ארבעה תרחישים • איך בנימין נתניהו ירכיב קואליציה?

בעוד יומיים בדיוק יסתיימו 28 ימי החסד שניתנו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, מאת נשיא המדינה שמעון פרס ואשר יועדו למטרת הקמת קואליציה ברשותו.

כפי שהדברים נראים כעת ישוב נתניהו אל הנשיא וכה יאמר לו: "אדוני הנשיא, עשיתי את מירב המאמצים, הקדשתי את מטב שעותיי וזמני למען המטרה הנכספת, טובי אנשי עסקו במלאכה, עד כה ללא הצלחה. אנא ממך, זכה אותי ב-14 יום נוספים".

עוד לא נולד נשיא במדינת ישראל שיסרב לבקשה מהסוג הזה, וסביר להניח שנתניהו יקבל את מתנת הנשיא כדבר המובן מאליו.

אלא שגם שבועיים ימים אין בהם כדי לחלץ את ביבי מהביצה בתוכה הוא שקוע עד לצווארו. נכון להיום, יומיים לפני תום מועד א', אלו הן האפשרויות העומדות בפניו.

אפשרות ראשונה: בנט ולפיד

אפשרות ראשונה, היא חתימה על הסכם קואליציוני מול הבית היהודי שבראשו עומד נפתלי בנט. הקשיים שיעמדו בפניהם מגוונים: החל מהדרישה של בנט ליטול מלבני את שרביט ניהול המשא ומתן, דרישה קשה לביצוע לאחר שההסכם עמה כבר נחתם. בנוסף, בנט 'אינו בא לבד' ומביא עמו אורח קואליציוני בדמות יאיר לפיד, יו"ר 'יש עתיד', הנחשב אצל נתניהו כמי שמאיים על עתידו כראש ממשלה וכמי שעלול לפרק את ממשלתו בזמן ובעיתוי הנוחים לו להשגת מטרתו הנ"ל. אלא שבנט צועד שלוב זרוע עם לפיד, כולל בנושא סוגיית השוויון בנטל.

לגבי סוגיית השוויון בנטל, לכאורה היה צריך נתניהו 'ללכת לקראת' השניים. אחרי הכול הסקרים מצביעים על כך שכל מי שהרים את דגל השוויון בנטל התרומם מבחינת המנדטים של מפלגתו. ביבי ויחימוביץ', שלא עשו זאת, רק ירדו.

קרי, העם שם לו למטרה 'לחנך את החרדים'. ובכל זאת, ביבי שנחשב לאשף תקשורת ולמי שקובע את סדר יומו על פי סדר יומה, ממאן להיכנע בנושא הזה.

למען האמת מי שמשפיע עליו ולחיוב בנושא הזה היא דווקא רעייתו שרה, זו שכלי התקשורת מרבים לתקוף אותה. בנושא הזה השפעתה, מבחינת החרדים, ברוכה ביותר, בתקווה שגם יכירו לה טובה עתידית על כך. ובתקווה נוספת, שהיא גם תצליח במשימה.

הרצון העז של ביבי ורעייתו לקשור את גורל ממשלתו בגורל המפלגות החרדיות הוא למעשה מה שמפריע לו לסגור מיידית עם לפיד-בנט וללכת לנשיא ביום חמישי עם 'ממשלה ביד'. (31 הליכוד ביתנו, 6 התנועה, 19 יש עתיד ו-12 הבית היהודי – סך הכול ממשלה 'יפה' של 68 חברים אליה ניתן לצרף בקלות את קדימה של שאול מופז ולהגיע ל-70 חברים). אלא שביבי מעדיף להתמהמה ולחכות לניסים.

מנגד עומדים כוחות רבים פנים ליכודיים וכועסים על עצם הניסיון לחבור למפלגות החרדיות. "העם הכריע בעד ממשלה אזרחית, למה לא לחבור ללפיד ולבנט ולסגור הרגע ומיד על קואליציה?" – הם מתקשים להבין. חלקם אף עסוק בהחתמת עצומות ובעשיית לחצים כאלו ואחרים. עד כה, לשבחו של ביבי ייאמר שהוא 'עומד בלחץ' בהצלחה מרובה. "נו, בטח, יש לו לחץ בבית", יאמרו בכירים בליכוד. ומי אמר ששרה יודעת פחות טוב מהם מה טוב לבעלה? לה לפחות, באופן ברור, אין שום רצון עתידי לרשת אותו בתפקיד ראשות המפלגה. להם, יש גם יש...

באם אכן תוקם ממשלה כנ"ל צפו למלחמת אחים עקובה מדם, להפגנות ענק של מיליון חרדים שייצאו לרחובות בלבוש שק ואפר, לזעם רב שיפונה מצד הציבור החרדי בכלל והתקשורת החרדית בפרט אל מול בנימין נתניהו, שיסיים את הקדנציה האחרונה שלו (כנראה) כאויב החרדים. זה לא מה שהוא רוצה, השאלה הגדולה האם יהיה בכוחו למנוע זאת.

אפשרות שנייה: ממשלת מיעוט

אפשרות שנייה: חתימה על הסכם קואליציוני מול החרדים, הגשת ממשלה בת 55 ח"כים בלבד בפני הכנסת (31 הליכוד ביתנו, 6 התנועה, 11 ש"ס, 7 יהדות התורה) מתוך אשליה לפיה הבית היהודי לא תעז לרסק ממשלה שכזו ולהטיח את המדינה אלי בחירות.

התעקשותו של נפתלי בנט, לפחות כלפי חוץ, לפיה הוא מוכן ומזומן לגשת לבחירות, עלולה לטרוף את הקלפים של אפשרות שכזו.

אפשרות שלישית: בנט בפנים בלי לפיד

אפשרות שלישי: גיוס נפתלי בנט אל חיק הקואליציה, תוך השארת יאיר לפיד בחוץ.

האופציה הזו תאפשר לחרדים להיכנס גם הם פנימה ותביא להקמת ממשלה מיידית. 'רק' מכשול אחד מפריע לאפשרות זו להתקדם: עקשנותו של בנט שלא לעשות מהלך חד צדדי שלא ביחד ובאישור של חברו ורעו החדש, לפיד.

האפשרות הזו אינה האפשרות החביבה ביותר על רעיית ראש הממשלה, שדעתה על בנט שלילית ולא מהיום (ואולי בעצם היא צודקת ומי שפנה לחוקר פרטי נגד חברים בתנועה הוא לא בדיוק הפרטנר המתאים עבור האיש לו היא דואגת), אבל במצב שנוצר היא תספוג זאת ולו בלבד שהממשלה תוקם. נכון להיום, לפיד מפחיד אותה ואת ביבי הרבה יותר, ובצדק לכאורה.

כשבנט לבדו, בלי ההשפעה המאגית של לפיד, נראה כי גם החרדים יוכלו להסתדר איתו על מתווה שלא יכאב להם יתר על המידה.

אפשרות רביעית: שלי תציל

האפשרות הרביעית היא גיוס מפלגת העבודה אל חיק הקואליציה, על אף ההצהרות החוזרות ונשנות של יו"ר המפלגה שלי יחימוביץ שלא לעשות זאת.

מי שפיתח אצל נתניהו את האשליה כי הדבר אפשרי, הוא אריה דרעי, שהציע לנצל את חברותו רבת השנים עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני ולגייס אותו למלאכת הפעלת הלחצים על יחימוביץ'.

עד כה, למרות שקיבלה הצעה למשרד האוצר פלוס הצעה לעמוד בראש מועצה לביטחון כלכלי ולניהול כלכלי, יחימוביץ נותרה בהתעקשותה, עופר עיני אינו מכנס את הועידה אולי מחשש שלא יזכה בה ברוב קולות.

מפת העבודה נכון לעכשיו כוללת תמיכה בכניסה לקואליציה בעיקר מצד ותיקי המפלגה כמו בנימין פואד בן אליעזר או יצחק בוז'י הרצוג (מקורבים לדרעי טוענים כי גם חיליק בר, מזכ"ל המפלגה לשעבר תומך, בכלי התקשורת הוא דיבר אחרת). בוועידה עצמה יש כוחות נוספים (ארגזים) העשויים לתמוך באופציה הנ"ל, יש אומרים שגם עמיר פרץ הותיר כוח משל עצמו בזירה.

וכך, במהלך הימים האחרונים, יכולנו לחזות בפגישות מעוררות גיחוך במהלכן מתחנן ח"כ משה גפני אצל ח"כ סתיו שפיר, או סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אצל שלי עצמה. כל חבר מפלגת העבודה הפך ליעד פוטנציאלי לעלייה לרגל מצד חברי הכנסת החרדיים, אלו האשכנזים כמו גם בכירי ש"ס. את הזירה הזו, אגב, הותיר אחד ממנהיגי ש"ס אלי ישי לידידו הטוב דרעי, הוא עצמו מנסה למצות את אפיק ההידברות מול הבית היהודי, ובין לבין גם מוצא לעצמו זמן לפגישה (לא יועיל, לא יזיק) עם יאיר לפיד.

האפשרות הנ"ל היא המועדפת על נתניהו, למרות שהיא תפגע אנושות בכל אמונתו הכלכלית. סיכוייה הולכים ומתבררים כקלושים, אבל בפוליטיקה (כמו בשידוכים), עד שלא נגמר – ממש לא נגמר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!