1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

הכאב הגדול ביותר: התרגלנו לזעזוע

אברך צעיר שנפטר, ילדים קטנים שנותרים בבית, אמא למשפחה ברוכת ילדים שחולה בצורה קשה, אב המשפחה שנפטר בפתאומיות. מחלות, צרות ואסונות. כל יום אנחנו נחשפים לאסונות חדשים, אסון רודף אסון והנפש נשרפת

בחדרי חרדים בשיתוף קופת העיר, ה' אדר תשפ"א 17/02/2021 11:48

מידת הדין כאב וזעזוע כאב וזעזוע צילום: unsplas

פעם היינו יכולים להגיד שהאסונות רחוקים מאיתנו ' לא ידענו, לא שמענו'. בשנים האחרונות וככל שהעולם הופך ל'כפר גלובלי' ורשתות התקשורת והמדיה הולכות וגדלות ותופסות מקום מרכזי בחיינו, אנחנו מוצפים במידע ללא הפסקה. המידע הזה כולל גם דברים טובים וגם אסונות רבים ל"ע.

קרן מיוחדת נפתחה למען היתומים האומללים, פתחו לבכם וסייעו להם בשעתם הקשה>>>

בשבוע האחרון נוספו 27 יתומים חדשים לעם ישראל. 27 יתומים!! מספר בלתי נתפס בכל קנה מידה.

הרב אליהו מילצקי זצ"ל שנפטר בפתע פתאום בגיל 24 הותיר אחריו יתומה קטנה שלא תכיר את אביה.
הרב עמוס ארביב זצ"ל שנפטר ביום הולדתו מול בני המשפחה והותיר אחריו 11 יתומים המומים.
הרב ברוך יו"ט כהן זצ"ל מחשובי חסידי טשרנוביל שנפטר לאחר שנות סבל ויסורים והותיר אחריו 4 יתומים.
הגברת אורית שרעבי ע"ה מירוחם שנפטרה בגיל 53 והותירה אחריה 8 יתומים.
הרב נחום אברהם זצ"ל מנווה יעקב שהותיר אחריו 2 יתומים וחובות רבים.
הרב צדוק פש זצ"ל שסבל ייסורים קשים ומרים, נפטר בגיל 25 והותיר אחריו תינוק קטן.

כל מקרה כאן הוא מקרה שורף של משפחה שחרב עליה עולמה, של אלמנה שלא יודעת איך היא תקום מחר בבוקר ותשלם את החשבונות הבסיסיים. כל מקרה כאן הוא כאב והלם בלתי נתפסים.

קרן מיוחדת נפתחה למען היתומים האומללים, פתחו לבכם וסייעו להם בשעתם הקשה>>>

האסון המרכזי הוא שפשוט התרגלנו. התרגלנו לאסונות ששוטפים אותנו מבית ומחוץ, בימים כתיקונם ובמיוחד בתקופת הקורנה בה אסון רודף אסון ועשרות משפחות מאבדות את משענתם בתוך ימים ספורים. אנחנו עטופים בטרגדיות עד שכבר כהה הרגש. התרגלנו לילדה קטנה שנותרה לבד אחרי שאביה נפטר בפתע פתאום. התרגלנו לילדים שיושבים בחרדה בבית כשאם המשפחה מסובלת בייסורים ועטופה במכאובים והילדים לא זוכים לראות אותה כמעט. התרגלנו לאנשים שנחטפים מהקורונה ל"ע ומותרים אחריהם משפחות המומות ורצוצות.

מהדבר הנורא הזה לא נוכל להתעלם. לא ניתן לנפש שלנו לשבוע, לא נתרגל לזעזוע!. לא נהפך לקשי לב שקוראים טורי נוטפי דמע על טרגדיות כואבות וממשיכים הלאה בחיים כאילו שום דבר לא קרה.

אז נכון, לא הכל בידינו ולא נדע חשבונות שמים. אנחנו יכולים להתחזק וכל אחד יודע מה הדברים שבהם הוא צריך חיזוק. אבל, הכי חשוב שלא יגרם מצב שיתומים ישארו רעבים ללחם, שחולה מסוכן לא יכול לקבל טיפול מציל חיים וכו' בגלל שהרגש שלנו כבר כהה. לא! אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

נכון, אנחנו לא משופעים במזומנים, ובמיוחד בתקופה הזאת של הקורונה הכיסים המצומקים הצטמקו יותר. אבל אם נקבל על עצמינו לפחות לשבת ולקרוא ולנסות להתחבר לטרגדיה ולכאב אולי נמצא בנו יכולת לעצור ולמצוא דרך כן לעזור ולסייע. ואפילו אם נוכל לסייע בסכום קטן, בסכום חד פעמי או בהוראת קבע של סכום קטן שאחרי כמה חודשים יצטבר לסכום גדול והיה זה שכרינו.

בתקופה קשה כזו מי לא זקוק לברכת גדולי ישראל להנצל מהמגיפה הקשה. בזכות הצדקה למשפחות שנושאות אליהם אלינו.

הצטרפו כאן למצווה המיוחדת וזכו לברכת גדולי הדור>>>





;