1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. זוגיות

"הוא נהנה להיות רע": השקר הגדול שכולם מאמינים לו

"התודעה העיקרית שמלווה אותנו מול ההתמודדויות שלנו, מתבססת על תפיסה פנימית, שבעצם הבחירות הרעות שלנו נעשות מתוך תענוג שקיים אצלנו במעשים הרעים שאנחנו עושים" • חנה דיין על תפיסות מוטעות בחיי הנישואין

חנה דיין, ו' חשון תשפ"ב 12/10/2021 11:56

תפיסה שגויה בחיי הנישואין האשמה האשמה צילום: פיקסביי

"אני רותח, נמאס לי, לא יכול להכיל אותה יותר.

היא כל הזמן כועסת, אני מרגיש שאני לא יכול לחיות איתה יותר!!!

צריך להתחיל לחשוב איך מסיימים את זה יפה…" אמר בכעס שמעון

"יפה? מבחינתי תעוף היום מהבית!!!

 אתה מנסה לאיים עלי? למה מי אתה בכלל?

אולי אני כעסנית, אבל אתה כולך רוע אמיתי מהיסוד שלך" צרחה סימונה.

"אני לא יכול איתה יותר!" צעק בחזרה

"אני מצטערת על היום שהכרתי אותך! אם כבר, אני לא יכולה איתך" המשיכה לצרוח.

"תקשיבו, אתם בוחרים להיות 'לא יכולים' וזה קורה לכם בגלל סיבה אחת…." התחלתי להסביר

"איזה?" שניהם יחד התפרצו

"מתוך חרדה לאבד את עצמכם" עניתי

"אני לא מפחד מכלום. רק מהקב"ה" התחיל להתגונן שמעון:

התחלתי להסביר:

"התודעה העיקרית שמלווה אותנו מול ההתמודדויות שלנו, מתבססת על תפיסה פנימית, שבעצם הבחירות הרעות שלנו נעשות מתוך תענוג שקיים אצלנו במעשים הרעים שאנחנו עושים.

ואז, כל מה שנדרש ממני זה להתגבר, לכפות על עצמי ולאסור את הדבר הרע שאני רוצה לעשות, כלומר, התפיסה הרווחת היא שיש עונג ברע.

אבל האמת היא שזו תפיסה שקרית, אין ברע שום תענוג אמיתי.

הטיית הדעת היא זו שיצרה את התענוג שם" התחלתי להסביר

"אבל למה שאני אחליט שיהיה לי תענוג דווקא בדברים רעים?" שאל שמעון

"כאן בדיוק נמצא השקר הגדול ביותר של הנפש.

כל הבעיה, שהדמיון של האדם, גם כשהוא עושה רע הוא לא נפרד מהקב"ה.

יש לו תחושה שהוא עדיין קשור אליו

(על פי התניא - רוח שטות, לפי רבי נחמן - ישוב הדעת)

"אבל גם כשאני מתאפקת לא לאכול שוקולד, אני יודעת בראש  שזה לא בריא אבל זה טעים לי.

באמת באמת יש לי תענוג מזה ובכל זאת אני מתאפקת.

אז מה אני אגיד לעצמי? ששוקולד לא טעים? שזה סתם שקר" שאלה סימונה

"המשמעות של לבחור בטוב האמיתי, זו החלטה שאני הולך אחרי האמת, מתוך ויתור על מה שאני מרגיש שאני רוצה.

לעומת זה, לבחור ברע, זה ללכת על  מה שבא לי ואני מדמיין שאני רוצה.

כשאני בוחר בטוב, אני נכנע לתכתיבים שהקב"ה הכתיב לי.

את הטוב האמיתי, המוסרי.

הבעיה היא שנוצרת בתוכי תחושה שאם אני לא הולך אחרי הרצון שלי, אני בעצם מרגיש שאני מוחק את עצמי.

לוותר על עצמי? את זה אני לא יכול לסבול.

זו ה"רוח שטות" החזקה ביותר, כי היא משכנעת, נשמעת ומרגישה נכונה.

ה"רוח שטות" אומרת, שאם תבחר בטוב, אתה מאבד את עצמך.

מאבד את כל הקיום שלך מול עצמך.

אבל אם תבחר ברע, שם זה אתה, שם זה בחירה שלך באמת שם תקבל תחושת קיום.

ומה זה בעצם להיות מחובר לקב"ה?

זה להיות מחובר למקור החיים שלי, להיות מחובר לעצמי, להרגיש קיים באמת.

בשביל להרגיש קיימים באמת, חייבים לחשוף את השקר הזה.

"איך עושים את זה?" שאל שמעון

"שלב א: לזהות את הדעת הנוטה.

כשאתה הולך אחרי המקום שאתה מרגיש שאתה מוכרח אותו, אחרת אתה מאבד את עצמך,

תבין מייד שמה שמוביל אותך זו החרדה.

החרדה היא השורש של הבחירות הרעות שלך.

כשאתה חרד לאבד את הקיום שלך, אז אתה בוחר ברע.

אם בחרת ברע, לא באמת בחרת אלא נכנעת לחרדה שלך.

אם בחרת בטוב, אז גילית נקודה אלוקית בתוכך, שאתה לא משועבד לחרדות שלך.

לזהות את הדעת הנוטה, זה לזהות את החרדה שגורמת לך להיות נטוי אל התענוג הכפוי הזה.

כל זה בגלל שאתה חרד לאבד את הקיום שלך ואתה נכנע כל הזמן לחרדה הזו.

שמעון, זה שהתחתנת איתה וזה שאתה רוצה עכשיו להתגרש ממנה,

זה נובע מכך, שהנפש שלך נטתה לתענוג שהכריח אותך להתחתן איתה ואחר כך הנפש נטתה לתענוג שהכריח אותך שאתה לא יכול לחיות איתה וזה הכניס אותך לפלונטר לא נורמלי.

כי בנפש לא היה לך מקום של בחירה.

שלב ב - איזון מחודש של הדעת הנעלם.

אחרי שזיהית שהכל זה חרדה שמניעה אותך לבחור שוב ושוב ברע.

אז הדבר הראשון והחשוב שאתה מבין, זה שהבחירה שלך ברע, היא בחירה שלך.

זו יצירה שלך שיהיה שם תענוג.

זה זיהוי מאוד עמוק פנימי בנפש.

כך מאזנים את הדעת מחדש - כי אם אני החלטתי ובחרתי ששם יהיה לי תענוג, אני יכול לבחור שהתענוג יהיה במקום אחר,

שמעון, אתה מרגיש שאתה לא יכול לחיות איתה כי היא כעסנית.

כשהיא כועסת עליך ואתה צריך להכיל את הכעסים. אתה מרגיש פראייר

ואז אתה אומר לעצמך, אם ככה אני לא רוצה לחיות איתה, למה שאני ארגיש מחוק.

אתה צריך לזהות שהרצון שלך פה הוא לא אמיתי, כי באמת באמת אתה רוצה לחיות איתה, רוצה משפחה, רוצה קשר, אהבה . אבל לא בא לך ככה….

ברגע שאתה מזהה שזה רק מה שבא לך וזה לא הרצון האמיתי שלך, אתה בעצם מאזן מחדש את הדעת שלך.

שלב ג - זיהוי של ההכרעה המסתורית שגרמה להטיית הדעת אל הרע.

(זה השלב החשוב ביותר, כי זה הנפילות הקשות שלנו שמרחיקות אותנו מהתובנות)

ברגע שאתה מגלה שזה הבחירה שלך ואתה כבר לא רוצה לבחור ברע, מיד החרדה מתגברת.

אתה הולך לאבד את הקיום שלך.

למה מלכתחילה בחרת ברע? כי יש לך חרדה.

כשאתה מנסה להתמודד עם זה, אתה מגביר את החרדה כי אתה הולך לאבד את הקיום שלך.

חשוב להבין!!!

כל תובנה אמיתית שהאדם מגיע אליה, הנפש לא מסתפקת בזה שזה יהיה בגדר תובנה, אלא הנפש רוצה לחוש, לחוות ולהרגיש את זה.

לכן הנפש שלך תוביל אותך להתנסויות שיוכיחו לך שטעית בתובנות שהגעת והבנת.

איך זה עובד?

למה אתה נופל לשם שוב למרות כל מה שאתה יודע? למרות שאתה יודע שזה לא טוב ואתה לא רוצה להיות במקום הזה?

כי הרגשת שעומדים לקחת לך את זה (ומבחינתך הקיום שלך מושתת על זה), אז אתה הולך על זה הפעם עוד יותר חזק.

זה הכל רק החרדות שלך עם עצמך.

המקום הטבעי השקרי אומר לך: נפלת? סימן שזה לא בחירה שלך.

אבל אם תתבונן בזה טוב, תבין שזה הכל משחק בתוכך.

משחק של חרדה - קיום.

חרדה - לוקחת לי את הבחירה.

קיום - נותן לי את הבחירה.

סימונה, אחרי שהבנת שהבחירה היא שלך ואת יכולה לבחור לא לכעוס.

פתאום מצאת את עצמך כועסת פי 10.

מה קרה? פתאום הבנת עד כמה עמוקה הבחירה שלך ברע.

ואז את מבינה, שזה שבחרת ברע זה כי את באמת חרדה (וזה מונע ממך להרגיש חרדה) ואת לא מבינה ולא מאמינה שיש לך דרך לצאת מהחרדה הזאת.

שלב ד -  שחרור ההכרעה הנעלמת.

אם את מבינה שכל הכעס, זה הדרך של להתמודד עם חרדה איך תפסיקי לבחור בזה?

מה שיעזור לך להפסיק לבחור בזה, זה כח האמונה.

האמונה, המאפשרת לדעת הנעלמת לעשות בחירות מחודשות.

מה זה אמונה?

אמונה זה היכולת הנפשית להיות בחלל הפנוי.

זה נקודה בנפש, שבה את מסוגלת לגמרי לשחרר את כל האחיזה בהישרדות שלך.

הנקודה של האמונה מתגלית בשפלות הכי גדולה.

כשתרגישי שאת כלום, שאין לך שום דבר להאחז בו, דווקא שם מתגלית נקודת האמונה.

הרבה פעמים, את צריכה פשוט לשחרר את האחיזה מכל אותם דברים שאת נאחזת בהם.

להגיד מה שיהיה יהיה.

כל עוד את מאוד חזקה, אוחזת באותם דברים על מנת להרגיש קיום, לא תוכלי להפסיק את הנפילות לרע.

סימונה, על ידי הכנסת אמונה - מודה אני.

באותה נקודה ממש, תבחני: האם אני רוצה להתקיים מכעס או שאני רוצה להתקיים מהקב"ה?

רק על זה זה עומד.

את צריכה לשחרר - ריבונו של עולם אני רוצה להתקיים ממך.

מכאן והלאה הבחירה שלי היא לא בין טוב לרע, אלא, הבחירה שלי היא איפה אני רוצה לבטא את האמונה הזאת.

שמעון, האמת היא שזה לא שאתה לא יכול לחיות איתה, כי אתה מרגיש פראייר, שאתה מרגיש כלום.

אלא שאתה צריך להגיד: מודה אני.

מה קרה? אז אני ארגיש קצת כלום, מה יש?

אבל, יש לך חרדה להרגיש כלום,

אם תתחבר באותה נקודה למודה אני - שהשם מקיים אותי, אמונה בהשם,

אז תוכל לפתח הכרעה מחודשת.

לא שהדעת שלך נוטה, אלא שאתה מטה את הדעת.

להטות את הדעת - עכשיו אני בוחר את הקשר הזה למרות שהיא כעסנית.

אני מכניס את כל הדעת שלי לתוך הקשר הזה וממילא נהיה המון תענוג בקשר.

כשאני מכניס את הדעת שלי, אז נוצר התענוג.

התענוג הוא לא משהו קיים, אלא הדעת יוצרת את התענוג.

אם תחליט שזו אשתך ואתה רוצה אותה, אתה תמצא בה תענוג אינסופי ואם תחליט שלא, אז לא.

ברכה והצלחה!!

הטור נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הרב אליהו לוי

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

קליניקה פרטית באזור המרכז

טלפון: 054-4480705

מייל: hanna.tipul@gmail.com

מעוניינת לשתף אותנו בתוכן מעניין? שלחי לנו הודעה בוואטסאפ - 0583288642




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מאמר מעניין ועמוק  

    שני

  2. שטויות מסוכנות  (ל”ת)


;