עדיין מרגישים שאין בינכם קשר נפשי? זו הסיבה

"אין לנו קשר נפשי עמוק"

אני ואשתי יש בנו שותפות וחברות טובה. הן בניהול הבית, הן בתקשורת זורמת, ומשתדלים לשתף אחד את השני בכל המאורעות הכלליים והפרטיים שלנו, ומה לא. בכל זאת אנו מרגישים שעדיין אין לנו קשר נפשי, או איזשהו קשר רגשי עמוק. מדוע!?

תשובה:

רבים הם בני הזוג, שאינם מכירים באמת את בן הזוג השני. הם לא יודעים מה משמח אותו ומה מעציב אותו, מה פוגע בו ומה משעשע אותו, ממה הוא פוחד וממה הוא מתלהב.

לעומתם יש זוגות שיודעים זה על זה הכל, והם מעורבים מאוד בכל דילמה או קושי, שכל אחד מבני הזוג מתנסה מידי יום. הם יודעים מה בהתנהגות שלהם מעצבן את השני ומשום כך הם נמנעים מזה, וכן שמים לב למצבי הרוח של השני ומתחשבים בו.

ההבדל בין הזוגות הנ"ל, הוא הקשר הנפשי. כשיש קשר נפשי בין השניים, הרי שכל אחד יודע הכל על בן זוגו, כי כל אחד מעניין אותו ואכפת לו מה קורה אצל השני. ולא עוד אלא במשך כל השנים שהם יחד, הם לא מפסיקים ללמוד עוד ועוד אחד את השני. אבל כשאין קשר נפשי בין השניים, אף אחד לא מעוניין באמת לשמוע את השני, וגם את מה ששומעים הם בדרך כלל שוכחים מהר מאוד, לכן הם לא יודעים מה קרה ומה קורה בחייו של השני. הבעיה העיקרית ביחסים אלה, הוא שבדרך כלל הם לא ערוכים להתמודדות יעילה עם קונפליקטים וקשיים, וכל מצב חדש שבו אחד מבני הזוג זקוק לשני יותר מהרגיל, יכול להפיל את מערכת היחסים.

דרך נוספת ליצירת קשר רגשי היא הפתיחות. פתיחות היא היכולת של בני הזוג לדבר על החולשות, והטעויות שקשה לדבר עליהן. פתיחות היא לא רק להבטיח שהשני מבין מה שכואב לי, אלא גם להבטיח הבנה מלאה מה ומדוע כואב לשני. ואז כשהתקשורת הזוגית פתוחה בשני הכיוונים, כל אחד מבני הזוג יודע שהוא יכול לדבר על מה שכואב לו, ומישהו מהצד השני תמיד מקשיב לו, כמו שהוא תמיד מקשיב לשני ולמה שכואב לו. לא יכולה להיות תקשורת פתוחה, כשצד אחד מספר על עצמו והצד השני לא מתעניין, לא מגיב, או שהצד השני משנה מיד את הנושא לקושי של עצמו.

אך הכלל החשוב ביותר של פתיחות זוגית, הוא כאשר אחד מספר על משהו שכואב לו בהתנהגות של השני, והשני מקשיב עד הסוף בלי להתווכח, בלי להפריך ובלי להכחיש. זאת מתוך נכונות לשוחח על מה שהוא שמע, ולתת הזדהות ואמפתיה למספר, ורק אח"כ להשתתף בחיפוש אחר תשובה או פתרון הולם. ומתוך כך, יהיה רשאי אף הוא להעלות את הכאב של עצמו, ולצפות מהשני לאותה הקשבה ולאותו יחס שהוא זקוק לו.

על כן, יש להתעניין את הקורות של הצד השני ולהיות אכפתי ופתוח, בכדי להבין וללמוד מה גבולותיו ומניעיו, ובכך להגיע עמו לקשר נפשי חזק ויציב. ולא מתוך חיפוש אשמים ביצירת גבולות ומניעים ולתוצאת המציאות. 

מאת: הרב דניאל פנחסוב - מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!