שבורים ורצוצים • נטפי דמע ראשונים
הרבנית לאה אוירבעך ע"ה, השיבה בער"ש את נשמתה ליוצרה • בני משפחה מספרים ל'בחדרי חרדים' על האשה המיוחדת שליוותה את בעלה ואביה במסירות אין-קץ • וגם: איפה יושבים בני המשפחה?
- יוסי כץ, בחדרי חרדים
- י' סיון התש"ע
- 4 תגובות
הגר"ע אוירבעך והגרי"ש אלישיב בשמחת פורים. צילום: בחדרי חרדים
פטירתה של הרבנית לאה אוירבעך ע"ה, הכתה בהלם את בני משפחתה המורחבת. הרבנית ע"ה הייתה במשך חייה דמות ומופת לרבים מבני המשפחה, עבורם היא הייתה לסמל לאשיות שכולה טוהר המידות, צדקות ויראת ה'.
• "אשת חיל", מירר הגר"ע • תיעוד דומע
• "אבא למה טרחת?" • "לאה, את שווה את זה", אמר הגרי"ש
הרבנית ע"ה, נולדה לפני 72 שנה. בתעודת הזהות שלה מופיע בתאריך הלידה התאריך: 01.01. 1938. אך תאריך הלידה המדויק הוא ט"ו באדר התרצ"ח. באותם ימים לא נרשמו בתעודות הזהות תאריכי הלידה המדויקים מה שהביא לבלבול קל בקרב בני המשפחה.
בני המשפחה שהתכנסו ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן לשבת שבעה, שומעים כל העת סיפורי מופת על הרבנית שהקפידה במשך כל ימי חייה להצטנע תחת מעטפת של פשטות. אין ספור אנשים עולים לבית הקטן, ומספרים על עזרה, מילות חיזוק, משלוחי מזון ועוד.
אולי מעל הכל עמד לה מסירות הבלתי נלאית לאביה -הגרי"ש אלישיב. מידי יום הייתה מגיעה הבת המסורה לבית הקטן ברחוב חנן, שם הייתה מבצעת את כל עבודות הבית. בישולים, כביסות, נקיון. הכל. האחיניות שהציעו מספר פעמים עזרה, נתקלו בתושבה שלילית. "אני רוצה לזכות במצווה", היא אמרה באורח קבע, "לא רוצה לוותר על קמצוץ".
אחד ממקורבי המשפחה מספר ל'בחדרי חרדים': "אחר צהריים נכנסתי לגרי"ש אלישיב על מנת לשאול אותו שאלה הלכתית. הבחנתי כי הפראק שלבש מוכתם באבק ובשיירי מזון. המראה צרם לי. לאחר כמה ימים ראיתי את הרבנית לאה אוירבעך ברחוב, וסיפרתי לה כי החליפה של הגרי"ש מוכתמת. מיד היא אמרה לי: בטח היית אצלו ביום רביעי. אישרתי את העובדה, והיא הסבירה:' ביום רביעי האחרון שכבתי חולה במיטה. התקשרתי לבני הבית שיחליפו לו את החליפה, אבל הם כנראה היו עסוקים, וכך זה נשאר'. זו הייתה הרבנית לא היה פרט שנעלם מנגד עיניה, ובכל הקשור לצרכיו הגשמיים של אביה, היא ידעה בדיוק מה קורה. 'הגשמיות של אבא, זה הרוחניות שלי' היא הסבירה.
כל צרוע וזב, היה מוצאה בביתה בית חם. אך מעל הכל היו אלו היתומים והאלמנות שזכו אצלה לאוזן קשובה וללב חם. לא מעט יתומים היו מגיעים לביתה בשעות הלילה המאוחרות ומספרים לה כי התעוררו מחלום רע. היא הייתה יושבת, מרגיעה ותומכת. לא חסכה בזמן ובאמצים. כל מה שנדרש היא עשתה בשמחה.
במשך שנים הייתה מורה ומחנכת בישראל. במשך השנים העמידה אלפי תלמידות שבאו לבכות את מותה בלוויה. אחת התלמידות סיפרה: "היחודיות שלה הייתה הדוגמה האישית. היא לא הייתה צריכה להעיר. די היה במבט שלה בכדי ליישר תלמידה. היא הייתה רואה בנו את הבנות שמעולם לא היו לה. תמיד דאגה בחום, במסירות, ובאהבה אין קץ. היא תמיד הקפידה על צניעות. היא לא הייתה צריכה לדבר על זה. מספיק היה להסתכל עליה בכדי להבין איך צריך להתלבש. אין עוד מורות כאלה".
בעלה ואחיה יושבים שבעה בביתה ברחוב הפסגה, בשכונת בית וגן. אביה - הגרי"ש אלישיב, יושב שבעה בביתו ברחוב חנן בשכונת מאה שערים. אחותה, הרבנית קנייבסקי, יושבת אף היא בביתה ברחוב רשב"ם בבני-ברק. אח נוסף - הרב בנימין אלישיב, שאינו חש בטוב, יושב שבעה בביתו ברחוב חנה בירושלים.
• "אשת חיל", מירר הגר"ע • תיעוד דומע
• "אבא למה טרחת?" • "לאה, את שווה את זה", אמר הגרי"ש
הרבנית ע"ה, נולדה לפני 72 שנה. בתעודת הזהות שלה מופיע בתאריך הלידה התאריך: 01.01. 1938. אך תאריך הלידה המדויק הוא ט"ו באדר התרצ"ח. באותם ימים לא נרשמו בתעודות הזהות תאריכי הלידה המדויקים מה שהביא לבלבול קל בקרב בני המשפחה.
בני המשפחה שהתכנסו ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן לשבת שבעה, שומעים כל העת סיפורי מופת על הרבנית שהקפידה במשך כל ימי חייה להצטנע תחת מעטפת של פשטות. אין ספור אנשים עולים לבית הקטן, ומספרים על עזרה, מילות חיזוק, משלוחי מזון ועוד.
אולי מעל הכל עמד לה מסירות הבלתי נלאית לאביה -הגרי"ש אלישיב. מידי יום הייתה מגיעה הבת המסורה לבית הקטן ברחוב חנן, שם הייתה מבצעת את כל עבודות הבית. בישולים, כביסות, נקיון. הכל. האחיניות שהציעו מספר פעמים עזרה, נתקלו בתושבה שלילית. "אני רוצה לזכות במצווה", היא אמרה באורח קבע, "לא רוצה לוותר על קמצוץ".
אחד ממקורבי המשפחה מספר ל'בחדרי חרדים': "אחר צהריים נכנסתי לגרי"ש אלישיב על מנת לשאול אותו שאלה הלכתית. הבחנתי כי הפראק שלבש מוכתם באבק ובשיירי מזון. המראה צרם לי. לאחר כמה ימים ראיתי את הרבנית לאה אוירבעך ברחוב, וסיפרתי לה כי החליפה של הגרי"ש מוכתמת. מיד היא אמרה לי: בטח היית אצלו ביום רביעי. אישרתי את העובדה, והיא הסבירה:' ביום רביעי האחרון שכבתי חולה במיטה. התקשרתי לבני הבית שיחליפו לו את החליפה, אבל הם כנראה היו עסוקים, וכך זה נשאר'. זו הייתה הרבנית לא היה פרט שנעלם מנגד עיניה, ובכל הקשור לצרכיו הגשמיים של אביה, היא ידעה בדיוק מה קורה. 'הגשמיות של אבא, זה הרוחניות שלי' היא הסבירה.
כל צרוע וזב, היה מוצאה בביתה בית חם. אך מעל הכל היו אלו היתומים והאלמנות שזכו אצלה לאוזן קשובה וללב חם. לא מעט יתומים היו מגיעים לביתה בשעות הלילה המאוחרות ומספרים לה כי התעוררו מחלום רע. היא הייתה יושבת, מרגיעה ותומכת. לא חסכה בזמן ובאמצים. כל מה שנדרש היא עשתה בשמחה.
במשך שנים הייתה מורה ומחנכת בישראל. במשך השנים העמידה אלפי תלמידות שבאו לבכות את מותה בלוויה. אחת התלמידות סיפרה: "היחודיות שלה הייתה הדוגמה האישית. היא לא הייתה צריכה להעיר. די היה במבט שלה בכדי ליישר תלמידה. היא הייתה רואה בנו את הבנות שמעולם לא היו לה. תמיד דאגה בחום, במסירות, ובאהבה אין קץ. היא תמיד הקפידה על צניעות. היא לא הייתה צריכה לדבר על זה. מספיק היה להסתכל עליה בכדי להבין איך צריך להתלבש. אין עוד מורות כאלה".
בעלה ואחיה יושבים שבעה בביתה ברחוב הפסגה, בשכונת בית וגן. אביה - הגרי"ש אלישיב, יושב שבעה בביתו ברחוב חנן בשכונת מאה שערים. אחותה, הרבנית קנייבסקי, יושבת אף היא בביתה ברחוב רשב"ם בבני-ברק. אח נוסף - הרב בנימין אלישיב, שאינו חש בטוב, יושב שבעה בביתו ברחוב חנה בירושלים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות