'המסתערב' החרדי נהרג: החברים הזילו דמעה

אירוע סוחט דמעות, ארע אתמול במתנ"ס העירוני ביישוב אריאל. האנשים שישבו זה לצד זה, עם עיניים אדומות, נראו לכאורה בלי קשר אחד לשני. אך לכולם, מתברר, היה מחנה משותף אחד: אהבה עזה לעם ישראל, הערכה עצומה לאנשים שמסרו את נפשם למען המדינה, ובעיקר אנשים שזוכרים. זוכרים את מי שהוביל מהפכה רוחנית בביתו, זוכרים את מי שבגיל 13 הכיר את אלוהיו, הכיר בעמו ודאג שאחרים יכירו. עשרות אנשים, שיודעים לזכור להכיר ולהוקיר.

לפני כשנתיים זה קרה. ערב ראש חודש ניסן, הגיעו נציגי קצין העיר לביתה של משפחת אדרי, ובפיהם הבשורה המרה מכל: אורון, הבן, איננו.

אורון היה גאוות המשפחה. הדבק המאחד. "אתרוג מהודר", הם קראו לו בחיבה. בגיל 13, עוד בהיותו תלמיד בבית הספר, החל לשמוע שיעורי יהדות. נשמתו הגבוהה משכה אותו לשמוע. משכה אותו ללמוד, לדעת, להכיר, להבין ולשמור. השיעורים בהם השתתף שבו את ליבו, והוא חזר בתשובה שלימה. אך הוא לא הסתפק בזה. המשפחה כולה חזרה בעקבותיו. אך הוא נשאר הסמן, המנהיג הרוחני.

כשהתגייס לצבא, ליוו אותו הוריו בחשש עצום, הוא התגייס ליחידה חשאית, והיה מבכירי המסתערבים. שבילי עזה היו מוכרים לו כשבילי שכונת ילדותו, הוא ידע ערבית שוטפת, ולא היסס לצאת למורכבות שבמשימות. 'פייטר' אמיתי.

במהלך שנות השירות, הוא הציל אין ספור יהודים. והכל בשקט ובהצנע לכת. אף אחד לא ידע אף אחד לא שמע. הוא החזיק ברשותו תעודות בהם עבר לרצועה כמעט על בסיס יומי. הוא היה דוגמה להערצה ביחידה בה שירת, אך כשחזר הביתה, שב לאלמוניות,לחיוך , לתפילתו, לקרבה לריבון העולמים.

אתמול (א'), ערכו המשפחה והחברים, אזכרה לעילוי נשמתו. שנתיים עברו מאותו לילה טראגי, אך המשפחה והחברים מרגישים כאילו כל זה היה אתמול. כאילו לא עברו שנתיים.

אל האירוע, הגיעו מיטב הזמרים, גם הם שמעו, והתפעלו. שמעו, והביעו את רצונם לתרום מגרונם לעילוי נשמת החייל. לעילוי נשמת הצדיק.

כשאבי בן – ישראל, פתח את האירוע בשיר שהלחין לעילוי נשמת החייל, לא נותרה עין אחת יבשה. כשסלסל בגרונו, מחאו החברים כף, ונזכרו באורון החייכן, אורון השמח.האירוע הסתיים כשחבריו ליחידה הגישו להוריו שי מיוחד ארגז עמוס בתשמישי קדושה שאותו ישאו הלוחמים לשדה הקרב

דוד קורן השתתף באירוע ומגיש גלרייה ווידאו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

<>

<>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!