מאבק מיותר: כך הפכנו לעדר של משליכי טיטולים

עשרות מתושבי העיירה התמוגגו מנחת, 'מוישה המשוגע' המשיך לקפץ בתוך השלולית לקול מחיאות הכפיים וקריאות ההידד והשמחה פרצה גבולות. בקצה הרחוב ניגש עובר אורח ליהודי בא בימים שעמד מתייפח, "ר' ייד, ראית כבר את המשיגינער? אולי זה יעודד אותך מעט", הציע. "זה אכן יכול להיות משעשע", השיב הלה, "אבל המשוגע הזה הוא שלי".

כמעט כל רשתות התקשורת בישראל שלחו ייצוג כפול ומכופל לסקר את עשרת התימהוניות שסיפקו הופעה מוזרה על גבול מזקיקת אשפוז ברחבת הכותל הבוקר. והכותרות? "אלפי חרדים התפרעו", "חרדים השתוללו ברחבת הכותל", "החרדים נלחמו בנשות הכותל", ואני שואל למה? לשם מה? למי בדיוק מועיל המאבק המיותר והטיפשי הזה?

כלום אכפת לנו מהתימהוניות הללו? כלום רחבת הכותל היא מקום קדוש יותר מאשר כל עזרת נשים? [היא לא, לפחות על פי ההלכה] כלום תמו המאבקים החשובים באמת על ציפור נפשנו? וכי גזירת הגיוס בוטלה? חילולי השבת פסקו? הגיורים הפיקטיביים אפסו? מה לנו ולצרה הזו?

בהבל פיהם של כמה עסקנים זבי חוטם, הפכה היהדות החרדית כולה למשליכת טיטולים ברחבת הכותל, בשל תאוות הפרסום הבלתי נשלטת של 'שליחי ציבור מטעם עצמם' נהיה כולנו למשיסה עוד זמן רב, והגרוע מכל, סיפקנו במו ידינו את הסולם המיוחל לדעת הקהל הישראלית, להניח למתקפה המבורכת על שר האוצר היהיר ולחזור לדוש בשגיונותיהם של קומץ חרדים.

איני מאשים את בנות הסמינרים שעשו כפי שנתבקשו והגיעו להתפלל, יתכן שאין גם כל פסול במחאה שקטה של מעמד תפילה המוני מבורך, וכפי שפורסם בשמם של גדולי ישראל [שבוודאי לא התכוונו ליותר מכך], אך ידע מי שהפך את בוקר יום ו' לזירת קרב לוהטת – כי במלחמה הזו לציבור החרדי יש רק מה להפסיד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!