נדחתה תביעה של מחליק במקווה: "לא נעל כפכפים"
מאיר דדון, תושב ירושלים, החליק במקווה ושבר כתף • תבע עשרות אלפי שקלים מהעירייה • השופט: "ישנם כפכפים שניתן לנעול" • חייב התובע 3,000 שקל הוצאות משפט
- יואל קוריץ, בחדרי חרדים
- ה' תמוז התשע"ג
- 3 תגובות
מקווה צילום: אילוסטרציה
בית משפט השלום דחה לאחרונה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהוגשה כנגד עיריית ירושלים, אותה הגיש מאיר דדון, תושב העיר, אשר החליק ונפל בעת ששהה במקווה לצורך טבילה.
לטענת דדון הוא החליק במקווה, והעירייה נושאת באחריות כלפיו, משום שחשפה אותו לסכנה זו. אולם, מהפסיקה עולה כי סיכון החלקה במקווה מהווה סיכון טבעי ורגיל לפעילות זו, שאינו מקים כשלעצמו חובת זהירות קונקרטית כלפי העירייה.
מהראיות עולה, כי יש במקווה כפכפים לבאי המקווה, שמיועדים למניעת החלקה. בהחלטה נכתב: "התובע לא הסביר מדוע לא נעל כפכפים אלה; ואילו הוא היה עושה זאת, רוב הסיכויים שהוא לא היה מחליק".
התובע החליק במקווה בשנת 2006 וכתוצאה מכך נפצע בכתף. לאחר תקופה קצרה הגיש תביעה של עשרות אלפי שקלים נגד עיריית ירושלים. השופט בתביעה טען נגד דדון כי על המועצה הדתית מוטלת האחראיות על המקוואות בעיר, אך גם זו לא כשלה בדבר.
בתביעה נשמעה עדותו של הרב מנחם בלומנטל, הממונה על המקוואות מטעם המועצה הדתית בירושלים: "יש ריצוף מיוחד נגד החלקה. יש איסור ממשרד הבריאות בתקנות רישוי עסקים לשים שטיחים כלשהם על הריצוף. לצורך כך יש נעלי בית לכל מקווה, כדי שבן אדם ינקוט בכל אמצעי הזהירות, אבל מי שהולך במקום חלק ורטוב ומקווה הוא מן מקום כזה, צריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות. אם זה בן אדם שלא כל כך יציב, הוא צריך לקחת מקל. בכל מקרה הוא צריך לנעול נעלי בית שימנעו את ההחלקה".
על כך כתב השופט בהחלטתו: "מדברים אלה של מר בלומנטל, שלא נסתרו ולא התערערו, עולה כי ננקטו על ידי המועצה הדתית הליכי מעקב ופיקוח אחרי הנעשה במקווה, כי קיים במקווה ריצוף מיוחד נגד החלקה, וכי ישנם כפכפים במקום שניתן לנעול אותם על מנת להימנע מהחלקה".
לבסוף נדחתה התביעה והתובע נאלץ לספוג 3,000 שקל הוצאות משפט.
לטענת דדון הוא החליק במקווה, והעירייה נושאת באחריות כלפיו, משום שחשפה אותו לסכנה זו. אולם, מהפסיקה עולה כי סיכון החלקה במקווה מהווה סיכון טבעי ורגיל לפעילות זו, שאינו מקים כשלעצמו חובת זהירות קונקרטית כלפי העירייה.
מהראיות עולה, כי יש במקווה כפכפים לבאי המקווה, שמיועדים למניעת החלקה. בהחלטה נכתב: "התובע לא הסביר מדוע לא נעל כפכפים אלה; ואילו הוא היה עושה זאת, רוב הסיכויים שהוא לא היה מחליק".
התובע החליק במקווה בשנת 2006 וכתוצאה מכך נפצע בכתף. לאחר תקופה קצרה הגיש תביעה של עשרות אלפי שקלים נגד עיריית ירושלים. השופט בתביעה טען נגד דדון כי על המועצה הדתית מוטלת האחראיות על המקוואות בעיר, אך גם זו לא כשלה בדבר.
בתביעה נשמעה עדותו של הרב מנחם בלומנטל, הממונה על המקוואות מטעם המועצה הדתית בירושלים: "יש ריצוף מיוחד נגד החלקה. יש איסור ממשרד הבריאות בתקנות רישוי עסקים לשים שטיחים כלשהם על הריצוף. לצורך כך יש נעלי בית לכל מקווה, כדי שבן אדם ינקוט בכל אמצעי הזהירות, אבל מי שהולך במקום חלק ורטוב ומקווה הוא מן מקום כזה, צריך לנקוט בכל אמצעי הזהירות. אם זה בן אדם שלא כל כך יציב, הוא צריך לקחת מקל. בכל מקרה הוא צריך לנעול נעלי בית שימנעו את ההחלקה".
על כך כתב השופט בהחלטתו: "מדברים אלה של מר בלומנטל, שלא נסתרו ולא התערערו, עולה כי ננקטו על ידי המועצה הדתית הליכי מעקב ופיקוח אחרי הנעשה במקווה, כי קיים במקווה ריצוף מיוחד נגד החלקה, וכי ישנם כפכפים במקום שניתן לנעול אותם על מנת להימנע מהחלקה".
לבסוף נדחתה התביעה והתובע נאלץ לספוג 3,000 שקל הוצאות משפט.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות