אשרינו שזכינו, אשרינו שבנינו • טור אישי

הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר: ברוך מציב גבול אלמנה.

בית הכנסת, לבה החי של הקהילה היהודית, הוא ביתו של כל יהודי. אין לנו עוד שמחה כשמחת חנוכת בית כנסת, שמחה שמקפלת בתוכה את שמחת החיים היהודיים על כל מצוותיה וחגיה - תקיעת השופר בראש השנה, בגדי הלבן ביום הכיפורים, מעגלי ההושענות המלבלבים, הילדים העולצים בחג הפורים, שירת הים, הקריאה בתורה, המגילות... עולם ומלואו חג במעגלים סביב תאריכים עבריים עתיקים ומפיח בהם חיים מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו.

ובצד חיי הקהילה - חיי המשפחה, המשתקפים גם הם בבית הכנסת. ההורים הנרגשים בברית המילה, מעמד נתינת השם, נער בר המצווה והחתן העולים לתורה, ולהבדיל האבל המתקבל באהבה על ידי הקהילה התומכת - כל אלה הם אבני הבניין האמיתיות של בית הכנסת.

למעלה משלוש מאות שנה עברו מאז הגיעו לירושלים רבי יהודה החסיד ותלמידיו. בבואם אל ירושלים מצאו עיר מוסלמית ובה רק כמה מאות יהודים, חוסים בצלה האימפריה העות'מנית, והיו לבני חסות על אדמת אבותיהם.

רבות עבר על החצר הקטנה שהקימו העולים - בניין וחורבן, עוד בניין ועוד חורבן. וביני לביני - עולם יהודי מפואר: מעמד הכתרתם של הרבנים הראשיים הראשונים לישראל, ביתו של הצדיק רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, מעמד שיבת הגדוד העברי ממלחמת העולם הראשונה. בית הכנסת "החורבה" היה, עבור תושבי ירושלים, עולם ומלואו.

לא פעם חזרתי בדמיוני אל אותו רגע מר ונמהר, בשעת בין ערביים בל"ג בעומר תש"ח, עת נשמע הפיצוץ מחריש האוזניים מעל בתי העיר העתיקה וענן אבק היתמר מן המקום שבו עמד בית הכנסת "החורבה". כמה כאב היה מקופל באותו מברק קצר שנשלח אל מפקדת ההגנה בירושלים "החורבה - חרבה". כמה סבי הרה"ח שמואל בן ציון רבינוביץ זצ"ל, מיושבי העיר העתיקה אז וממגורשיה, בכה והתאבל על כך.

בשו"ע נפסק על פי דברי הגמרא "כי בתי כנסת אפילו לאחר שחרבו עדיין הן בקדושתן, וכשם שנוהגים בהם כבוד ביישובן כך נוהגים בחורבנן, ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש כדי שיבואו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם". בית כנסת זה אשר חרב על ידי הירדנים, גם בחורבנו קדוש היה! העשבים שהיו בו, האבנים שהתגלגלו בו היו כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם. בנינו של בית הכנסת הוא בסימן: "ובנו חרבות עולם שוממות ראשונים וקוממו וחִדשו ערי חורב שוממות דור ודור".

חנוכת בית הכנסת "החורבה" אינו רק בניה של בית הכנסת שחרב, הוא חיבור עמוק ובל יינתק אל שרשרת הדורות היהודית בירושלים. שרשרת של מסירות נפש ושל קדושה אשר קשרה אותנו אל עיר הנצח בעבותות של דבקות ואמונה. הוא חיבור אל אנשי ירושלים של מעלה ונקיי הדעת שבה, תלמידי חכמים ועובדי ה' אשר עזבו את כל רכושם ועלו להתיישב בירושלים, ללמוד תורה, להתפלל ולהתאבל על חורבן ירושלים.

אין לי ספק כי בשעה זו מסתכלים אלינו מן השמים רבבות שפקדו את בית כנסת זה, למדו בו תורה, ועבדו בו את ה' מתוך דוחק. קדושי עליון, צדיקים חסידים ואנשי מעשה שמחים עמנו היום בחנוכת בית הכנסת. בבנין נדבך נוסף של בית מקדש מעט לקראת בנייתו של בית המקדש השלישי אליו אנו מצפים ומייחלים. שמיים וארץ מתאחדים בעת הזו ושמחים בבנין חורבה נוספת מחורבות ירושלים, ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה פוצחת בשיר ושמחה בשמחתה של מצוה זו.

חובתנו לשמור מכל משמר על בית כנסת זה שיסודותיו קודש, כדי שיהיה המשך לאותם תפילות קדושות ולעבודת ה' שנעשו במשך כל כך הרבה שנים. בית מקדש מעט זה יהיה "יד ושם" לאותם נקיי הדעת היושבים ראשונה במלכות, ובד בבד יחבר כל נפש יהודית אל בתי הכנסת ואל התפילה.

אשרינו שזכינו לחזות בהתגשמות נבואות הנחמה שנצרנו בלבנו שנים כה רבות. היום עומדות רגלינו בשערי בית הכנסת החדש-ישן ובליבנו מתרוננת תפילה – תפילת הודיה על שהחיינו וקיימנו והגיענו, תפילת הלל על תבונת בצלאל בן אורי שניתנה בבוני הבית הזה ותפילה-תחינה שיזכה זה הבית השלישי וייכון לעד ויביא עימו את בנין בית מקדשינו ותפארתינו ויקוים בנו: שמחם בבנין שלם. יהי רצון שתעלה תפילתנו לרצון לפני בורא עולם, ואיתה רבבות התפילות שנישאו כאן, וריבוא רבבות התפילות שיינשאו כאן מעתה ועד עולם.

"כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה יימצא בה תודה וקול זמרה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!