יעקב ריבלין מסכם מושב: אחי גיבורי התהילה

יצא אפס
אלמלי שבתשעת ימי הפורענות קא עסקינן, ואלמלי החדשות המדאיבות הזורמות מחזית הדרום, היו הח"כים החרדים קובעים את יום שלישי השבוע, ג' אב תשע"ד, כיום משתה ושמחה. מהרגע בו הודיע יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי שחוק מע"מ אפס לדיור יורד מעל סדר יומה של הועדה עד מושב החורף הבא - הם לא ידעו כיצד להכיל את עליצותם הרבה. מאז תחילת הקדנציה השחורה הזאת לא עלה בידם להחטיף בפניו של יאיר לפיד, המנצח הגדול בכל העימותים איתם עד עתה, אפילו סנוקרת קלה, והנה עתה, במהלך פרלמנטרי מבריק מאוד לטענתם (ותכף נבדוק עד כמה) הם שיגרו אותו בנוק אאוט יפהפה היישר אל הקרשים.

פרצי השמחה העזים לא השכיחו מהם את החובה הבסיסית הידועה: לדווח לעם ישראל למי תודה ולמי ברכה. בתוך דקות ספגו תיבות האימייל והמסרים של הכתבים הפרלמנטריים מטח כבד של הודעות המסבירות לנמענים, לבל יטעו חלילה, לזכותו של מי יש לזקוף את התהילה. המהיר ביותר היה דוברו של ח"כ ליצמן, הנציג הרשמי היחיד של יהדות התורה בועדת הכספים, תכף ומיד אחריו דוברו של ח"כ גפני, בהפרש של שניות עלו ובאו גם ההודעות מטעם ח"כ יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, ויו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. האמת: כל המוזכרים לעיל, למעט שניים שבכלל לא היה להם מושג במה המדובר וחוצפה בכלל שהוציאו הודעות, לכולם מגיעה מילה טובה. ויותר מכך.

הטקטיקה הייתה מלחמת התשה, שעל דרך המשל ולסבר את האוזן בלבד הזכירה את שיטת הלחימה של החמאס בעזה, מול כח האש העדיף של הקואליציה והיתרון המספרי הברור, מה שנותר לח"כינו האמיצים זה למשוך זמן בכל דרך אפשרית עד שגורם חיצוני יתערב ויפסיק את הלחימה. במקרה זה הגורם היה יו"ר הכנסת יורי אדלשטיין, שדעתו מלכתחילה נטתה יותר לצד החלש, ובשלב מסויים קבע מראש את סיום הלחימה. ההתשה התבצעה באמצעות הגשת אלפי הסתייגויות לחוק המע"מ שנדון בועדה והתעקשות על דיון מפורט בכל אחת מהן. מאחר שסלומיאנסקי העלה את החוק לדיון בועדה רק יומיים לפני סיום המושב היה זה קרב כמעט אבוד מבחינתו. לך תנהל דיון ותגיע להצבעות כששני הלוחמים הפרלמנטריים הטובים ביותר בבניין, גפני וליצמן, יושבים לך בועדה ומחרישים את האוזניים על כל סעיף ותת סעיף. כך אירע שביום שלישי השבוע הצליח סלומיאנסקי להקיים דיון של חמש שעות שבמהלכו אושרו רק ארבע שורות מתוך החוק המונה עשרות עמודים. בשעות הערב של אותו יום הוא כבר הניף את הדגל והודיע על כניעה.

אלא שבאופן לא פרדוכסלי דווקא מי שלכאורה הפסיד הוא הגורם המרכזי להצלחה החרדית. חוק המע"מ בדיור ישב על שולחנו של סלומיאנסקי כבר לפני שלושה שבועות. אם הוא היה מעלה אותו מיד לדיון לא הייתה למלחמת ההתשה החרדית שום אפקט. הקואליציה כבר העבירה חוקים מסובכים יותר עם הרבה יותר הסתייגויות כאשר היה לה את הזמן והרצון לכך. אבל לסלומיאנסקי לא אצה בכלל הדרך. עד שעות הערב של יום שני השבוע הוא ניהל את המו"מ הפרטי שלו מול לפיד כמו רוכל יהודי מרחוב נאלבקי בוורשא. עוד קופיקה לכאן ועוד קופיקה לשם. הקופיקות של סלומיאנסקי היו, כמו תמיד, בתחום ההתנחלויות. ארבעים מיליון שקל למועצות ביו"ש. הכנסת בתים צמודי קרקע למסגרת החוק (הגגות האדומים של הוילות ביו"ש) והכללת קבוצות הרכישה במסגרת הזכאות. אפרופו קבוצות רכישה. בפני הועדה הופיע יזם קבוצות רכישה ידוע שבשעתו נטען שתרם כמה שקלים לפריימריז של סלומיאנסקי.

במהלך ההתמקחויות על הזוטות האלה, הבטיח סלומיאנסקי לחרדים שהוא לא יעביר את החוק אם לא יישמרו גם הזכויות שלהם: העלאת הסכום למי שאינו יוצא צבא וקביעת מדרגות דיפרנציאליות לחוק(כלומר: גם מי שרכש במחיר גבוה יותר מהמכסה יקבל את ההטבה אך עד הסכום שנקבע. מעבר לה הוא ישלם מס מלא. וזאת בניגוד לחוק המוצע הקובע שרכישת דירה מעבר לסכום מבטלת כליל את הפטור ממע"מ). הח"כים החרדים לא האמינו לו לרגע. ברגע שהוא ישיג את ההטבות שלו למתנחלים הוא יזרוק אותנו לכלבים - העריך באוזנינו ח"כ יעקב אשר עוד בראשית השבוע שעבר.

וזה בדיוק מה שקרה. בצהרי יום שני השבוע גמר סלומיאנסקי את ההתמקחות שלו מול לפיד והשיג את כל מה שרצה ובלי שום הטבה נוספת לחרדים (למעט העלאה שולית של סכום הפטור מתשע מאות וחמישים אלף למיליון. שיהיה מספר עגול). מרגע זה הוא הפך לשליחו הנאמן של יאיר לפיד. אם היו לו מחשבות להמשיך עוד קצת להלחם למען החרדים הרי שהן נגוזו מול הלחץ האדיר שהפעיל עליו שר השיכון אורי אריאל שסובב בכנסת בימים שני ושלישי כאריה בסוגר. אריאל, שהפך ליקיר המגזר בכלי תקשורת מסויימים, עשה את הכל כדי שחוק המע"מ של לפיד יעבור, כמובן אחרי שהוכנסו ההטבות למתנחלים, עוד לפני סיום מושב הקיץ. הסיבה: ההסכם בינו ללפיד הקובע שאם חוק המע"מ עובר בכנסת, האוצר מצידו יחתום על תוכניות משרד השיכון לשווק קרקעות במחיר מטרה באיזורים מוגדרים. לא ממש קשה לנחש היכן.

וכאן נכנס אלמנט הזמן הקצר לפעולה. ההתמקחות הקופיקאית של סלומיאנסקי הותירה יומיים בלבד להעברת החוק ונתנה את האות להסתערות החרדית בתחום אלפי ההסתייגויות. אם זה היה קורה שבוע קודם לכן גפני וליצמן היו זועקים עד שגרונם היה ניחר והחוק היה עובר על אפם וחמתם. וכבר היו חוקים מסובכים יותר שעברו בועדת הכספים בתוך ארבעה חמישה ימים - ומי כמו שני היו"רים לשעבר של הועדה לדעת זאת.

ותודה לראש הממשלה
מה שהח"כים החרדים העדיפו להצניע בהודעות התהילה העצמיות שלהם, זה את הסיוע שקיבלו מאחורי הקלעים מיו"ר הכנסת, יו"ר הקואליציה וראש הממשלה. אם הגורמים האמורים היו מחליטים שחוק המע"מ של לפיד יעבור עד סיום המושב ויהי מה - היו בידם את כל הכלים הדרושים לכך. סעיף בתקנון הכנסת מאפשר לקבוע פרק זמן קצוב להסתייגויות לחוק (וכבר נעשה שימוש בכך בחוק התקציב). ביכולתם היה גם לאפשר לסלומיאנסקי לערוך דיון מרתוני של שלושים ושש שעות שבסיומם החוק היה עובר חרף הפיליבאסטר החרדי. הם יכלו לעשות הכל - ולא עשו כלום.

לזכותו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין יאמר, שהוא לא הסתפק בלא לעשות, אלא נקט גם במהלכים אפקטיביים מאוד כדי לסייע לח"כים החרדים לקבור את החוק. הצעד המשמעותי ביותר היה ההחלטה שקיבל ולפיה לא יתאפשרו דיונים בועדת הכספים, על כל חוק שהוא, כל זמן שבמליאת הכנסת מתקיימים הדיונים השוטפים. ההחלטה שמטה מידיהם של סלומיאנסקי את לפיד את אריאל חמשה עשר שעות יקרות מאוד במהלך היומיים שלפני סיום המושב.

אדלשטיין לא הסתפק בכך והלך צעד נוסף קדימה לטובת החרדים. הדיונים במליאת הכנסת של יום שלישי הסתיימו בשעה אחת עשרה בלילה. לח"כינו נודע שסלומיאנסקי מתכונן לכנס את ועדת הכספים חצי שעה לאחר מכן עד שעות הבוקר כדי לנסות ולהעביר את החוק. מבחינת התקנון היבש אי אפשר היה לעצור אותו. אבל אז קם יהודי פיקח אחד בלשכת יו"ר הכנסת והעלה את ההצעה לשאול מה אומר על כך ועד העובדים של הכנסת. וזאת, כי כל כינוס ועדה בשעות לא שגרתיות מחייב שהות ועבודה לילית נוספת של חמישים עובדים לפחות. זקני הבית אומרים שמעולם לא זכור להם שעובדי הבית נשאלו בכגון דא (אדרבה, הם שמחים לגרוף שעות נוספות ליליות בעלות של פי שלוש משעת עבודה רגילה). הפעם הוחלט לשנות מהמנהג ולשאול עם רמז קטן לאיזה תשובה מצפים. העובדים הנאמנים הבינו את המסר והשיבו מיד: לא. הם לא מוכנים לאשר לילה של עבודה ללא הודעה מוקדמת של עשרים וארבע שעות מראש. כמבואר בחוק שעות עבודה ומנוחה נוסח משולב ה' תשס"ח.

לחגיגה הצטרף, או למען הפרוטוקול ניסה להצטרף, גם יו"ר ועדת הכנסת והקואליציה יריב לוין. מדוע לא פניתם גם אלי לעזרה - תמה באוזני הח"כים החרדים בבוקר יום רביעי השבוע. אני לבד הייתי תוקע לכם את החוק הזה באמצעות איזה סעיף בתקנון הכנסת (כנראה הכוונה לסעיף הקובע שכל שינוי מהותי בחוק, גם מהסוג שסלומיאנסקי ולפיד הסכימו עליו, מחייב אישור של ועדת הכנסת יען כי מדובר בחוק חדש). תודה רבה - השיב לו מי שהשיב. נזכור את זה לפעם הבאה.

מה פשר טוב הלב הפתאומי הזה בחצרות הליכוד והקואליציה? מדובר בצירוף של שלושה גורמים שחברו להם יחדיו והעומד מאחוריהם הוא לא אחר מראש הממשלה. מאז שחוק המע"מ החל להתגלגל בממשלה ובכנסת נתניהו החמיץ לו פנים. כמו הרוב המוחלט של הדרג המקצועי באוצר נתניהו לא מאמין שהחוק הזה יוריד בשקל אחד את מחירי הדירות. הסיבות לכך ברורות: חוסר היצע מספיק של דירות לזכאי ההטבה, הביורוקרטיה המסובכת שבהפעלתו, והחשש הקרוב לוודאי שהקבלנים ישאירו את ההטבה בכיסם באמצעות ניפוח מחירי הדירות ולא יעבירו אותה לצרכנים. ממש כשם שהיה בכל המענקים שניתנו עד עתה. המחירים קפצו בדיוק בשיעור ההטבה. אלא מאי? כששר האוצר עם י"ט מנדטים שם על זה את כל כובד משקלו (יחד עם שר השיכון שבא לגזור את הקופונים שלנו למתנחלים והזמבישים) אי אפשר לומר לו לא. נתניהו נאלץ לבלוע את החוק הזה כמו אסיר שובת רעב שדוחפים לו את האוכל בזונדה דרך האף.

נתניהו וראשי הליכוד חששו מהחוק הזה גם מהזוית הפוליטית. אם לפיד היה מצליח להעביר אותו במושב שהסתיים השבוע, הוא היה מגיע למערכת הבחירות העומדת בפתח עם שני חוקים שכל אחד שווה לפחות ששה מנדטים. חוק הגיוס לחרדים וחוק המע"מ אפס בדיור. נכון שהחוק הוא דרעק אחד גדול, אבל עד שהציבור היה קולט את זה הייתה עוברת שנה, ולבינתיים, כפי שהכל צופים, הבחירות הבאות כבר יהיו מאחורינו. גם בהנחה שהקואליציה תשרוד עד אז - ללפיד העטור בשני ההישגים האמורים, יהיה קל מאוד לנטוש אותה ברגע שיתאים לו ולא ממש לראש הממשלה.

הגורם השלישי הוא כלכלי. כמי שהיה שר אוצר במשרה מלאה בממשלת שרון ושר אוצר בפועל בקדנציה הקודמת, נתניהו יודע בדיוק כמה עולה יום אחד של לחימה באופן ישיר (כמאה מאתיים מיליון ₪) וכמה באופן עקיף. נכון למועד כתיבת השורות מדובר בכחמישה מיליארד שקל שיצטרכו לבוא ממקור כלשהו בתקציב המדינה המתבשל כעת במשרד האוצר. לגרוע עוד שניים וחצי מיליארד שקל מתקציב המדינה כתוצאה מחוק מע"מ אפס לדיור, זה כריית בור שאין לו תחתית. במיוחד לאור ההתחייבות החגיגית של לפיד לבוחריו - ריד מי ליפס - שלא להטיל מיסים חדשים או להעלות את הקיימים. המקור היחיד הוא קיצוץ דרסטי בכל תקציבי המשרדים והקפאת פיתוח והשקעות חדשות שיכולים לגרור את המשק למיתון עמוק. עד עכשיו אני לא מבין מהיכן הוא מתכונן להביא את הכסף - אמר נתניהו ביום שישי לפני שבועיים בשיחתו עם אחד מראשי המפלגות החרדיות.

כבר באותן שיחות (עליהן דווח כאן בהרחבה בשבוע שעבר) רמז נתניהו לאורחיו שהוא לא ילך להתנגשות ישירה עם לפיד בנושא זה אבל אם יהיו קשיים פרלמנטריים בהעברתו הוא לא ינקוף אצבע לעזור לו. דברים דומים שמעו, או הבינו גם יו"ר הכנסת וראשי הקואליציה. הם היו זקוקים רק לגורם חיצוני שיתקע את החוק, וכאשר החרדים ניצלו את הטעות הקשה של סלומיאנסקי (גם רוכל בנאלבקי יודע שהתמקחות צריך לגמור לפני שהלקוח מכניס את הארנק לכיס) הם קיבלו את כל העזרה שקואליציה יכולה לתת כאשר היא באמת באמת רוצה.

אחי . גיבורי התהילה
מטבע הדברים, הניצחון על לפיד, הגם שהוא עשוי להתברר כזמני - הוא המצלצל והערב ביותר של החכי"ם החרדים. אבל זה רק בשביל הדקלרציה. העבודה האמיתית של הח"כים החרדים (לא כולם. שלושה מיהדות התורה ושבעה מש"ס עסקו בקדנציה הזו בהכל - חוץ מאשר באינטרסים של הציבור החרדי) התנהלה מאחורי הקלעים בנושאים החשובים פי כמה לציבור הבוחרים.

בתחילת מושב הקיץ הונח על שולחנה של סיעת יהדות התורה מסמך מצמרר. היתה זו רשימה של שלושים ושמונה חוקים אנטי חרדיים ואנטי יהודיים, רובם ככולם מבית המדרש של יש עתיד ואליעזר שטרן מהתנועה. התחושה הייתה שצריך לקרות איזה נס פוליטי או פרלמנטרי שיעצור אותם מלהיכלל בספר החוקים של מדינת ישראל. הקואליציה שלאחר העברת חוק הגיוס בחודש אדר נראתה חזקה ובטוחה ביכולתה להעביר כל חוק שתרצה.

בבוקר יום רביעי השבוע, לאחר שסדר היום במליאה ננעל סופית ולא ניתן היה להעלות נושאים חדשים נוספים, עברנו על המסמך האמור ובדקנו מה עבר ומה לא. הנה השורה התחתונה: מתוך שלושים ושמונה עברו ארבעה בלבד ואף הם לא מהנושאים שהנשמה תלויה בהם אלא סתם מרגיזים: תוספת כמה שקלים לרשימות מקומיות שיש בהן גם נשים. הפקעת זכויות של סרבני גט (דווקא רעיון מוצלח), פיקוח על המקומות הקדושים וחיוב חברא קדישא לתת זכות הספד בבתי העלמין גם לנשים. נו. מילא.

מה שחשוב הוא שאף חוק הפוגע בעיקרי הדת לא עבר. לא חוק הגיור המסוכן של אליעזר שטרן. לא החוקים של עליזה לביא לפגיעה בסמכויות בתי הדין הרבניים. לא חוק הכשרות החדש המחייב מתן כשרות גם לעסקים מחללי שבת, ולא החוק לתיקון פקודת חוק הנישואין והגירושין בישראל. כל החוקים האמורים תקועים בועדות הכנסת וחלקן בעררים שהוגשו לממשלה לאחר שכבר אושרו בועדת השרים.

פורמלית, את מרבית החוקים האמורים עצרו או סייגו אנשי הבית היהודי. רק להם יש ייצוג בממשלה וזכות ווטו קואליציונית. אבל כמו שהספקנו להכיר את החבר'ה האלה הם לא היו נוקפים אצבע אלמלי הלחץ החרדי המאסיבי שהופעל עליהם. אם באמצעות הרבנים החרד"לים ואם דרך התקשורת החרדית. במסגרת ההגינות חובה לציין שאחת הסיבות להיענות של הבית היהודי ללחץ החרדי - הוא הסדק העמוק שנפער בברית הלא קדושה שלהם עם יאיר לפיד ויש עתיד.

עבודה חשאית וקדושה יותר נעשתה הרחק מאור הזרקורים, והיא תחשף כאן רק בחלקה ורק בנושאים שכבר טופלו עד תומם. מדובר בקרב ההישרדות של החינוך החרדי, שרק שלושה עד ארבעה חברי כנסת חרדים יודעים כמה פסיעות מהתהום הכלכלית הוא עמד במושבי הכנסת בשנה הנוכחית. רק בשבוע שעבר נבלמה התוכנית של היועץ המשפטי במשרד החינוך להעביר תקנה הקובעת כי תקצוב למוסדות על תיכוניים ינתן רק לתלמידים שסיימו שנים עשר שנות לימוד במוסד ממלכתי מאושר. טריק קטן שיכול היה למחוק את מרבית תקציב הישיבות. במקביל נבלמו קריטריונים שהיו פוגעים בכל מערכות החינוך החרדי היסודי, לדוגמא: מתן אישור לשר החינוך למנוע רשיון לבית ספר מוכר שאינו רשמי שמתחרה בחינוך הממלכתי. עשרות בתי ספר של החינוך החרדי היו סוגרים את השערים ושולחים את התלמידים הביתה אם זה מה שהיה קורה.

קרב נוסף שטרם הוכרע אך ניתן לומר שנמצאים בו כבר בשלב הבלימה הוא המתקפה על רשת החינוך העצמאי. כמו שהדברים נראים כעת התוכנית לסגור את בתי הספר הקטנים החיים מכח שיטת ניוד השעות לא תופעל בשנה הנוכחית, ואחר כך ירחם המרחם. הישג מרשים נוסף: דחיית התוכנית של משרד החינוך לקצץ בשבעים אחוז את מכסת ההוראה לסמינרים החרדים נדחתה אף היא בשנה שבמהלכה, כך יש לקוות. כבר תקום ממשלה חדשה.

על ההישגים האמיתיים האלה ראויים הח"כים החרדים, המוצלפים מדי שבוע בטור זה, לברכת תודה והודאה. בהיבט זה של מניעת הגזירות הקשות מאחורי הקלעים יורשה לנו להצביע על מי שרשימת המעקב שלנו מורה עליו ללא עוררין. שאפו לח"כ הרב יעקב אשר שלוקח את תואר הח"כ החרדי המצטיין של מושב הקיץ בהליכה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!