רון, דווקא ממך ציפיתי ליותר • דעה
"בתי כנסת נשרפים, ספרי תורה עולים באש, הסתה פרועה חוגגת, ואיש לא נעצר בגין הסתה. אף שדרן אינו מורחק, עיתונאים אינם מוגלים. הוא שאמרנו - חרקים" • דוב פוברסקי כותב לרון חולדאי
- הרב דוב פוברסקי, בחדרי חרדים
- כ"א אייר התש"ע
- 15 תגובות
מפעם לפעם, כאשר מוטחת ביקורת על קבוצה בציבור הישראלי, נזעקים אנשי אקדמיה, סופרים והוגי דעות, כנגד הסתה פרועה של קבוצה קיצונית, המסוגלת לפורר את הדמוקרטיה ואושיותיה ה'מוצקים'.
ככל שהביקורת הופכת להיות ממוקדת, כך גם עולים הטונים הנובעים ממצוקה אמיתית של אנשי הרוח - מצוקה שמתורגמת לטענת 'הסתה', שאת אחריתה מי ישורנה. אם שכחנו, מיד יזכירו לנו איך נרצח ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, ומה קדם לאותו רצח; איך הכתובת הייתה רשומה על הקיר, ולא שמנו לב אליה1 או יתרגם אותה למלים כל-כך פשוטות: הסתה לרצח!
הטון הצווחני, המלווה את העליהום התקשורתי, יכול ללמד על מצוקה של ממש בקרב האנשים המעבירים לדורות הבאים את הרוח החלולה מתוכן.
העניין הוא שיש אזרחים בעלי זהות וכתובת, או בעגה ישראלית אזרחים סוג א', ויש אזרחים שאין להם כתובת. כאלה, שבמקרה הטוב הם הומלסים, ובמקרה הגרוע יותר - תולעים.
על אותו ציבור ללא כתובת, אפשר לכתוב ולומר הכול. זאת משום שאין להם כתובת, ולכן הם אינם נכללים בקטגוריה של 'הכתובת הייתה רשומה על הקיר'. מותר להסית נגדם, מותר לכנותם בכינויי גנאי, ואפילו מותר להסית כנגדם לרצח. כן, ממש רצח. כמו שהיה לפני הירצחו של ראש הממשלה.
עליהם ובגינם אנשי האקדמיה והרוח אינם יוצאים מחוריהם. הם לא שמעו, הם גם לא ראו, הם אפילו לא נעו בכיסאותיהם המרופדים מתקציבי המדינה. כי הכתובת לא הייתה רשומה על הקיר, והרי לא נצפה מהם שיקראו את מה שלא נכתב על הקיר.
בתי כנסת נשרפים בזה אחר זה; ספרי תורה עולים באש - ואין פוצה פה. אף אחד לא נעצר בגין הסתה, שום שדרן אינו מורחק מהמיקרופון, ולא מצאנו עיתונאי שמוגלה מקולמוסו - כי אין קיר, אין כתובת. הוא שאמרנו - חרקים.
זהו ציבור שאין לו זכות לתרבות משלו - תרבות אותה העם שלו נושא מקדמא דנא. לא תרבות של שנות המילניום, אלא תרבות של מסורת. ובעיקר תרבות עם קבלות... תרבות שהוכיחה כי מתוכה יוצאים אנשים פחות אלימים, יותר מוסריים ובעיקר יותר אנושיים.
ערוצי החדשות מדווחים בכל יום ובכל שעה, על רצח ומעשי אלימות בבתי ספר, בבני נוער, על-ידי בני נוער ועל-ידי הוריהם. גם אצלנו יש. גם... לפעמים, במקרי קיצון, לא כדרך ולא כתרבות.
אין לנו תרבות של שכרות, של סמים ושאר מרעין בישין, אותה מייצרת בגאווה המדינה שמתקצבת את הלומדים שהם גם מייצרים, ולא רק לומדים כמו 'החרקים', שאין בלימודם כל יצירה חדשה, והם אינם תורמים דבר לכלכלה הישראלית.
לכן, מי שלא ידבק בתוכנית 'הליבה', לא ייתמך על-ידי גורמי הממשלה. בתי ספר חילונים מתוקצבים, ובתי ספר חרדיים נתמכים. סמנטיקה, לא מעבר לכך. סמנטיקה של השפלה, של רעות רוח, רק של רשעות טרם אמרתי, אך אולי צריך לומר.
נכון, חלק לא מבוטל מהציבור החרדי איננו עובד ומשתכר משכורת של 25,000 ₪ נטו לחודש. כמעט אין בציבור החרדי כאלה שיושבים בתפקידים בכירים בשירות המדינה. אין מנכ"לי חברות המשתכרים מיליון ₪ לחודש על חשבון משלם המיסים, וממילא הם אינם מייצרים כאותם בכירים. הם גם אינם משלמים חצי מיליון ₪ מסים, כדוגמת הבכירים, כי הם אינם מרוויחים סכומים שכאלה.
אך אותם חרדים, בעלי משפחות מבורכות, צורכים כל חודש, מוצרי מזון וטקסטיל בסכומים של אלפי שקלים ויותר, כאשר מרכיב המס המגולם בו, עולה על עשרות אחוזים מערך המוצר הנרכש. אותם מסים הולכים הישר לתשלום שכר הבכירים ולתשלום שכ"ל של אותם שותי בירה ושיכורים, אשר בתי הספר והמזיגה שלהם מתוקצבים על-ידי המדינה. ואילו החרקים? הם שישלמו את השכ"ל מכספם, שידאגו לעצמם.
דווקא מרון חולדאי, שהיה מפקד בכיר וטייס בחיל האויר, כאחד שיש לו רקורד של מציל יהודים, כמי שהשתתף בהפצצת הכור העיראקי - הפצצה שאת תיעודה המלא חזיתי במו-עיני, ושמעתי את הקולות, את השיחות שלפני ואחרי, ובפרט כאחד שעסק ועבד עם ציבור דתי וחרדי - הייתי מצפה להיות יותר רון מאשר .. משהו אחר.
ככל שהביקורת הופכת להיות ממוקדת, כך גם עולים הטונים הנובעים ממצוקה אמיתית של אנשי הרוח - מצוקה שמתורגמת לטענת 'הסתה', שאת אחריתה מי ישורנה. אם שכחנו, מיד יזכירו לנו איך נרצח ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, ומה קדם לאותו רצח; איך הכתובת הייתה רשומה על הקיר, ולא שמנו לב אליה1 או יתרגם אותה למלים כל-כך פשוטות: הסתה לרצח!
הטון הצווחני, המלווה את העליהום התקשורתי, יכול ללמד על מצוקה של ממש בקרב האנשים המעבירים לדורות הבאים את הרוח החלולה מתוכן.
העניין הוא שיש אזרחים בעלי זהות וכתובת, או בעגה ישראלית אזרחים סוג א', ויש אזרחים שאין להם כתובת. כאלה, שבמקרה הטוב הם הומלסים, ובמקרה הגרוע יותר - תולעים.
על אותו ציבור ללא כתובת, אפשר לכתוב ולומר הכול. זאת משום שאין להם כתובת, ולכן הם אינם נכללים בקטגוריה של 'הכתובת הייתה רשומה על הקיר'. מותר להסית נגדם, מותר לכנותם בכינויי גנאי, ואפילו מותר להסית כנגדם לרצח. כן, ממש רצח. כמו שהיה לפני הירצחו של ראש הממשלה.
עליהם ובגינם אנשי האקדמיה והרוח אינם יוצאים מחוריהם. הם לא שמעו, הם גם לא ראו, הם אפילו לא נעו בכיסאותיהם המרופדים מתקציבי המדינה. כי הכתובת לא הייתה רשומה על הקיר, והרי לא נצפה מהם שיקראו את מה שלא נכתב על הקיר.
בתי כנסת נשרפים בזה אחר זה; ספרי תורה עולים באש - ואין פוצה פה. אף אחד לא נעצר בגין הסתה, שום שדרן אינו מורחק מהמיקרופון, ולא מצאנו עיתונאי שמוגלה מקולמוסו - כי אין קיר, אין כתובת. הוא שאמרנו - חרקים.
זהו ציבור שאין לו זכות לתרבות משלו - תרבות אותה העם שלו נושא מקדמא דנא. לא תרבות של שנות המילניום, אלא תרבות של מסורת. ובעיקר תרבות עם קבלות... תרבות שהוכיחה כי מתוכה יוצאים אנשים פחות אלימים, יותר מוסריים ובעיקר יותר אנושיים.
ערוצי החדשות מדווחים בכל יום ובכל שעה, על רצח ומעשי אלימות בבתי ספר, בבני נוער, על-ידי בני נוער ועל-ידי הוריהם. גם אצלנו יש. גם... לפעמים, במקרי קיצון, לא כדרך ולא כתרבות.
אין לנו תרבות של שכרות, של סמים ושאר מרעין בישין, אותה מייצרת בגאווה המדינה שמתקצבת את הלומדים שהם גם מייצרים, ולא רק לומדים כמו 'החרקים', שאין בלימודם כל יצירה חדשה, והם אינם תורמים דבר לכלכלה הישראלית.
לכן, מי שלא ידבק בתוכנית 'הליבה', לא ייתמך על-ידי גורמי הממשלה. בתי ספר חילונים מתוקצבים, ובתי ספר חרדיים נתמכים. סמנטיקה, לא מעבר לכך. סמנטיקה של השפלה, של רעות רוח, רק של רשעות טרם אמרתי, אך אולי צריך לומר.
נכון, חלק לא מבוטל מהציבור החרדי איננו עובד ומשתכר משכורת של 25,000 ₪ נטו לחודש. כמעט אין בציבור החרדי כאלה שיושבים בתפקידים בכירים בשירות המדינה. אין מנכ"לי חברות המשתכרים מיליון ₪ לחודש על חשבון משלם המיסים, וממילא הם אינם מייצרים כאותם בכירים. הם גם אינם משלמים חצי מיליון ₪ מסים, כדוגמת הבכירים, כי הם אינם מרוויחים סכומים שכאלה.
אך אותם חרדים, בעלי משפחות מבורכות, צורכים כל חודש, מוצרי מזון וטקסטיל בסכומים של אלפי שקלים ויותר, כאשר מרכיב המס המגולם בו, עולה על עשרות אחוזים מערך המוצר הנרכש. אותם מסים הולכים הישר לתשלום שכר הבכירים ולתשלום שכ"ל של אותם שותי בירה ושיכורים, אשר בתי הספר והמזיגה שלהם מתוקצבים על-ידי המדינה. ואילו החרקים? הם שישלמו את השכ"ל מכספם, שידאגו לעצמם.
דווקא מרון חולדאי, שהיה מפקד בכיר וטייס בחיל האויר, כאחד שיש לו רקורד של מציל יהודים, כמי שהשתתף בהפצצת הכור העיראקי - הפצצה שאת תיעודה המלא חזיתי במו-עיני, ושמעתי את הקולות, את השיחות שלפני ואחרי, ובפרט כאחד שעסק ועבד עם ציבור דתי וחרדי - הייתי מצפה להיות יותר רון מאשר .. משהו אחר.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות