בוקר טוב לאנשים אשר על 'העדה' • טור נוקב

לפני כעשור, עת כיהנתי כרב צבאי, זימן אותי ללשכתו מי שהיה אז קצין חינוך ראשי של צה"ל דאז, תא"ל אלעזר שטרן. שטרן, שידע את הרקע הישיבתי והמשפחתי שלי, כמו גם את השקפתי החרדית, ביקש ללמוד איתי סוגיות ברמב"ם.

לא אשכח את הקטע הראשון שלמדנו בצוותא. היו אלה דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יד):
"כיצד מקבלין גרי הצדק? כשיבוא להתגייר ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, מסוחפין ומטורפין, וייסורין באין עליהן; אמר אני יודע, ואני כדאי – מקבלין אותו מיד".

שטרן הציג בפני עבודה פרי עמלו של בכיר ברבנות הצבאית - וכולה עוסקת בדברי הרמב"ם הנ"ל. קצין חינוך ראשי ביקש לקבוע, כי היום אנו אכן "דווים, דחופים, מסוחפין ומטורפין ואף יסורים באין עלינו", רחמנא לצלן.

לגבי ה"מטורפין" כמעט והסכמתי איתו. אך לגבי יתר ההגדרות הצעתי לו בנימוס כי לא יכנס לתחום השייך לגדולי ישראל. פוסקי הדור הם יפסקו, יקבעו או יאשררו את המצב של היום, בהתאם להגדרות חז"ל - ולא אף אדם אחר. גם לא אם הוא קצין חינוך ראשי, וגם אם כיפה מעטרת את ראשו, וציציות מתבדרות ממכנסי החאקי שלו.

יאמר לזכותו של תא"ל שטרן כי הוא קיבל את הצעתי – וחדל מניסיונות הפסיקה.

אולם, הוא לא נשאר חייב. מיד לאחר מכן, שאל אותי שטרן במפגיע: "מדוע אתם, החרדים, לא נכנסים לנושא? שהרבנים שלכם יפסקו כך או אחרת, אבל שיפסקו... מדוע אף רב חרדי לא מוכן לעסוק בנושא, כאילו מדובר בתפוח-אדמה לוהט העלול לגרום לכוויות למי שיטול אותם בידיו?"

שטרן המשיך בדברי-המוסר הנוקבים ואמר לי: "הרי בסופו של דבר, בשעה שאני מדבר איתך כמו גם בכל שעה אחרת, יום אחר יום, עולים לכאן המוני גויים מרוסיה או מברית המועצות של פעם, ביניהם גויים רבים על-פי ההלכה.

"עד שתתעוררו", הוא המשיך, "מאות אלפי העולים, מתערבים בתוך עם ישראל ומגוירים בדרך זו או אחרת. מתי תתעוררו? כשיהיה מאוחר מדי?", הוא חזר ושאל בזעם, שוב ושוב.

"שטרן", עניתי לו." אתה הוא הקח"ר (- קצין חינוך ראשי), לך ל'גדוילים' ותדבר".

שטרן לא הלך ל'גדוילים', לא בגלל שלא רצה בכך. אדרבה, הוא ניסה בכל דרך להגיע אליהם, אלא שבדרך לא ניסית, דרכו לא נסוגה ולא בשושנים, אלא דרכו פשוט נחסמה וד"ל.

השאר, כמו שאומרים, שייך להיסטוריה.

שטרן וחבריו הקימו בית דין לגיורים שיש שכינוהו 'מפעל בשר'. לא נעים, אבל זו המציאות: מדלת הכניסה למפעל נכנסו גויים - ומדלת היציאה הם יצאו יהודים, בלי סינון מיוחד, בלי דחיות או השהיות. בדיוק באותה דרך, כפי ששטרן הבין את דברי הרמב"ם.

היומונים החרדיים העלו לעתים רחוקות את נושא הגיורים בצה"ל.

מאז חלף עשור. הגויים הללו התערו בארץ וביושביה. הם מדברים את שפתנו, אוכלים את לחמנו ולעיתים אף חוגגים את חגינו.

הצעירים שביניהם התגיירו בגיור כזה או אחר, ב'שיטת צה"ל' או ב'שיטת הרב דרוקמן'. הם נישאו, הולידו ילדים, ואפילו הנכדים כבר נראים באופק.

ודווקא עכשיו קמה קול זעקה. אחרי שהעלייה הרוסית כמעט ותמה, מה עוד אפשר לתקן. יש מי שחושב כי באמצעות שריפת פחים ניתן יהיה לגייר את אותם גויים גיור אמיתי, לתקן את הנישואין של כאלה שלא גוירו כהלכה, עם בני עמנו.

עכשיו נזכרו בעדה החרדית, לזעוק את הזעקה האמיתית, כאילו ותעשיית הגיורים והמגויירים הרוסיים, היו סוד צבאי כמוס.

ועל דא עקא נאמר – חבל על דאבדין ודלא משתכחין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!