אוסדיטשר מחפש משא ומתן - בסוריה, טורקיה ומצרים
כשוחר שלום, אם ישראל והפלסטינים צריכים לשבת למשא ומתן, אולי כדאי לנסות להושיב את המורדים בסוריה, המפגינים בטורקיה והפלגנים במצרים לשולחן אחד עם הדיקטטורים
- עו''ד משה אוסדיטשר, בחדרי חרדים
- כ"ט סיון התשע"ג
- 1 תגובות
הנשיא פרס מנסה שוב ושוב להתניע את המו"מ המדיני עם הפלסטינים, במקביל ללחץ שמפעילות מדינות העולם על ישראל לחזור לשולחן הדיונים, על מנת ששלום ואחווה ישררו במקומותינו.
לחצים אלה גורמים להפסקת הבניה, הן בירושלים והן בשטחים, על מנת שלא לטרפד את הסיכוי לפתיחת השיחות.
לכאורה, הניסיון לחזור לשולחן הדיונים הנו ראוי ונכון, ובמידה ויש אפשרות - ולו קלושה - לסיים את הסכסוך רווי הדמים בין ישראל לפלסטינים, יש לנצל כל הזדמנות שכזו.
אלא שהבעיה אינה ברצון של ישראל להגיע להסכם עם הפלסטינים, אלה בהתנהלות הנוכחית במזרח התיכון, המוכיחה כי הסיכוי לשלום קלוש ביותר, אם בכלל.
בכל המשטרים הנמצאים סביבנו, מתגלה כי אף בסכסוכים פנימיים באותם מדינות, כאשר מדובר באותו עם ובאנשים בעלי אותו לאום, הפתרון הוא בדרך כלל טבח חסר מעצורים. מו"מ לא מוזכר במקומות הללו אפילו ברמז.
כך נראה המצב בטורקיה, אשר באירועי המרמרה יצרה מצג שווא של מדינה נאורה ודמוקרטית, שזכויות האדם בה הם ערך עליון, אלא שכשמדובר בבעיות פנים - המדיניות היא אפס סבלנות, ואזרחים תמימים המפגינים למען איכות הסביבה, מוצאים עצמם בחדרי מתים.
כך גם המצב בסוריה: מאות אלפי אנשים נהרגו בשל רצונם לשנות את המשטר, שהם מפגינים כנגד עריצותו.
מצרים אף היא לא שונה משאר מדינות ערב, לכאורה היה נראה כי הנשיא מובארק הודח עם בניו מהשלטון באשמת הרג מפגינים תמימים, תוך תקווה כי יגיע שלטון אשר יתחשב ברצון העם, ויפתח במו"מ פנימי בכדי לנסות ולגשר בין הפלגים השונים. אך עד כה הוכח כי ההיפך הוא הנכון, והאופציה למו"מ כלל לא נשקלה.
לעומת זאת כאשר מדובר בישראל, או אז הפלסטינים הופכים באחת פרטנרים לשלום, וכולם מביעים תקווה לפתור את הסכסוך העתיק באמצעות מו"מ.
לצערי, על פי העובדות בשטח וניסיון העבר - כל עוד המנטליות הערבית לא תשתנה, ומנהיגי המדינות לא יפנימו כי לא רק בכוח וברוטאליות אפשר לנהל את מדינתם, אלא יש אופציה של התחשבות בזולת, הרי שכל ניסיון לנהל מו"מ נדון לכישלון חרוץ.
הלוואי ואתבדה.
לחצים אלה גורמים להפסקת הבניה, הן בירושלים והן בשטחים, על מנת שלא לטרפד את הסיכוי לפתיחת השיחות.
לכאורה, הניסיון לחזור לשולחן הדיונים הנו ראוי ונכון, ובמידה ויש אפשרות - ולו קלושה - לסיים את הסכסוך רווי הדמים בין ישראל לפלסטינים, יש לנצל כל הזדמנות שכזו.
אלא שהבעיה אינה ברצון של ישראל להגיע להסכם עם הפלסטינים, אלה בהתנהלות הנוכחית במזרח התיכון, המוכיחה כי הסיכוי לשלום קלוש ביותר, אם בכלל.
בכל המשטרים הנמצאים סביבנו, מתגלה כי אף בסכסוכים פנימיים באותם מדינות, כאשר מדובר באותו עם ובאנשים בעלי אותו לאום, הפתרון הוא בדרך כלל טבח חסר מעצורים. מו"מ לא מוזכר במקומות הללו אפילו ברמז.
כך נראה המצב בטורקיה, אשר באירועי המרמרה יצרה מצג שווא של מדינה נאורה ודמוקרטית, שזכויות האדם בה הם ערך עליון, אלא שכשמדובר בבעיות פנים - המדיניות היא אפס סבלנות, ואזרחים תמימים המפגינים למען איכות הסביבה, מוצאים עצמם בחדרי מתים.
כך גם המצב בסוריה: מאות אלפי אנשים נהרגו בשל רצונם לשנות את המשטר, שהם מפגינים כנגד עריצותו.
מצרים אף היא לא שונה משאר מדינות ערב, לכאורה היה נראה כי הנשיא מובארק הודח עם בניו מהשלטון באשמת הרג מפגינים תמימים, תוך תקווה כי יגיע שלטון אשר יתחשב ברצון העם, ויפתח במו"מ פנימי בכדי לנסות ולגשר בין הפלגים השונים. אך עד כה הוכח כי ההיפך הוא הנכון, והאופציה למו"מ כלל לא נשקלה.
לעומת זאת כאשר מדובר בישראל, או אז הפלסטינים הופכים באחת פרטנרים לשלום, וכולם מביעים תקווה לפתור את הסכסוך העתיק באמצעות מו"מ.
לצערי, על פי העובדות בשטח וניסיון העבר - כל עוד המנטליות הערבית לא תשתנה, ומנהיגי המדינות לא יפנימו כי לא רק בכוח וברוטאליות אפשר לנהל את מדינתם, אלא יש אופציה של התחשבות בזולת, הרי שכל ניסיון לנהל מו"מ נדון לכישלון חרוץ.
הלוואי ואתבדה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות