ה'מסר השמיימי' לא עזר • ביהמ"ש המחוזי ביטל בוררות
תורם שהולך שולל בשמו של הרב אודסר, ביטל המחאות לאחר שגילה את הרמאות • הבוררים פסקו לרעתו, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה • הסיפור המלא
- אלי כהן, בחדרי חרדים
- כ"ד סיון התשע"ג
- 8 תגובות
ארכיון
בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביטל לאחרונה בצעד נדיר פסק בוררות שניתן על ידי שלושה בוררים מבית דין צדק לממונות 'הישר והטוב' באשדוד - הרב חיים פסח הורוביץ, הרב בצלאל וקסלשטיין והרב אלעזר שטרן. השופט אריאל ואגו לא הסתפק בכך, ולאחר שביקר בחריפות את התנהלות הבוררים, קבע: "לא מצאתי להחזיר את פסק הבוררות לתיקון או להשלמה [כפי שמקובל במקרים מעין אלה. א.כ.] לאור הפגמים שנפלו בו, כמו גם אי הכרה בהם, ולו בדיעבד, על ידי הבוררים, כפי שעולה מההבהרות שהוצאו על ידם".
ראשיתו של הסיפור, כאשר יוסף מויאל תבע משרון תל צור כספים בגין המחאות אשר לטענתו לא כובדו, כשמושך ההמחאות היה ראובן אלסטון, שבהמשך תבע בעצמו את מויאל שהוציא ממנו כספים במרמה. בהליך שהתנהל בפני בית הדין, טען אלסטון כי ההמחאות הוצאו ממנו תחת לחץ, במרמה ותוך שמויאל טוען כי על אלסטון להעביר את ההמחאות על פי 'מסר שמיימי' שקיבל מויאל מהרב אודסר המנוח שהוא רבם המובהק של אלסטון ותל צור.
לאחר ניתוח שעבר אלסטון, ואשר קודם לו נדרש על ידי מויאל להרים תרומה נאה ל'כולל' על שם הרב אודסר כדי שיבריא, המשיך מויאל לדרוש מאלסטון להעביר לרשותו המחאות נוספות תוך שהוא נוקב בסכומים ובתאריכים, מויאל הבהיר לאלסטון כי בהתאם ל"מסר" שקיבל מהרב אודסר עת נשא תפילה על קברו, הקמת הכולל היא היא המזור והתרופה היחידה למחלתו. מויאל הבטיח לאלסטון כי רפואתו תהיה מיידית והוא אף יזכה להשתתף בהילולת הרב אודסר שהיתה עתידה להתקיים סמוך לאותו מועד.
לאחר שהתברר לאלסטון כי מויאל כלל אינו פועל להקמת הכולל, וכי הוא עזב את הארץ לארה"ב, הבין אלסטון כי נפל קרבן לתרמית ונתן לבנק הוראה לבטל את ההמחאות שנמסרו למויאל ואשר טרם נפדו. בעקבות ביטול ההמחאות הוגשה תביעת מויאל לבית הדין ובעקבותיה כאמור תביעה של אלסטון נגד מויאל להשבת הכספים שנטל ממנו במרמה, ותביעה נגדית של מויאל בגין ההמחאות שחזרו. השניים פנו לבוררות, ובית הדין פסק לטובת מויאל.
עורכת דינו של אלסטון, אסתי ויסלר, טענה בפני בית המשפט, כי הבוררים שפסקו לטובת מויאל עשו זאת ללא פרוטוקולים מתאימים, תוך שמיעת עדים מהותיים מבלי ליידע את הצדדים, קבלת מסמכים ללא ידיעת צד אחד, ובסך הכול נעשתה הבוררות "פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, בזכות הטיעון ובזכויות אחרות של הצדדים".
כאמור, השופט קיבל את עמדתו של אלסטון כפי שהוצגה בידי עורכת דינו, וביטל את סמכותם של הבוררים ואת תוקף פסקם לחלוטין. "מדובר בפסק דין חשוב, מאחר שלמרות שהגישה הרווחת היא שאין לבטל פסקי בורר, במקרה הנוכחי לא רק שבית המשפט ביטל את פסק הבורר הוא גם קבע שאין להחזיר את הפסק לבורר לצורך תיקונו", מסבירה ויסלר ל'בחדרי חרדים'.
"בית המשפט מעביר מסר ברור שהליך הבוררות אינו קרדום לחפור בו ועל הבורר מתוקף היותו נושא בתפקיד מעין שיפוטי מוטלות חובות כלפי הצדדים בפרט וכלפי הציבור בכלל. כך למשל, למרות ששטר הבוררות הסמיך את הבורר לקבל עדויות ללא נוכחות הצדדים מאחר והעדויות לא הועברו לתגובת הצדדים נקבע שנפגעו כללי הצדק והדבר היווה עילה לביטול פסק הבורר.
"יתירה מזאת, מאחר ובמקרה הנוכחי לאחר שהבורר קם מכסאו הוא המשיך לפעול, והוציא הבהרות מתחת ידו בנסיון להשפיע על ההליך בבית המשפט - נקבע שהפסק שבוטל לא יוחזר לבורר לתיקון כפי שזה נעשה במקרים לא מעטים. יש לברך על כך שבית המשפט הכיר בטענה כי דווקא בתקופה שבה יש מטרה בחיזוק אמון הציבור במוסד הבוררות כדי להפחית את העומס ממערכת המשפט, לא ניתן לאשר פסק בורר שניתן תוך פגיעה בזכויותיו של מי שהיה צד להליך ולא זכה כי ינתן לו יומו".
ראשיתו של הסיפור, כאשר יוסף מויאל תבע משרון תל צור כספים בגין המחאות אשר לטענתו לא כובדו, כשמושך ההמחאות היה ראובן אלסטון, שבהמשך תבע בעצמו את מויאל שהוציא ממנו כספים במרמה. בהליך שהתנהל בפני בית הדין, טען אלסטון כי ההמחאות הוצאו ממנו תחת לחץ, במרמה ותוך שמויאל טוען כי על אלסטון להעביר את ההמחאות על פי 'מסר שמיימי' שקיבל מויאל מהרב אודסר המנוח שהוא רבם המובהק של אלסטון ותל צור.
לאחר ניתוח שעבר אלסטון, ואשר קודם לו נדרש על ידי מויאל להרים תרומה נאה ל'כולל' על שם הרב אודסר כדי שיבריא, המשיך מויאל לדרוש מאלסטון להעביר לרשותו המחאות נוספות תוך שהוא נוקב בסכומים ובתאריכים, מויאל הבהיר לאלסטון כי בהתאם ל"מסר" שקיבל מהרב אודסר עת נשא תפילה על קברו, הקמת הכולל היא היא המזור והתרופה היחידה למחלתו. מויאל הבטיח לאלסטון כי רפואתו תהיה מיידית והוא אף יזכה להשתתף בהילולת הרב אודסר שהיתה עתידה להתקיים סמוך לאותו מועד.
לאחר שהתברר לאלסטון כי מויאל כלל אינו פועל להקמת הכולל, וכי הוא עזב את הארץ לארה"ב, הבין אלסטון כי נפל קרבן לתרמית ונתן לבנק הוראה לבטל את ההמחאות שנמסרו למויאל ואשר טרם נפדו. בעקבות ביטול ההמחאות הוגשה תביעת מויאל לבית הדין ובעקבותיה כאמור תביעה של אלסטון נגד מויאל להשבת הכספים שנטל ממנו במרמה, ותביעה נגדית של מויאל בגין ההמחאות שחזרו. השניים פנו לבוררות, ובית הדין פסק לטובת מויאל.
עורכת דינו של אלסטון, אסתי ויסלר, טענה בפני בית המשפט, כי הבוררים שפסקו לטובת מויאל עשו זאת ללא פרוטוקולים מתאימים, תוך שמיעת עדים מהותיים מבלי ליידע את הצדדים, קבלת מסמכים ללא ידיעת צד אחד, ובסך הכול נעשתה הבוררות "פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, בזכות הטיעון ובזכויות אחרות של הצדדים".
כאמור, השופט קיבל את עמדתו של אלסטון כפי שהוצגה בידי עורכת דינו, וביטל את סמכותם של הבוררים ואת תוקף פסקם לחלוטין. "מדובר בפסק דין חשוב, מאחר שלמרות שהגישה הרווחת היא שאין לבטל פסקי בורר, במקרה הנוכחי לא רק שבית המשפט ביטל את פסק הבורר הוא גם קבע שאין להחזיר את הפסק לבורר לצורך תיקונו", מסבירה ויסלר ל'בחדרי חרדים'.
"בית המשפט מעביר מסר ברור שהליך הבוררות אינו קרדום לחפור בו ועל הבורר מתוקף היותו נושא בתפקיד מעין שיפוטי מוטלות חובות כלפי הצדדים בפרט וכלפי הציבור בכלל. כך למשל, למרות ששטר הבוררות הסמיך את הבורר לקבל עדויות ללא נוכחות הצדדים מאחר והעדויות לא הועברו לתגובת הצדדים נקבע שנפגעו כללי הצדק והדבר היווה עילה לביטול פסק הבורר.
"יתירה מזאת, מאחר ובמקרה הנוכחי לאחר שהבורר קם מכסאו הוא המשיך לפעול, והוציא הבהרות מתחת ידו בנסיון להשפיע על ההליך בבית המשפט - נקבע שהפסק שבוטל לא יוחזר לבורר לתיקון כפי שזה נעשה במקרים לא מעטים. יש לברך על כך שבית המשפט הכיר בטענה כי דווקא בתקופה שבה יש מטרה בחיזוק אמון הציבור במוסד הבוררות כדי להפחית את העומס ממערכת המשפט, לא ניתן לאשר פסק בורר שניתן תוך פגיעה בזכויותיו של מי שהיה צד להליך ולא זכה כי ינתן לו יומו".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות