"דיברנו מאיפה שהפסקנו"
80 שנה אחרי: החברות הכי טובות מלפני השואה - התאחדו
ניצולות שואה בפלורידה התאחדו 80 שנה לאחר שאיבדו קשר | השתיים שצעדו יחד לבית הכנסת מגיל 6 והיו החברות הכי טובות לפני המלחמה לא חשבו לרגע שהשנייה שרדה בחיים
- יענקי פרבר
- כ"ז אדר התשפ"א
לחיצת ידיים צילום: pixabay
ניצולות שואה שהיו החברות הכי טובות בגרמניה התאחדו יותר מ-80 שנה לאחר שהתראו בפעם האחרונה.
בטי גרבנשיקוף מסנט פטרסבורג - פלורידה ואנה מריה וורנברג מסנטיאגו - צ'ילה, שתיהן בנות 91, התאחדו בחודש נובמבר האחרון בזכות עבודתה של חוקרת בקרן USC Shoah - ארגון ללא כוונת רווח שהוקם על ידי הבמאי סטיבן שפילברג, כך דיווח ה'וושינגטון פוסט'. שניהן חשבו שהשניה נספתה.
החוקרת, איטה גורדון, השתתפה בסמינר מקוון בו הוזכרה וורנברג ששרדה את פוגרומי ליל הבדולח ב -1938 בגרמניה ובאוסטריה. היא חיפשה מידע נוסף על וורנברג בארכיוני הקרן, חיפוש זה הוביל את החוקרת גורדון לסיפור חייה של גרבנשיקוף, שלמדה באותו בית ספר יהודי עם חברתה וורנברג. גורדון צפתה בעדות שצולמה על ידי גרבנשניקוף משנת 1997, בה הזכירה גרבנשיקוף את חברתה וורנברג, והוסיפה כי לעתים קרובות היא תוהה האם וורנברג שרדה את השואה.
הנשים הכירו בגיל 6, הלכו גם לאותו בית כנסת, כך דווח ה'וושינגטון פוסט', למרות ששתי הנשים שינו את שמותיהן לאחר השואה, גורדון הצליחה להתחקות אחריהן ולחבר ביניהן, הן משוחחות כל יום ראשון בטלפון.
הפעם האחרונה ששתי הנשים התראו, היה באביב 1939, כשהן היו בת 9. הן נזכרו איך הן עמדו זאת מול זאת בחצר בית ספר בברלין, ובבכי רב הם עם חיבוק אחרון לפני שכל אחת מהן נאלצה לברוח מהנאצים. הרגע הזה נשאר איתן כל חייהן.
"לא רצינו להיפרד" אמרה וורנברג, "הבטחנו שנשמור על קשר וניפגש שוב" אמרה גרבנשיקוף. "לא יכולנו לשחק בפארק ולרכב על אופניים", אמרה וורנברג. "אסור היה לנו ללכת למגרשי המשחקים ולבריכות השחייה ולתיאטראות," הוסיפנ גרבנשיקוף. "לא ממש הבנו מדוע". אז הן בילו את כל זמנם הפנוי יחד כשהן בבתים שלהן, מספרים סיפורים ומשחקים. בדיעבד, אינספור השעות ביחד, מבודדות מהעולם החיצון, זה מה שחיזק את הקשר שלהן.
אביו של וורנברג שהה חודש במחנה הריכוז זקסנהאוזן בגרמניה לפני שהצליח להימלט, ליל הבדולח היה פעמון אזהרה שאמר ליהודים שזה מאוד רציני, ועלינו לצאת משם," אמרה גרבנשיקוף.
למרות שהמשפחה הצליחה להימלט מאירופה "החיים היו קשים מאוד בשנחאי", אמרה גרבנשיקוף. "לא היה מספיק אוכל, לא היו תרופות, אבל אם היינו נשארים בגרמניה, לא הייתי בחיים". רוב משפחתה המורחבת נרצחו על ידי הנאצים בשואה.
"במשך 82 שנה חשבתי שחברתי הטובה מגרמניה מתה", אמר גרבנשיקוף, "חיפשתי אותה כל השנים ואף פעם לא מצאתי אותה".
משפחתו של גרבנשיקוף ברחה לשנגחאי שבסין בשנת 1939 ועברה לארצות הברית לאחר 1948. משפחתו של וורנברג התיישבה בצ'ילה.
גרבנשיקוף הצטרפה לשיחת זום ב-19 בנובמבר מביתה בסנט פטרסבורג - פלורידה, ואילו וורנברג דיברה מסנטיאגו. מיד הן התחילו לשוחח בגרמנית, בשפתם המשותפת. "זה היה כאילו שעבר זמן רב," אמרה גרבנשיקוף. "כמובן, 82 שנים משפיעים, אבל פחות או יותר, פשוט דיברנו מאיפה שהפסקנו לפני 82 שנה".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות