכלל, נראה לא הגיוני, אבל כשמחברים את כל הקטנים האלה שמבקשים להשתחרר בבת אחת, צריך לעשות את זה מאוד בזהירות. בסגר הקודם יצאנו עם 20 מאומתים ביום, ובתוך ארבעה חודשים הגענו לסגר שני. הפעם יצאנו מהסגר עם אלפיים מאומתים, ונגיע הרבה יותר מהר לסגר אם לא ניזהר".

כשהיא נשאלת לגבי "האבסורד הזועק, כמו ההנחיות שמאפשרות להתקהל בחדר סגור לשירה בציבור, אבל לא לקיום תפילות במניין", היא עונה שהדברים דווקא הגיוניים. "אף אחד לא העביר הנחיה שזה בסדר, הכלל הוא 10 בפנים ו־20 בחוץ, ואפשר לקחת את זה לכל מקום ולתת אינספור דוגמאות שמגחיכות את ההחלטה. אני בפירוש לא ממליצה להתכנס גם עשרה בני אדם ולשיר, גם אם זה מותר. אנחנו צריכים להקפיד כמה שיותר לא להיות בהתקהלויות, ובטח בלי מסכות חלילה".

- מה לגבי חתונות? בלתי אפשרי לעמוד בהנחיות של 20 איש בלבד.

"ולכן כרגע אי־אפשר לעשות את זה, וצריך להגיד את זה באומץ לציבור. רק יצאנו מסגר, ואם נתחיל לעשות מתווה של קפסולות לחתונות, נגיע מהר שוב לעלייה בתחלואה".

בסופו של דבר היא קובעת כי "יש איזו עייפות, שהיא מאוד מובנת גם לי. עייפות מההקפדה על המסכה שקשה להיות איתה במשך שעות, ומההנחיות שמשתנות כי אין ברירה. לפעמים הן לא נראות הגיוניות, ויש צעדים שאתה עושה בדקה התשעים כמו לסגור בתי ספר בערים אדומות בלילה האחרון לפני הפתיחה שלהם. אתה עושה את זה מכל הכוונות הכי טובות, ואני מבינה שזה יוצר תחושה שדברים לא נעשים במחשבה ופוגעים באמון הציבור. זה לא פשוט לנהל את המגפה הזאת, שיש בה גם שיקולים אחרים שהם עניינים – כלכליים, חברתיים ופוליטיים".

- הסגר בחגים היה מוצלח בעינייך?

"הוא הביא את התוצאות שהוא היה צריך להביא. הורדנו את שיעורי התחלואה, מקדם ההכפלה ירד וכמות המאובחנים יורדת, וזה קרה בזכות עם ישראל שברובו המכריע עמד בהנחיות. עם כל הביקורת על הממשלה והציבור, העם הזה עשה מה שצריך".

לדברי אלרועי, אף שניסו לעשות הכול כדי להימנע מהסגר השני, לא היה מנוס ממנו. "במהלך כל ספטמבר, כל צמרת משרד הבריאות – מהשר יולי אדלשטיין וכל המטה, ובטח מצד פרופ' גמזו – ניסינו להימנע מהסגר. אמרנו שאנחנו מנסים להסתכל דיפרנציאלית ולפעול על פי הרמזור, ולראות איפה צריך לעשות סגרים. אבל בשורה התחתונה, הדבר הזה לקח יותר מדי זמן וזה הפך לתחלואה מפושטת במדינה וכבר לא עבד".

- אפשר להניח שבחנוכה, בעוד כחודש וחצי, אנחנו צפויים לסגר כללי נוסף?

"אני מקווה שלא. אנחנו עושים הכול כדי שזה לא יקרה, ואני מקווה שהעם והממשלה יהיו איתנו כדי לעבור את התוכנית כמו שבנינו אותה. התוכנית הזאת היא לא תעודת ביטוח נגד סגר, אבל ככל שנעשה את הדברים בצורה מדודה ושקולה ולא כל אחד ינסה להשיג 'הקלות' לסקטור שלו – יש יותר סיכוי שנימנע מסגר נוסף".

מבחינת אלרועי היעד איננו "אפס נדבקים" – היא סבורה שזה איננו יעד ריאלי – אלא לשמר את התפרצות המגפה "על אש נמוכה" ולנטרל ביעילות ובמהירות שרשראות הדבקה. "המטרה היא להגיע לכמות של מאות בודדות של חולים ביום שאנחנו יכולים כמדינה להכיל ולמצוא אותם ואת המגעים שלהם, ולקטוע את ההדבקה. במקום שיש תחלואה גבוהה כי אנשים ממשיכים לעשות חתונות פיראטיות ופותחים בתי ספר בניגוד להנחיות, שם נהיה חייבים לעשות הגבלות יותר חמורות כדי שלא כל המדינה תסבול מהתנהגות שהיא לא תקינה. אנחנו כמשרד הבריאות לא ויתרנו על העניין של הדיפרנציאליות, ואנחנו חושבים שהוא כלי מאוד חשוב וישרת אותנו בהמשך. אני מקווה שכל המערכת, הממשלה והכנסת למדו משהו ממה שעברנו בספטמבר. אנחנו למדנו, ואני מקווה שכל האחרים גם למדו".

- בתחילת המגפה דובר על הדבקה ממשטחים, ולאחרונה הוזכרה הדבקה באוויר. מה את יודעת לומר על זה?
"אפשר לבודד וירוס ממשטחים גם אחרי חמישה־שישה ימים, אבל זה קרה אחרי שבמעבדות שמו כמויות אדירות של וירוסים על משטחים ובדקו אם אפשר אחר כך להצמיח אותם בתרביות תאים. כנראה שבחיים האמיתיים זה פחות רלוונטי, כי הכמויות של הווירוסים לא כאלו גדולות. הדבקה אירוסולית (דרך האוויר. י"ק) זה לא משהו שנשלל לגמרי. יש עדויות שאי־אפשר לשלול, שזה עובר באוויר".

לסיום, היא מבהירה שמה שמדאיג אותה הוא דווקא הקיטוב בציבור. "האמת, מה שהכי מדאיג אותי זה עם ישראל. ההבנה שהמגפה הזו כרגע מגבירה את הפערים והשסעים בינינו ואת הטחת האשמות בין מגזר למגזר – זה מה שמדאיג אותי. החשש הוא שאנחנו נצא מהמגפה הזו יותר מפולגים ממה שנכנסנו אליה".

כשהיא נשאלת והרי רואים הפרות, היא עונה כי "יש דברים שהם לא לגיטימיים וצריך לאכוף אותם בצורה נחרצת, בין אם חתונות פיראטיות שלא צריכות להתקיים, ובין אם תלמודי תורה שבכל המדינה הכיתות סגורות, והם נפתחים בניגוד לכל ההנחיות הבריאותיות. זה דבר שעלול להחזיר את היישובים הללו כמה צעדים אחורה ולהביא עליהם סגר. אבל בין זה ובין להגיד שכל החרדים וכל הערבים, זה בדיוק המקום הבעייתי, כי זה לא כל הערבים והחרדים, ויש הרבה אנשים שנענים להנחיות.

"יש מקומות בישראל שתנאי החיים שם הם קרקע נוחה להתפשטות מגפה. צריך להבין איך מסתכלים לאנשים שם בעיניים ורואים איך אפשר לעזור להם. בני־ברק למשל היא המקום הצפוף בישראל, והצפיפות הזו מזרזת מעבר של הווירוס בין אנשים. זו לא אשמת התושבים. צריך להבין אותם ולראות איך לעזור, ובטח שלא לעשות הכללות".

- שאלה אחרונה: את יכולה לנסוך בנו מעט אופטימיות ולהעריך מתי כל זה ייגמר והקורונה תהפוך להיסטוריה?

"זה בידינו, כל עוד נקפיד על מסכה ולא להתקהל. אני מבינה שזה מתסכל ואין מה לעשות. רק כשיהיה חיסון נוכל להסתובב בלי מסכות על הפנים ולהתקהל בהמונינו. אולי בשנה הבאה, אולי בסוף החורף, זה עוד ייקח כנראה חודשים ארוכים. אני לא יודעת כמה החיסון אכן יהיה טוב ולכמה זמן הוא יקנה חסינות. יכול להיות שבסוף הקורונה תהיה כמו עוד שפעת, והחיסון אולי לא יקנה לך 100 אחוז חסינות אבל התסמינים יהיו קלים יותר. הדבר העיקרי שנדרש מאיתנו זה להבין באומץ ובצניעות שהמגפה נמצאת איתנו כבר חודשים ארוכים והכלים להתמודד איתה הם בידיים שלנו. כן, זה מציק, אבל אלו הכלים שיש לנו. אני לא יודעת מתי זה ייגמר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!