להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
התגלה כי הוא הרמאי
תבע את חברו לדין כי מכר לו כמות קטנה של חמאה
במשל נפלא על אופה וחלבן שמכרו מידי יום לחם וחמאה האחד לחברו, כאשר לאחר תקופה גילה האופה כי חברו מרמה אותו ואינו מוכר לו את הכמות הנכונה, ותבע אותו לדין | מי התגלה כרמאי? ומהו המסר שנלמד מהסיפור? | עם הקשר מיוחד לפרשת השבוע
חמאה צילום: pixabay
סיפור לשבת עם מסר מיוחד והקשר לפרשת השבוע.
בכפר קטן גרו זה לצד זה אופה וחלבן. בכל בוקר האופה היה מוכר לחלבן לחם ובערב היה מוכר החלבן לאופה חמאה.
באחד הימים שם לב האופה שהחלבן לא נותן לו קילו של חמאה אלא מרמה אותו ונותן לו פחות.
יום אחרי יום שקל האופה את הכמויות וראה שהן תמיד פחות מקילו. כעס האופה והלך עם החלבן להישפט אצל דיין הכפר, השופט.
הדיין הקשיב לאופה שטען שחברו מרמה אותו ונותן לו כמות פחותה מדי של חמאה וביקש מהחלבן להביא את מכשיר המדידה שלו.
הביא החלבן את מאזניי המשקל. האופה העצבני הניח את החמאה שמכר לו החלבן יום לפני והדיין הניח משקולת של קילו אחד.
היה נראה בבירור שהכף של המשקולת כבדה יותר ומשקל החמאה פחות מקילו.
"רואה"? רתח האופה. "זה שוקל פחות מקילו והוא מוכר לי את זה במחיר של קילו"!
הדיין התבונן במאזניים וביקש מהחלבן: "הראה לי בבקשה את המשקולת שאתה משתמש בה".
"אני לא משתמש במשקולת" ענה החלבן. "אז מה אתה מניח על הכף השנייה"? שאל הדיין.
הסתכל החלבן על חברו ואמר: "כדי לשקול מה זה קילו אני שם במקום משקולת "את קילו הלחם שמוכר לי חברי בבוקר"
נקודה למחשבה: כמה קל להאשים אחרים שרימו או עבדו עלינו מבלי לברר את כל העובדות. כשאנחנו לא לוקחים אחריות על החיים שלנו, אנחנו מאשימים. אשמה נוצרת מהפחד שלנו להיפגע וזה קורה כשאנו מרגישים מאוימים או חסרי אונים.
אז לפני שאתם שופטים, 'תספרו עד 10', תיכנסו "לנעלי האחר" ותבדקו מה קרה שם. כי הרבה פעמים האדם שאנחנו הכי כועסים עליו הוא המורה הכי גדול שלנו, שממנו נוכל ללמוד על עצמינו.
והדרך לשחרר אשמה וכעס היא לסלוח!
לסלוח לכל מי שאנחנו מאשימים וראשית לנו כדי לא לסחוב כזה רעל מיותר.
ולעיתים נדרש גם צד שלישי שיכריע, שייתן דעתו על פי החוקים וישקף לנו דברים שלא תמיד אנו רואים ובעיקר כדי לעשות סדר בבלאגן ולפתור סכסוכים.
פרשת השבוע פרשת משפטים
פרשת משפטים, עוסקת בעיקר בחוקים, דינים ומשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לחברו, שהם המשך לעשרת הדיברות והמצוות שנזכרו בפרשה הקודמת במעמד הר סיני.
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..."
עשרת הדיברות הם הבסיס, הכללים והשורשים שלנו. והדינים שבפרשה הם למעשה הענפים - הפרטים שמאפשרים לנו לפתור בעיות, חילוקי דעות ומריבות מחיי היום יום, בעזרת שופט שיכריע.
אך אם נהיה נאמנים לבסיס, לשורשים, לדרכי המוסר ולערכים שלנו נוכל יותר לאמץ שפה אחרת, שבה נשים לב יותר:
- למילים שאנחנו אומרים
- לסיפורים שאנחנו שומעים
- לפרשנות ולשיפוטיות שנותנים
- שנודה אם טעינו או פגענו
- ניקח אחריות
- נגלה חמלה וסליחה לעצמנו, לקרובים לנו
- ובמיוחד לאנשים ששונים בדעותיהם משלנו
- נעצור, נתבונן ונקשיב
- ונעשה טוב, כל יום יותר
וכך הרבה מאוד ויכוחים, חילוקי דעות וכעסים יכולים להיעלם וכולנו נחייה חיים רגועים ומאוחדים יותר.
שבת שלום
מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות