ט"ז ניסן התשפ"ד
24.04.2024
"אצלכם מתים יותר"

כך מאה שערים ניצחה את הקורונה \\ יואליש קרויס בטור נוקב

הנגיף הארור פרץ לחיינו לפני כשנה ומאז השגרה היומיומית השתבשה | רבבות חולים ואלפי נפטרים ה"י, אך לצד כל זאת מפלס השנאה שמטפס ומזנק במקביל | איש מאה שערים בטור חד ונוקב מביא את עמדתם של אנשי היישוב הישן בירושלים | כמה אחוזים חלו? כיצד הם טופלו? וגם: מאגר התמונות שהוא לעולם לא יפיץ

כך מאה שערים ניצחה את הקורונה \\ יואליש קרויס בטור נוקב
יואליש קרויס צילום: משה ויסברג

השבוע קראנו את פרשת 'בא', בה מספרת התורה על המכות שהכה הקב"ה את המצרים, ועל נס יציאת מצרים. ידוע ומפורסם הרמב"ן על הפרשה, שזהו אחד משורשי האמונה, המושרשים היטב בכל ילד יהודי.

וכך כותב הרמב"ן, פרק י"ג פסוק ט"ז: "הנה מעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר... ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית... ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה, שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר...".

שורש האמונה הניכר בטקסט זה, בולט כ"כ בימים אלו. בוודאי איני מצפה מהלבלרים המכנים עצמם חרדיים, שרובם מתיימרים להיות יפי נפש, ובוודאי לא למדו רמב"ן או רמב"ם, ובמקום זה העמיסו את מוחם בכתבי האפיקורסים, ולא מאמינים כלל בהשגחת הבורא.

ובוודאי שכיהודי מאמין בהשגחת הקב"ה, אין שום טעם להתייחס להשמצותיהם הנוראיות. בכל זאת, ביקשתי להביא בפניכם טור זה, למען תדעו איך פעלנו אנו, אנשי העדה החרדית, בצוק העיתים, בהתמודדות מול מגיפת הקורונה.

סבא שלי, זצ"ל, שרד את השואה, ועבר עוד דברים קשים רבים בתשעים ושבע שנות חייו. לפני כשנה, כשניגשתי לביתו ואמרתי לו שמשתוללת מגיפה בשם 'קורונה', ושלא ילך לבית הכנסת – סירב. הוא אמר לי בפשטות: כפי שיודע הינך שלכל כדור יש את הכתובת שלו – כך לכל קורונה יש את הכתובת שלה.

שכנענו אותו, והאדמו"ר חייב אותו שלא לבוא לבית הכנסת. עשינו לו מניין מחוץ לביתו והוא התפלל במרפסת, כשהמניין כולו בחצר.

כך פעלנו עם כלל אוכלוסיית הזקנים במאה שערים. מחודש ניסן אשתקד, פעלנו ע"פ הנחיות הברורות של חברי הבד"צ שליט"א. ההוראות היו ברורות: החיידרים יפעלו כרגיל, הישיבות יפעלו בקפסולות, כאשר כל מי שאינו חש בטוב לא הורשה לבוא בחצר הישיבה.

בתוך חודשיים ימים חלתה כמעט כלל האוכלוסייה בעדה החרדית. אדייק ואומר שמהבדיקות שעשינו – כתשעים ושניים אחוזים מבני העדה החרדית חלו, כאשר במקביל החיים המשיכו כסדרן.

נתוני התמותה אצלנו, היו הפחותים מכל קהל אחר. אפתח ואומר כי כל נפש יהודי היא עולם ומלואו, ובוודאי הלב נקרע אל כל אחד ואחד מהנפטרים, זיכרונם לברכה. אך גם אם נחשיב את אלו שנפטרו עם קורונה ולא מהקורונה – העדה החרדית קיפחה עשרים ושמונה יהודים יקרים, מתוך ציבור המונה כ – 12,000 בתי אב – 84,500 נפש, בירושלים ובית שמש. בהסתכלות רחבה עוד יותר – משכונת מאה שערים ועד לרחוב בר-אילן, מדובר על למעלה ממאה אלף איש.

רוב מוחלט של הציבור החלים בחסדי שמיים, כאשר החיים ממשיכים כסדרן, ובדגש על חיי האידישקייט. הנחיות אותן קבעו אנשים שאין להם מושג ביהדות, לא חלות על היהודים המאמינים בהשגחה. חיינו כאן הרבה לפניהם, ונחיה כאן הרבה אחריהם. איש לא יטיף לנו על קדושת החיים. אנחנו, שמהרגע הראשון פעלנו להגן על האוכלוסייה המבוגרת שלנו, שמנענו את המגע המיותר, אך התעקשנו להמשיך ולקיים את אורח החיים המסור לנו מבית סבא – הוכחנו, בנתונים עובדתיים – שצדקנו.

לצערי, ואני כותב זאת בצער עמוק מאד, אלו שמיהרו לסגור את הת"תים, את הישיבות, נאלצו להתמודד עם אחוזי תמותה גבוהים הרבה יותר. אני לא נכנס לשיקולים של רבני כל קהילה וקהילה, אך אי אפשר שלא לזעוק מול העוול הנוראי שעושים לנו המחרפים והמגדפים.

מזה ארבעה חודשים אני אוסף צילומים של אלו המגדפים ומחרפים אותנו, בני העדה החרדית, כאשר הם בעצם לא שומרים על ההנחיות שהמדינה קבעה. אני לא אפרסם את התיעודים האלו – מסיבה אחת – כדי לא להיות כמותם. לא להשמיץ את רבני העדה החרדית ולהשחיר ציבור שלם על לא עוול בכפו. אני רק מזכיר להם שרבנו יונה כותב בשערי תשובה שכל מי שמוחה על חברו בדבר מסוים והוא לוקה בו – הרי הוא כשופך דמים ויתבעו אותו על המעשים.

רוב הלבלרים המסיתים ממילא לא מאמינים בבורא עולם, כפי שכתבתי בראשית טור זה. אבל משום והייתם נקיים מה' ומישראל, כתבתי כל זה. כל מי שיראת ה' בליבו יחקור את הדברים ויבדוק לעומקן ויעזוב רשע דרכו. ואם לא, נכנס חלילה להגדרה של אחטא ואשוב ואין מספיקין בידו לעשות תשובה.

בברכת והסירותי מחלה מקרבך וביאת גוא"צ בב"א

יואליש קרויס

מאה שערים קורונה יואליש קרויס

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 75 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד