תל אביב 27° באר שבע 28° חיפה 28° ירושלים 27°
ט"ז אדר א' התשפ"ד
25.02.2024
הזמן שוחק

אשתי החלה לדמוע: אני מקווה שתבין אותי

אני אומר לכל כך הרבה אנשים תעשו משהו בשבילכם, משהו שאתם אוהבים, לא קשור לבן הזוג שלכם, תעשו משהו בשבילכם. זה יעשה לכם טוב ואז כל החיים שלכם ייראו אחרת. הזוגיות שלכם תיראה אחרת, הילדים שלכם ייראו אחרת | טורו השבועי של המטפל הרגשי מרדכי רוט

אשתי החלה לדמוע: אני מקווה שתבין אותי
זוג חרדים. אילוסטרציה צילום: פלאש 90

היה זה לפני תקופה ארוכה מאוד, פגשתי יהודי יקר וכך הוא סיפר לי: "אני בן ארבעים ושתיים ואשתי מעט צעירה ממני, בת ארבעים. יש לנו שבעה ילדים מתוקים, שלוש בנות וארבעה בנים. 

ברוך השם יש לי ילדים טובים, יש לי פרנסה ברווח, וגם יש לי ברוך השם שלום בית.  

במשך שנים חיינו באושר ובעושר כמו בסיפורי האגדות, אבל משהו קרה לאשתי בחצי שנה האחרונה. 

אני לא יכול להגיד לך שהיא לא מכבדת אותי או משהו בכיוון הזה, הכול טוב. אבל אני הכרתי אישה, וגם אני כך עושה, שכל הזמן, במשך עשרים וארבע שעות שבעה ימים בשבוע, היא רק הייתה מסורה לבית ולילדים, מטפלת, מכבסת, מבשלת, עובדת בחוץ ומה לא. 

ועכשיו בחצי שנה האחרונה משהו כבה בה. פחות אכפת לה מהבית, היא פחות מבשלת. פעם לא היה כזה דבר שלא הייתה ארוחת צהרים בזמן לכולם, זה תיקתק כמו שעון! 

לפני תקופה ניגשתי לאשתי ושאלתי אותה: 'האם הכול בסדר? האם היא כועסת עליי במשהו? האם פגעתי בה?' 

והיא אמרה: 'חס וחלילה אתה בעל טוב ומסור'.  

'תקשיבי', אמרתי לאשתי, 'אני מכיר אותך כבר עשרים שנה, משהו עובר עלייך! אני אשמח לשמוע אותך ולעזור לך'. 

'קשה לי לדבר על זה', היא אמרה, 'אולי עוד כמה ימים'.  

היה זה לאחר שבוע בערך, ניגשתי לאשתי בשעה די מאוחרת בלילה (אחרי המירוץ היומי, זה היה הזמן היחיד שהיה אפשר לדבר בו בלא רעשי רקע) היא הייתה עייפה מאוד. 

ושאלתי אותה שוב: 'אשתי היקרה אשמח שתספרי לי מה מפריע לך'. 

עיניה היו טרוטות ועייפות ולאט לאט היא החלה לדמוע, עוד דמעה ועוד דמעה. 'אתה איש טוב', אמרה לי, 'אבל אני מקווה שתבין אותי. 

במשך עשרים שנה חייתי בידיעה, וכך גם חונכתי, שהדבר הכי חשוב זה הבית, הילדים, הבעל, (ולא משנה כרגע הסדר), ואני מסכימה על כך בכל ליבי. 

במשך עשרים שנה דאגתי ובשמחה לכולם - אוכל, ניקיון, בגדים, עבדתי מחוץ לבית בשביל שיהיה עוד כסף לבית. 

התאמצתי והתאמצתי, את כולם זכרתי, ורק את עצמי שכחתי. דאגתי לכולם ושכחתי שגם אני בן אדם, גם אני יצור אנושי.  

גם לי יש צרכים שאני רוצה שאני אוהבת, שכחתי מכל הדברים שאהבתי. וזהו, הגעתי למצב שהנפש שלי קרסה. אין לי כוח ומוטיבציה כמו פעם. לעשות, להתאמץ, לרוץ בשביל כולם. כמובן, אתם חשובים לי מאוד, אבל מה איתי?! 

לדוגמה: אני כל כך אוהבת לעשות התעמלות. זה נשמע לך הגיוני שאני לא מוצאת זמן לעצמי שעה בשבוע להתעמלות?! 

אני מאוד אוהבת לצאת עם חברות, מתי עשיתי את זה במשך עשרים שנה האחרונות? מתי היה לי זמן לזה?! 

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, מתי היה לי זמן לשבת עם עצמי בנוח ולקרוא ספר?!  

את האמת. מתי עשיתי לעצמי סטופ?! זהו, תקשיבי ללב שלך, תעשי משהו בשבילך. 

עשיתי הכול בשביל כולם ושכחתי מעצמי, אני גם בן אדם יש לי גם רצונות ודברים שאני אוהבת. 

אני לא עצמי כבר עשרים שנה. אני רובוט, אין לי אישיות, מחקתי את הרצונות שלי. נכון, אני מאמינה שיש בורא עולם ולכל אחד תפקיד מסוים בעולם הזה ויש לו שליחות בעולם הזה, וזה בשביל הנשמה. אבל מה עם הנפש שלי, מה היא לא קיימת? בשביל שאני אעשה טוב טוב את תפקיד הנשמה שלי, אני צריכה משהו לנפש ולגוף שלי'.  

אשתי בכתה ובכתה. 'אתה צדיק', אמרה לי אשתי, 'אתה בדיוק כמוני. רק רץ ורץ לכולם ולעצמך כלום לא עושה. 

קשה לי מאוד. כל החיים עשיתי דברים כי אני חייבת לעשות. אני חייבת לטפל בילדים, אני חייבת לעבוד, אני חייבת וחייבת, ומה קורה עם מה שאני רוצה? מה עם הרצון שלי? הוא נמחק כלא היה!' 

האמת, המשיך היהודי היקר לספר לי, בכיתי איתה יחד, 'אני כל כך אוהב אותך', אמרתי לה בדמעות, אני איתך ונראה יחד מה לעשות. 

אז הנה אני אצלך מרדכי, תדריך אותי בבקשה בדיוק מה לעשות".  

הסברתי לו שישנם אנשים שמרוב שהם רק חושבים על אחרים או על העבודה הם שוכחים מעצמם - מה הם רוצים, למה הנפש שלהם זקוקה. 

ואת האמת שאדם שלא דואג לעצמו באמת, לא יכול באמת לדאוג לאחרים. 

תראו את המחקר הידוע של ברנה בראון. 

סיפרתי לו על יהודי נשוי שהגיע אליי לפני כשנה. הוא היה בירידה רוחנית גדולה מאוד. 

הוא סיפר לי שמאז שהוא היה קטן הוא עשה רק מה שטוב לאחרים, רק עשה לרצות אחרים. כשהייתי ילד הייתי חייב לרצות את ההורים שלי, את הרבה בחיידר. אחרי זה בישיבה לא אהבתי כל כך ללמוד גמרא אהבתי יותר ללמוד הלכות וחומש. אבל כפיתי את עצמי, את הנפש שלי, רק בשביל אחרים. לא חשבתי לשנייה מה אני רוצה, מה אני אוהב, תלך לשנייה לפי הנפש שלך. 

כותב השורות, מרדכי רוט.

ואני הייתי ילד טוב ירושלים ורק רציתי לרצות את כולם: את הוריי, את המשגיח בישיבה, את המגיד שיעור. 

התחתנתי ופה קרה לי המשבר הגדול, התחלתי להרגיש לחצים נפשיים ולא הבנתי למה. לאחר תקופה של בירור עצמי התשובות הגיעו מעצמם. 

כל החיים שלי הייתי עבד לאחרים ולא הייתי קיים בכלל. וכך התחילה ההידרדרות הרוחנית שלי. 

הסברתי לו שנכון שליהודי יש מחויבויות לבורא עולם אבל זה לא סותר שאדם צריך ללכת ולעשות גם מה שהוא רוצה, מה שהנפש שלו אומרת לו. לא צריך דווקא חלומות גדולים, לטוס לאנטארקטיקה, אפילו דברים פשוטים וקטנים. 

כמו לימוד – חומר מסוים שהוא אוהב ללמוד, מקום שהוא אוהב להתפלל בו. תחביבים שונים כמו התעמלות, מוזיקה, ספרים. 

וכבר שנינו במסכת עבודה זרה (י"ט.): "אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ. אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שליבו חפץ". ומסביר שם המהרש"א שרבי אמר שאדם ילמד מסכת או ספר שהוא חפץ בו, ורבא אמר שאדם ילמד ממי שהוא חפץ בו דהיינו מהרב שהוא רוצה בו יותר. רואים אנו שהכול צריך להיות לפי שאיפת ליבו של האדם - הן חומר הלימוד, והן מקום וצורת הלימוד וע"י כך נכנסים הדברים בליבו.  

איך אמר לי אותו יהודי שאשתו אמרה לו: "כל החיים עשיתי רק מה שאני חייבת ואף פעם לא עשיתי מה שאני רוצה, מה שבא לי, משהו שיעשה לי טובה בנשמה". 

אני אומר לכל כך הרבה אנשים תעשו משהו בשבילכם, משהו שאתם אוהבים, לא קשור לבן הזוג שלכם, תעשו משהו בשבילכם. 

זה יעשה לכם טוב ואז כל החיים שלכם ייראו אחרת. הזוגיות שלכם תיראה אחרת, הילדים שלכם ייראו אחרת. וזה גם חינוך לא קטן לילדים, כשהילדים רואים שגם להורים שלהם מגיע חיים משלהם ואז הם גם ילמדו לכבד צרכים של השני. 

לפעמים אנשים עוברים קשיים בחיים לחצים מתח, לרוב לא צריך ללכת לטיפול אלא רק שיתחילו לחשוב באמת על עצמם מה הם באמת רוצים, מה יעשה להם טוב באמת, והכול כמובן בדרך שהשם יתברך מרשה. 

לפני תקופה הגיע אליי יהודי בגלל שהוא מרגיש לחץ נפשי בתקופה האחרונה, דיברתי איתו וראיתי שאין לו שום בעיה. שאלתי אותו: "מה אתה אוהב לעשות?" אמר לי: "אני אוהב לשחות". 

אבל הוא ישר אמר לי: "אין לי זמן לנשום, בקושי לאכול יש לי זמן - אני אוכל תוך כדי עבודה". לסיום הוא התחיל קצת לדאוג לעצמו, התחיל ללכת פעם ולפעמים פעמיים בשבוע לשחייה, וחייו השתנו. 

היה אצלי איש עסקים אחד שאני לא מגזים הוא קם למפעל שלו בחמש לפנות בוקר והיה חוזר הביתה בשבע בערב. 

זה הרס לו את הזוגיות שלו, את החיים שלו, בקושי הוא היה עם הילדים שלו. 

רק לעבוד כי חייבים להביא עוד כסף ועוד כסף. 

היה קצת קשה להסביר לו איך להתחיל לדאוג לעצמו, הוא בכלל לא היה מודע לאפשרות הזאת. 

היום הוא הולך פעם בשבוע לרכיבה על סוסים ופעם בשבועיים לצלילה, הוא התחיל לחזור הביתה בשעה ארבע. אשתו מאושרת, הילדים שלו מאושרים, ובעיקר הוא נהיה מאושר. 

שלושים שנה לא הייתי חי, ולא ידעתי! 

וכמובן, אם יהודי מוסיף כוונה קטנה שמה שהוא עושה בשביל שיהיה לו כוח לעבוד את הבורא, אז גם על מה שהוא נהנה הוא נקשר לבורא עולם ויקבל על כך שכר בשמיים. 

שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים, שבוע של בריאות איתנה, שבוע של שלום ושמחה ובשורות טובות. 

לתגובות: [email protected] 

 

מרדכי רוט מטפל רגשי טיפול רגשי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.writer }} | {{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.writer }} | {{ reply.date_parsed }}
טען עוד