1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. משפחה
  4. סטיילינג

צורף התכשיטים מיפו העתיקה • גלריה מרהיבה • וידאו מרתק

"המלאכה התימנית ייחודה שכל התכשיטים התימניים עשויים מ-5 חוטים, אותם שוזרים ומהם יוצרים כל תכשיט" • יעקב נחומי ודוד קורן יצאו אל סמטאות יפו העתיקה, כדי לתעד מקרוב את עבודת הצורף בנצי דוד • על תכשיטים, יודאיקה ומסורת
תמי גיל • סטילס: יעקב נחומי • וידאו: דוד קורן, י"ד חשון תשע"א 22/10/2010 10:01

מגזין וירא חיי אדם



סמטאות האבן של השרו עלינו את האווירה הראשונית. נופה הקסום של יפו העתיקה כמו היווה מסגרת אותנטית למה שעתיד היה בן ציון דוד להציג בפנינו בשעה הקרובה.

כשריח הים נישא באוויר, יפה היה לעמוד מול התצוגה מרהיבת העין של התכשיטים, שכמו החזירו אותנו לאחור, אל תימן הרחוקה, אל הימים ההם. שמונה דורות הם בארץ, אבל את הסודות הביאו עמם הורי הוריו היישר מארץ מוצאם, שם עסקו באותה מלאכה.

שם, בתימן, נחשבה הצורפות למלאכה מכובדת ביותר, בה עסקו גברים רבים מקרב הקהילה היהודית. ראשיתה ומקורה בראשוני היהודים שהגיעו לתימן בימי מלכות שלמה, והמשכה – בהעברת המסורת דור אחר דור, מאב לבנו.

אי שם בין הסמטאות אנחנו מוצאים את הגלריה שלו לתכשיטים ויודאיקה. חלל תצוגה של אומניות תימן. בנצי, תימני עם מבטא, עומד במרכז בית המלאכה שלו ומספר על העיסוק האהוב עליו כל כך. בתחילה עסק בה כתחביב, אך עד מהרה מצא בה את ייעודו והפך אותה למקצוע המרכזי של חייו. העיצובים שלו הם חדשניים ועכשויים, בסגנון תימני כמובן.

"המלאכה התימנית ייחודה שכל התכשיטים התימניים עשויים מ-5 חוטים אותם שוזרים ומהם יוצרים כל תכשיט", הוא מסביר לנו, וגם מדגים. "בתימן, כשהיה יהודי רוצה תכשיט, היה מגיע עם מטבעות כסף (גערש) שמהן היה הצורף יוצק את התכשיט. שני שליש מהזמן הכין את החוטים, ושליש להכנת התכשיט. כשכר עבודתו לקח שנים-שלושה מטבעות. לכל תכשיט בתימן היה שם, וכשהגיע הלקוח היה מבקש 'תעשה לי טיפיא, תעשה לי לבא'. הצורף היה מבין מה הוא רוצה, אומר לו 'תבוא עוד שבועיים שלושה, והתכשיט שלך יהיה מוכן'. וככה היו עובדים. הם לא הכינו מלאי של תכשיטים או תצוגה, אלא עבדו רק לפי הזמנה.

"עיקר עבודתם הייתה לערבים. הם היו מכינים חרבות שנקראו ג'מביה, וחלק גדול מעבודתם יוצר לנסיכים ושייחים, כולל תכשיטים לנשותיהם".

אנחנו נכנסים אל חדר העבודה. אם הנוף מחוץ למקום מזכיר את ירושלים העתיקה, הרי שבית המלאכה עצמו עושה רושם של מקום מודרני לגמרי. רק הקשתות, העשויות אבן, מזכירות לנו כי אנו נמצאים במקום עתיק יומין שיש לו היסטוריה מרתקת.

עד שמגיעים אל כלי העבודה. והם בהחלט מזכירים כלים 'של פעם', כאילו הביאו אותם לפני מאות שנים ארצה. בנצי מציג בפנינו את הטבלאות השונות בהן הוא נעזר במהלך עשיית התכשיטים, וגם מדגים. הוא מסובב את החוט, עם כיוון השעון, עד שמתקבל לעינינו החוט הראשון. חוט לחוט מצטרף, חוטי כסף בקטרים שונים, והנה, עם שזירתם ועיבודם, הם הופכים לנגד עינינו לפריט אומנותי מעודן.

הוא מתיך את הכסף (נמס ב-800-900 מעלות) ונזהר שלא להתיך מעבר למידה הדרושה לבל יימס התכשיט כולו. אחר כך הוא מפזר אבקת כסף, האש מרקדת לנגד עינינו. והנה – טבעת שזה עתה נוצרה. ושוב אש, והנה מתקבלות דוגמאות מרהיבות עין. קישוט כסף לטלית, מזוזות כסף, ובאווירת חג החנוכה ההולך ומתקרב – גם סביבוני כסף.























































































הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נפלא. תודה רבה על ההשקעה!  (ל”ת)

    אבי, בת-ים

  2. יפה מאד !  (ל”ת)

    אביבית

  3. מדהים  (ל”ת)

    רותי

  4. ויייי  

    אדהם...

  5. פישששש מגניב ועתיק  

    E

  6. העדה התימנית עובדת רק עם כסף מאז עגל הזהב  (ל”ת)

    הזהב מוחרם

  7. אחרי שאתה רואה את התמונות ואת ההשקעה אתה מבין שנעשתה פה הרבה עבודה ...  (ל”ת)

    ל-5

  8. פשוט יפהפה;  

    הנביאבשער

  9. מה שאמרו רבותינו 'לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה.  

    יעקב

  10. איפה רואים את הוידאו?  

    צורפת

;