1. עמוד הבית
  2. בריאות
  3. בריא לדעת

גלוקומטר וסנסור, לצד משאבה: הכירו את צורות הבדיקה והטיפול במחלת הסוכרת

גלוקומטר, מד סוכר רציף, סנסור, אינסולין בהזרקה או בהזלפה • בכתבה שלפניכם סקירה מקיפה על כלל אופציות הבדיקה העומדות לרשותו של ה'סוכרתי', כמו גם פירוט דרכי נטילת התרופות השונות

אהרן מילר, ח' כסלו תשפ"א 24/11/2020 10:52
תגיות:

שגרת חיים סוכרת סוכרת צילום: Unsplash

על מנת לטפל נכון בסוכרת יש לנטר באופן קבוע את ערכי הסוכר. להלן סקירה מקיפה על צורות הבדיקה והטיפול בסוכרת.

הבדיקות:

גלוקומטר – מד סוכר בדקירת אצבע

הבדיקה הרווחת כיום היא על ידי מד סוכר, גלוקומטר, אלקטרוני. אל הגלוקומטר מוכנס מקלון בדיקה, סטריפ/סטיק, שהוא מפעיל את מסך המכשיר.

המטופל דוקר את אצבעו בדוקרן מיוחד הנוקב נקב זעיר, ממנו יוצאת טיפת דם קטנה. את המקלון שבמכשיר הוא מצמיד לטיפת הדם, ותוך מספר שניות מוצגת במסך המכשיר רמת הסוכר שלו בדם.

מד סוכר רציף – (ליברה וכדו')

בשנים האחרונות נכנס לשימוש מד סוכר של חברת פריסטייל, 'ליברה', המחולק לשני חלקים: האחד, מדבקה המוצמדת לגוף ממנה מוחדר רגש לנוזל התת עורי ומודד באופן רציף את ערכי הסוכר בדם. במדבקה ישנו שבב אלקטרוני בטכנולוגית NFC בדומה לכרטיס 'רב קו', האוגר את הנתונים עד לטווח של 8 שעות. מדבקה זו מוחלפת כל 14 יום.

החלק השני הוא שלט עם מסך, מפעילים אותו בלחיצה, ומקרבים אל המדבקה. כשהשלט קרוב למדבקה הוא קורא את הנתונים ממנה ומראה אותם על המסך. בעת הדגימה אפשר לראות על המסך גם את המגמה המתקיימת באותו הזמן, עליה או ירידה של הסוכר.

מד סוכר רציף שמשדר מתריע ו/או מתערב בטיפול.

מערכת הסנסור מתחלקת לשלושה חלקים, רַגָשׁ כעין מחט רכה הנקרא סנסור, משדר, ואמצעי קלט אלחוטי. הרגש הינו חד פעמי, וצריך להחליפו כל כמה ימים בהתאם לדגמים השונים. בחלק מהסנסורים יצטרכו להטעין את סוללת המשדר בעת ההחלפה למשך כ-20 דקות, הסנסור, מחובר באופן קבוע לגוף כשהרגש מוכנס מתחת העור ודוגם את הנוזל התת עורי ברציפות כל כמה דקות. הוא משדר את התוצאה בספרות לאמצעי הקלט. אמצעי הקלט המוכרים כיום הם:

שלט שלעיתים אף מתפקד כמד סוכר רגיל, המקבל את אותות הסנסור. השלט עצמו אינו מחובר לגוף, ומתקיימת בו תקשורת אלחוטית (בלוטוס) עם הסנסור.

קליטת הנתונים (דרך בלוטוס) לטלפון חכם/שעון חכם/שליחה לענן מחשוב.

משאבת אינסולין שמחוברת כל הזמן לגוף ומזליפה אינסולין, ובנוסף מקבלת את אותות הסנסור באופן אלחוטי. הזלפת האינסולין נעשית ע"פ תכנות מראש וללא קשר לרמת הסוכר. ישנה משאבה מתוצרת אחת החברות שפסיק את הזלפת האינסולין באופן אוטומטי לפרק זמן קצוב במקרה של ירידת ערכי סוכר.

באמצעי הקלט נאספים הנתונים ונוצר "גרף" המזהה מגמות עליה וירידה, על ידי לחיצת כפתור מתוודע הסוכרתי למצב הסוכר בדמו בזמן קרוב לאמת. הסנסור אף מתריע בצפצוף או רטט כשהוא מזהה שינויים קיצוניים המצריכים תשומת לב מיוחדת, ישנו עדיין שיהוי של כ-20 דקות בין המצב בדם עד לתוצאה בסנסור, אבל זו לע"ע השיטה הקרובה ביותר לאמת.

נכון להיום, רוב הסנסורים זקוקים ל'כיול' כ 1-3 פעמים ביממה, הדבר נעשה על ידי בדיקת סוכר רגילה בגלוקומטר, והזנת הערכים לשלט הסנסור או המשאבה.

למרות כל האמור, יש לקחת בחשבון כי התוצאות, הן של מד הסוכר הרגיל, גלוקומטר, והן של הרציף, הסנסור, עלולות להשתבש במקרי צום/שינוי בצמיגות וסמיכות הדם וכו'.

הטיפול בסוכרת מסוג 1:

אפשרות ראשונה – מתן אינסולין בזריקות. הטיפול הינו משולב:

הזרקת אינסולין ארוך טווח המתפרק בכמות קטנה מאד לאורך שעות רבות (בזאלי – בסיסי) בזריקה אחת או שתים קבועות ביום. כגון 'אינסולטרד' ו-'NPH' מהסוג הישן או 'לנטוס' ו'לבמיר' 'טרגלודק' ו'טוג'או' מהסוג החדש יותר.

הזרקת אינסולין קצר טווח המתפרק במהירות וניתן יחד עם הארוחות על מנת לטפל בתהליך פירוק המזון בצורה יעילה. כגון 'אקטרפיד' ו'רגולר' הקצרים או 'נובורפיד' 'הומולוג' ו'אפידרה' האולטרא קצרים.

ככל שמשתכללת השיטה והסוכרתי מודע לדרך הטיפול ומסוגל לאזן את עצמו – ימליצו הרופאים על השילוב הנ"ל כשיטה שעמה ניתן להגיע לאיזון מיטבי.

בחלק מן המקרים על מנת לחסוך בזריקות, ניתנת זריקה משולבת הנקראת 'מיקס' MIX, זריקה זו מורכבת משני סוגי האינסולין, קצר וארוך טווח.

האינסולין נמדד ב'יחידות', כאשר כל יחידת אינסולין מכילה 1/24 מ"ג.

אפשרות שניה - אינסולין בהזלפת משאבה אלקטרונית.

עם התובנה שעל הסוכרתי לאזן את עצמו, וכתוצאה מחידושים טכנולוגיים הפכה צורת הזרקת האינסולין על ידי משאבה לפופולארית מאד ומסייעת לאיזון הסוכר. משאבת האינסולין מחוברת באופן קבוע לגוף, ומעבירה אינסולין קצר טווח בצורה רציפה, חיקוי לבזאלי, בדומה לאינסולין המופרש מהלבלב באופן הטבעי. אמנם אין וויסות אוטומטי כמו אצל הלבלב המייצר אינסולין בדיוק בכמות הרצויה לאותו הרגע. משום כך, צריך להורות למשאבה כמה אינסולין להעביר, וכן לפני ארוחות להורות למשאבה לתת מנת אינסולין מוגברת, בולוס.

היתרונות המרכזיים הגלומים במשאבה הינם החיסכון בצורך להזריק באופן פיזי בכל פעם שמעוניינים לאכול או אינסולין בזאלי, והדבר נעשה בלחיצת כפתור, וכן רמת דיוק בהזרקה של חלקי יחידות אינסולין – דבר שלא מתאפשר בהזרקה ישירה.

השימוש במשאבה אינו פוטר מבדיקות רמת הסוכר, ואדרבה, בשימוש במשאבה אף חשוב יותר לא להחסיר בדיקות דם, כיון שיש חשש לחסימה בצינורית במעבר האינסולין, במקרה כזה ישאר המטופל ללא אינסולין, ועלול במהירות לפתח היפרגליקמיה.

הטיפול בסוכרת מסוג 2:

שלב א', מניעה. ככל שהמחלה הינה בתקופת "טרום סוכרת" דהיינו לפני ההגדרה של החולה כסוכרתי לפי ההגדרות לעיל, יתבקש החולה לשנות את אורח חייו, להפחית במשקלו, להימנע ממאכלים מזיקים, פחמימות ריקות, שומנים וכו', ולהתחיל לעסוק בפעילות גופנית סדירה. למתמיד בדרך זו ישנם סיכויים טובים מאד להינצל מהמחלה ולהמשיך לחיות חיים ארוכים בבריאות.

שלב ב', תרופות. עם התקדמות המחלה, ועליית ערכי הסוכרים בדם לאורך זמן, יינתנו תרופות פומיות שדרך פעולתן הוזכרה לעיל, ותפקידן יהיה לנסות ולהגיע לערכי סוכר מאוזנים יותר.

יש לדעת כי ככל שהסוכרתי יסתמך רק על התרופות, וימנע מלעשות את המוטל עליו כמופיע בסעיף הקודם "מניעה", מצבו יילך ויחמיר, עד כדי תלות מוחלטת בהזרקת אינסולין.

שלב ג', תוספת אינסולין. בשלב הזה יוסיפו אינסולין חיצוני בהזרקה, לצד התרופות הפומיות.

שלב ד', אינסולין בלבד. בשלב זה הופך החולה להיות כמו סוכרתי מסוג 1 התלוי לגמרי במתן אינסולין חיצוני.

ישנן שתי אפשרויות להזרקת האינסולין:

אפשרות ראשונה – מתן אינסולין בזריקות.

הטיפול הינו משולב:

הזרקת אינסולין ארוך טווח המתפרק בכמות קטנה מאד לאורך שעות רבות (בזאלי – בסיסי) בזריקה אחת או שתים קבועות ביום. כגון 'אינסולטרד' ו-'NPH' מהסוג הישן או 'לנטוס' ו'לבמיר' 'טרגלודק' ו'טוג'או' מהסוג החדש יותר.

הזרקת אינסולין קצר טווח המתפרק במהירות וניתן יחד עם הארוחות על מנת לטפל בתהליך פירוק המזון בצורה יעילה. כגון 'אקטרפיד' ו'רגולר' הקצרים או 'נובורפיד' 'הומולוג' ו'אפידרה' האולטרא קצרים.

ככל שמשתכללת השיטה והסוכרתי מודע לדרך הטיפול ומסוגל לאזן את עצמו – ימליצו הרופאים על השילוב הנ"ל כשיטה שעמה ניתן להגיע לאיזון מיטבי.

בחלק מן המקרים ע"מ לחסוך בזריקות, ניתנת זריקה משולבת הנקראת 'מיקס' MIX, זריקה זו מורכבת משני סוגי האינסולין, קצר וארוך טווח.

האינסולין נמדד ב"יחידות" כאשר כאמור כל יחידת אינסולין מכילה 1/24 מ"ג.

אפשרות שניה - אינסולין בהזלפת משאבה אלקטרונית.

משאבת אינסולין פופולארית מאד בעיקר בסוג 1 ומסייעת לאיזון הסוכר. משאבת האינסולין מחוברת באופן קבוע לגוף, ומעבירה אינסולין קצר טווח בצורה רציפה (חיקוי לבזאלי) ובתכנות מראש בדומה לאינסולין המופרש מהלבלב באופן הטבעי. כמו כן לפני ארוחות יש להורות למשאבה לתת מנת אינסולין מוגברת כדי לכסות על עליית הסוכר בגין האוכל (בולוס).

היתרונות המרכזיים הגלומים במשאבה הינם החיסכון בצורך להזריק באופן פיזי בכל פעם שמעוניינים לאכול או אינסולין בזאלי, והדבר נעשה בלחיצת כפתור, וכן רמת דיוק בהזרקה של חלקי יחידות אינסולין – דבר שלא מתאפשר בהזרקה ישירה.

השימוש במשאבה אינו פוטר מבדיקות רמת הסוכר, ואדרבה, בשימוש במשאבה אף חשוב יותר לא להחסיר בדיקות דם, כיון שיש חשש לחסימה בצינורית במעבר האינסולין, במקרה כזה יישאר המטופל ללא אינסולין, ועלול במהירות לפתח היפרגליקמיה.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות, ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור פנו אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;