ידידיה, הפכת את גרוסמן למאושר. חבל! • דעה
טורו של ידידיה מאיר, בו כתב כי גם ילדיו לא מתקבלים למוסדות, הוציא את אלי שרף מדעתו • "אם לא נתאסף ברבבותינו לרחבות הסמינרים, המנצחת של המערכה תהיה קליקת ראשי מוסדות ליטאיים שינשמו לרווחה"
- אלי שרף, בחדרי חרדים
- ט"ז תמוז התש"ע
- 42 תגובות
גרוסמן, עורכו המיתולוגי של היומן הליטאי יתד נאמן, לא יכל להיות מאושר יותר.
בעיתון הגדול במדינה, מול אינרצית הטור הזועף של יאיר לפיד, ניצבה רשימה של אדם חרדי, אשכנזי, המצהיר קבל עם ועולם כי גם הוא, או ליתר דיוק ילדיו, לא היו מתקבלים למוסד החרדי בעמנואל.
בטקסט בטוח, רהוט וקוהרנטי הציב ידידיה מאיר אקסיומה לפיה בתי הספר פועלים משיקולים ערכיים בלבד ולגמרי לא מפונקציות אתניות. הוא, למשל, חרדי מעט יותר 'מודרני', עובד בעיתון, ובין צבע חולצותיו לאלו של החרדים ה'קלאסיים' קיימת חוסר הלימה מובהקת, לא היה מתקבל למוסדות אלו. על כך בעיניו, יש רק לכבד אותם.
הטור צוטט, כמובן, בהרחבה במאמר דעה של העורך הרדיקלי בליווי פרשנות והצגתו של איש התקשורת המתוודה כחרדי ישר וגלוי לב.
• אל תאמינו לסיפורי ה"גזענות" • דעה
אלא שגרוסמן שכח דבר אחד. ידידיה מאיר, אינו חרדי אחר, לייט, או אורתודוקס בעל גוון שונה. מאיר אינו חרדי כלל כשהמשתנה הנידון הוא חינוך הילדים. על הפרק בעמנואל ובעיקר בכל מוסדות החינוך החרדיים, לא עומדים מול הסלקטור הליטאי נער חרדי אשכנזי בנו של ראש ישיבה מפורסם ומולו עלם מזרחי - או אפילו אשכנזי - שאמו מגישת חדשות בערוץ 2 ושאביו עורך מדור סאטירה בעיתון החילוני הגדול במדינה.
הקונספט, צריך לזכור, אחר לגמרי. בישיבות מסויימות בירושלים מקפיד ראש הישיבה לקבל מידי שנה ספרדים בודדים [יש אומרים בודד], וב'חיידרים' בקרית ספר נאלץ לא מכבר הרב המקומי לאיים על מנהלי בתי הספר שיקלטו במוסדם ילדים ספרדים לכל הפחות בשיעור של 20 אחוז מכלל התלמידים. על הסמינר החדש, ישן, מעלות, וולף, ופויירשטין וגו' אין כלל צורך לפרט.
הפרטים הנדחים הם ילדים לאב המוגדר כאברך כולל ולאם בוגרת 'בית יעקב' במקרה הרע או להורים חרדים נורמטיביים, עובדים בתוך הקהילה במקרה הפחות גרוע.
ובכלל, האמירה הזו, בווריאנטים שונים, הנשמעת שוב ושוב מפי 'המסבירנים' החרדיים היא בעצם הנרטיב של הסיקוונס האחרון. שכן הגשות בקשות עתירה לבית המשפט החילוני, או יצירת פסטיבל תקשורתי חוץ חרדי, הם בעצם הכרזה כי אנו כחברה הומוגנית, לכידה, ותומכת בעינינו לפחות, כשלנו בפתרון בעיותינו שלנו. ומכאן בקשת העזרה וקריאת הסיוע האלמנטארית מגורמים חיצוניים כמו בית המשפט והתקשורת.
רק שההכרה הזו המאיימת על זהותם ודימויים העצמי של רבים מבני המגזר מתקבלת בהלם ראשוני ההופך במהירות לנחשול אדיר של זעם קדוש וצדקני, או לאושר פנימי ולסומק פורח בלחיים במקרה המסויים של גפני ופורוש.
אז מי צודק? האם ראוי היה להעלות אל פני השטח את 'תפוח האדמה הלוהט' הזה שטעון גם בפרומלמטיקה ההלכתית בדבר ההליכה לערכאות או שמא דווקא הקראת פסק הדין מפי ראש ההרכב בבית המשפט, שגרמה, ניתן להניח, לסמירת שערותיהם, של עשרות מנהלי סמינרים וראשי ישיבות במגזר הליטאי, החוששים באמת מהתערבות יזומה של בג"ץ בקריטריוני הקבלה שלהם, או בחסימת תקציבי המוסדות, היא גם קונווציה חשובה שאין להתעלם ממנה.
האם מוטלת עלינו כ'אנשי תקשורת' החובה 'לצאת החוצה' ולסבר את אוזניהם של אחינו החילונים כאשר אנו מודעים לכך, כמו במקרה של מאיר [עם כל החיבה כלפיו] שהקונספציה שונה לגמרי?
אם לא יבא היום בו נחדל מלהסביר את עצמנו כלפי חוץ, ובמקביל נתאסף ברבבותינו אל הרחבות והכיכרות שלפני הסמינרים והישיבות, כשאנו טעונים באותו זעם קדוש ולוהט - המנצח הקרדינלי של המערכה לא יהיה הסקטור החרדי, אלא אותה קליקה מצומצמת של ראשי מוסדות ליטאיים שינשמו לרווחה בעקבות הגיבוי הקוסמו-חרדי, ואנשים כמו גפני ימשיכו לטעון בעזות מצח מעוררת השתאות שאפליה אתנית בציבור החרדי היא פיקציה של אנשים סהרוריים.
בעיתון הגדול במדינה, מול אינרצית הטור הזועף של יאיר לפיד, ניצבה רשימה של אדם חרדי, אשכנזי, המצהיר קבל עם ועולם כי גם הוא, או ליתר דיוק ילדיו, לא היו מתקבלים למוסד החרדי בעמנואל.
בטקסט בטוח, רהוט וקוהרנטי הציב ידידיה מאיר אקסיומה לפיה בתי הספר פועלים משיקולים ערכיים בלבד ולגמרי לא מפונקציות אתניות. הוא, למשל, חרדי מעט יותר 'מודרני', עובד בעיתון, ובין צבע חולצותיו לאלו של החרדים ה'קלאסיים' קיימת חוסר הלימה מובהקת, לא היה מתקבל למוסדות אלו. על כך בעיניו, יש רק לכבד אותם.
הטור צוטט, כמובן, בהרחבה במאמר דעה של העורך הרדיקלי בליווי פרשנות והצגתו של איש התקשורת המתוודה כחרדי ישר וגלוי לב.
• אל תאמינו לסיפורי ה"גזענות" • דעה
אלא שגרוסמן שכח דבר אחד. ידידיה מאיר, אינו חרדי אחר, לייט, או אורתודוקס בעל גוון שונה. מאיר אינו חרדי כלל כשהמשתנה הנידון הוא חינוך הילדים. על הפרק בעמנואל ובעיקר בכל מוסדות החינוך החרדיים, לא עומדים מול הסלקטור הליטאי נער חרדי אשכנזי בנו של ראש ישיבה מפורסם ומולו עלם מזרחי - או אפילו אשכנזי - שאמו מגישת חדשות בערוץ 2 ושאביו עורך מדור סאטירה בעיתון החילוני הגדול במדינה.
הקונספט, צריך לזכור, אחר לגמרי. בישיבות מסויימות בירושלים מקפיד ראש הישיבה לקבל מידי שנה ספרדים בודדים [יש אומרים בודד], וב'חיידרים' בקרית ספר נאלץ לא מכבר הרב המקומי לאיים על מנהלי בתי הספר שיקלטו במוסדם ילדים ספרדים לכל הפחות בשיעור של 20 אחוז מכלל התלמידים. על הסמינר החדש, ישן, מעלות, וולף, ופויירשטין וגו' אין כלל צורך לפרט.
הפרטים הנדחים הם ילדים לאב המוגדר כאברך כולל ולאם בוגרת 'בית יעקב' במקרה הרע או להורים חרדים נורמטיביים, עובדים בתוך הקהילה במקרה הפחות גרוע.
ובכלל, האמירה הזו, בווריאנטים שונים, הנשמעת שוב ושוב מפי 'המסבירנים' החרדיים היא בעצם הנרטיב של הסיקוונס האחרון. שכן הגשות בקשות עתירה לבית המשפט החילוני, או יצירת פסטיבל תקשורתי חוץ חרדי, הם בעצם הכרזה כי אנו כחברה הומוגנית, לכידה, ותומכת בעינינו לפחות, כשלנו בפתרון בעיותינו שלנו. ומכאן בקשת העזרה וקריאת הסיוע האלמנטארית מגורמים חיצוניים כמו בית המשפט והתקשורת.
רק שההכרה הזו המאיימת על זהותם ודימויים העצמי של רבים מבני המגזר מתקבלת בהלם ראשוני ההופך במהירות לנחשול אדיר של זעם קדוש וצדקני, או לאושר פנימי ולסומק פורח בלחיים במקרה המסויים של גפני ופורוש.
אז מי צודק? האם ראוי היה להעלות אל פני השטח את 'תפוח האדמה הלוהט' הזה שטעון גם בפרומלמטיקה ההלכתית בדבר ההליכה לערכאות או שמא דווקא הקראת פסק הדין מפי ראש ההרכב בבית המשפט, שגרמה, ניתן להניח, לסמירת שערותיהם, של עשרות מנהלי סמינרים וראשי ישיבות במגזר הליטאי, החוששים באמת מהתערבות יזומה של בג"ץ בקריטריוני הקבלה שלהם, או בחסימת תקציבי המוסדות, היא גם קונווציה חשובה שאין להתעלם ממנה.
האם מוטלת עלינו כ'אנשי תקשורת' החובה 'לצאת החוצה' ולסבר את אוזניהם של אחינו החילונים כאשר אנו מודעים לכך, כמו במקרה של מאיר [עם כל החיבה כלפיו] שהקונספציה שונה לגמרי?
אם לא יבא היום בו נחדל מלהסביר את עצמנו כלפי חוץ, ובמקביל נתאסף ברבבותינו אל הרחבות והכיכרות שלפני הסמינרים והישיבות, כשאנו טעונים באותו זעם קדוש ולוהט - המנצח הקרדינלי של המערכה לא יהיה הסקטור החרדי, אלא אותה קליקה מצומצמת של ראשי מוסדות ליטאיים שינשמו לרווחה בעקבות הגיבוי הקוסמו-חרדי, ואנשים כמו גפני ימשיכו לטעון בעזות מצח מעוררת השתאות שאפליה אתנית בציבור החרדי היא פיקציה של אנשים סהרוריים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 42 תגובות