1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. אקטואליה

עשור לרצח משפחת פוגל: מה שלום הילדים שניצלו

עשור שנים אחרי הירצחה של משפחת פוגל על ידי שני מחבלים מתועבים בביתם שביישוב איתמר, 'ידיעות אחרונות' שוחח עם קרובי המשפחה בצילם גדלים הילדים שנותרו לפליטה. הבת הגדולה תמר שכבר בת ה-22, רועי, וישי בן ה-12 שמתכונן לבר המצווה

קובי ברקת, ח' אדר תשפ"א 20/02/2021 22:24

גדלים בצל השכול פלאש 90 פלאש 90

זה קרה לפני 10 שנים בדיוק. בליל שבת, ו' באדר ב' תשע"א, חדרו זוג מחבלים נתעבים, אמג'ד וחכים עוואד, חדרו ליישוב איתמר, שיספו את גרונם של יואב פוגל בן העשר, אלעד בן הארבע והדס בת החודשיים. לאחר מכן רצחו גם את הוריהם אודי ורותי הי"ד. האחים רועי וישי ניצלו כיוון שישנו בחדר הסמוך והמחבלים לא הבחינו בהם.

לאחר כשעה חזרה הבת תמר, אז בת 12, לבית לאחר ששהתה בפעילות כיתתית, וגילתה את הזוועה.

בראיון מיוחד ל'ידיעות אחרונות', שוחחו הוריה של רותי הי"ד, אמם של שלושת הילדים שניצלו וכן טלי ויהודה בן ישי אצלם הם גדלים ומתגוררים בירושלים, על ההתמודדות, הכאב והניצחון.

"עשור זו בהחלט מדרגה נוספת בזיכרון", מספר הרב יהודה בן ישי, אביהם המאמץ של ילדי משפחת פוגל, "מצד אחד יש פרספקטיבה, מצד שני אנחנו מרגישים שחזרנו קצת לנקודת ההתחלה. כמו בספירלה, אנחנו נעים בזמן ומנסים לתפוס משהו מהזיכרון, להשתנות ולהתגמש איתו. הילדים התבגרו, וגם התודעה וההבנה שלהם. בהתחלה הם פעלו בצורה אינסטינקטיבית, היום יש להם יותר אוויר, יותר יכולת להסתכל אחורה. להתבונן במקום שבו הם נולדו וגדלו. זה סימן טוב, כי זה אומר שיש להם גם מספיק ביטחון, שהם מסוגלים להגיד: 'היה לי בית, הייתה לי משפחה, היו לי הורים', להבין מה איבדתי, ולומר בקול רם: עכשיו אני רוצה להבין את זהותי. את שורשיי. מה קיבלתי? מה הייתי רוצה להמשיך לקבל מהם? מה אני עושה עם מה שקרה לי?".

"אלו שאלות שמנוסחות רק עכשיו. הפרספקטיבה של העשור איפשרה את זה. לפני זה הכל כל כך כאב, הפצע היה חשוף ומודלק, ולכן היו חלקים מעורפלים. היינו בתוך הסערה והיינו צריכים לשרוד. היום אנחנו עסוקים במשמעות של האירוע. יכולים להישיר אליו מבט.
 
תמר פוגל, הבת שגילתה את הזוועה, בת 22 היום, סטודנטית לעבודה סוציאלית באקדמית ירושלים. גרה בדירת שותפות.

רועי, תלמיד כיתה י"ב בישיבת מצפה רמון, אוהב לנגן ולשיר, מוזיקלי מאוד. כיום הוא מחפש מסגרת קדם־צבאית.
 
"רועי מדבר לא מעט על החשיבות של הזיכרון הציבורי", מספר סבא חיים, "יש ויכוח בתוך המשפחה על הנושא הזה, כי בשביל חלקנו, הדגש צריך להיות על המרחב הפרטי. וזה מובן. אבל רועי רואה בהורים שלו דמויות בעלות משמעות לעם ישראל".

"בבר־המצווה של רועי לפני כמה שנים ראינו אותו רוקד וקופץ ושמח ושר", אומר הסב, "וזה היה רגע גדול של נחת. בתוך כל הקושי, הבנו שהנה, יש אושר ויש צחוק ויש חיים. ושאנחנו בכיוון".
 
הבן הצעיר ישי, שהיה אז בן שנתיים, יחגוג בר מצווה בעוד כמה חודשים. כל זיכרונותיו מההורים ומהאחים שנרצחו מורכבים מסיפורים ומתמונות.

"האחים הגדולים לוקחים חסות על האח הקטן", מספר סבא יהודה. "הם בוגרים מאוד, אחראים מאוד. ויש להם אכפתיות מאוד גדולה אחד כלפי השני. זה משהו שקשה לתאר".





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מחרדי את הנשמה. ה' יעזור שיגדלו היטב ובשמחה. "כי דורש דמים אותם זכר, לא שכח צעקת ענוים"..  (ל”ת)

    ד.

  2. צומחים מהמשבר  


  3. להבין את גזירת המן  

    מיכה

  4. "ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו"  (ל”ת)

    נקרע הלב

;