1. עמוד הבית
  2. VOD
  3. בחצרות

מה עושה קבוצת אברכים ת"ח מחוץ לשערי הר הבית בכל יום שישי?

אל מול קודש הקודשים, בשער הכותנה, מתקבצים מדי יום שישי אברכים ובחורי ישיבות לתפילת שחרית בנץ, ולאחר מכן מקיפים את שערי הר הבית. מה מקור המנהג? ומדוע קיומו חשוב דווקא בתקופה הזו? – מרתק

דוד בן יעריז' אדר ב תשפ"ב 10/03/2022 18:55

התשובה היהודית לטרור בירושלים התפילה בשער הכותנה התפילה בשער הכותנה צילום: באדיבות המצלם

מי שנקלע בשנים האחרונות אל אזור הכותל המערבי בקיצו של 'ליל שישי' בואכה הנץ החמה של ערב שבת, לא יכול היה שלא לשים לב לטפטוף האנושי אל פאתי הרובע המוסלמי. אנשים של צורה, אברכים תלמידי חכמים, אנשי שיבה מיקירי ירושלים, לצד בחורי ישיבות, צועדים אל רחוב מוכרי הכותנה הסמוך לכותל המערבי. שם ב'שער הכותנה' מתקיים מניין שחרית עם הנץ החמה, ממש אל מול מקום קודש הקודשים, ואף במקום הקרוב ביותר אל קודש הקודשים מחוץ להר הבית.

'שער הכותנה' הינו אחד משערי הר הבית הפתוחים בכותל המערבי של ההר. השער נמצא בסיומו של רחוב קטן הנקרא 'רחוב מוכרי הכותנה', וכפי שניתן להבין משם הרחוב, בעבר התקיים במקום שוק למכירת כותנה. כיום ישנם ברחוב כמה חנויות ערביות לממכר ממתקים ומזכרות, חנויות הסגורות בשעות אלו.

שורשו של המנהג קדום מאד. כבר בימי הגאונים מוצאים אנו עדויות למנהגם של היהודים להתפלל בשערי הר הבית.

סידורים ארצישראלים שנמצאו בגניזה הקהירית ומתוארכים לתקופה זו, כוללים 'הלכות ארץ ישראל', ובתוכן סדר סיבוב שערי המקדש. כחלק מן ההדרכה לעולה לרגל לירושלים נכתב בסידור: "אם תזכה ותעלה לירושלים, כשתביט מן הצופים, אם תהיה רכוב על חמור - תרד... כשתכנס למדינה (=לעיר) הוסיף וקרע על המקדש ועל עם ה' ועל בית ישראל והתפלל ואמור... וחזור וסובב כל השערים וכל הפינות, סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה".

בספר 'אגרות ארץ ישראל' (יערי) נדפסה אגרת שנשלחה לגולה מאת ראשי עדת הרבניים בירושלים לצורך בקשת תרומות עבור היישוב. באגרת מתארים הרבנים בשיר אבל מיוחד במינו את צער החורבן ואת הזכות והנחמה היחידה שיש להם את המעט לסבב שערי המקדש: "ומודיעים לכם אנו הכתה העלובה, אשר כְּאַיִן נחשבה, נוכח מקדש יושבת, וחרופים קושבת... על רוע מעללינו הרחקנו ממנו, ובאו בו פריצים וחללוהו. שועריו זרים, סביבותיו קברים, שואגים בקרבו צוררים... ואין לנו נחמה כי אם בסובבנו על השערים, להשתחוות ולבקש רחמים וסליחה לשוב אל ירושלים ברחמים. לטהר מקדשו, ולנערהו מעפרו, להשיב שכינתו לתוכו, להחיש משיח צדק עולמים, לקבץ נפוצים מן בין העמים."

עוד נדפס בספר 'אגרות ארץ ישראל' מכתבו של רבנו מאיר, ראש הישיבה בירושלים, בשנת ד"א תתקפ"א: "ותפילותינו עליכם תדירה... בהר הזיתים מול היכל ה' מקום הדום רגלי אלוקינו, ועל שער הכהן, ועל שערי מקדש ה' בקבוץ כל ישראל לחוג את חג ה' חג הסוכות".

גם בהמשך, בתקופת הראשונים כתב ה'כפתור ופרח' (פ"ו): "ועכשיו שאנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לעניין תפילה והשתחוויה על אותם הכתלים. וכן עמא דבר, באים עד אותם הכתלים ומתפללים לאל יתברך שמו לפני אלו השערים. וכבר ביקש שלמה המלך עליו השלום מהאל יתברך, שתקובל תפילת המקום ההוא".

מקום מיוחד נתייחד לו לשער הכותנה שהוא מכוון בדיוק מול קה"ק, ובו נהגו להתפלל גם לאחר הפסקת מנהג הסיבוב כפי שמתועד.

הצייר הגרמני גוסטב באוארנפיינד ביקר בארץ כמה פעמים, בין השנים תרמ"ד לתרמ"ז היה הצייר בארץ וצייר מראות שראה במהלך ביקורו. הסופר והעיתונאי נדב שרגאי פרסם ב'ישראל היום' על אחד הציורים הידועים שצוירו באותו ביקור, כי הציור המתאר את תפילת היהודים בשער הכותנה ואת שאיפתם לבניין המקדש תלוי באחד מארמונות בית המלוכה הירדני ברבת עמון, וכי באוארנפיינד עצמו תיאר את יצירתו זו במכתב ששיגר לאחותו בביירות בזו הלשון: "זה עתה התחלתי תמונה: 'יהודים בשער הר הבית בירושלים'. הרעיון, בלי להחניף לעצמי, הוא טוב מאוד. לפני אותו שער של שוק הכותנה עומדת קבוצת יהודים הפושטים פחות או יותר את צוואריהם אל עבר גן העדן שלהם, שמבהיק באור השמש, בשלל צבעים, כיפות ומלאכת שיש, אשר בעבר היה מקדשם הלאומי. שומר השער, כמעט אמרתי שומר בית המקדש, אוחז בידו חנית, ומונע מהם כעת את הכניסה. בפנים מטיילים ושרועים המוסלמים. לבושים בצבעים עליזים. ניגוד טוב. לא כן?"

בשנים האחרונות התחדש המנהג בידי קבוצת אברכים תלמידי חכמים מתושבי העיר העתיקה, כאשר אליהם מצטרפים בחורי ישיבות ומבקרים רבים. המניין מתקיים בשעות ותיקין בהם השער סגור ובכך קיומו של המניין לא מופרע על ידי הערבים בסביבה. בתקופה האחרונה חווה המניין במקום פריחה וגדילה כל העת, כשמפעם לפעם באים למקום רבנים לחזק את המניין ולהעתיר עבור צרכי הכלל והפרט.

מארגני המניין מדגישים את חשיבות קיומו דווקא בתקופה זו בה הטרור מרים את ראשו, וכפי שמסופר על מרן המהרי"ל דיסקין זצוק"ל רבה של ירושלים שהיה מקפיד לעבור בשער שכם כדי להראות את הנוכחות היהודית במקום. לצד זאת מציינים המארגנים כי המקום בטוח לחלוטין בשעות אלו כשחנויות השוק סגורות, ואף המניין מאובטח ע"י כוחות הביטחון.

לפני כמה שבועות התקיימה חגיגת 'הנחת תפילין' לבנו של אחד מוותיקי המניין וממקורביו של הגאון הגדול רבי שלמה ידידיה זעפרני שליט"א שהגיע להשתתף במניין ואף נשא דברים במקום בגודל מעלת התפילה במקום קדוש זה, וחיזק ועודד את המתפללים.

הרב זעפראני בשער הכותנה

כן הגיע למקום בשבוע האחרון המקובל הגאון רבי מרדכי שריקי שליט"א רב בית הכנסת רמח"ל בהר נוף ומגדולי מזכי הרבים בדורינו שנשא דברים והפליג בחשיבות התפילה במקום ובשימור המנהג העתיק.

הגאון רבי מרדכי שריקי בשער הכותנה

המניין מתקיים מדי יום שישי, ובזמנים מיוחדים כגון ר"ח, תעניות, ובימי חוה"מ. כאשר רבים מנצלים את ההזדמנות בה רחובות העיר העתיקה שוממים ובטוחים כדי לקיים את המנהג העתיק, יחד עם מנהג 'סיבוב השערים' הנזכר לעיל שמקורו מתקופת הגאונים, וכן לקיים את מנהג יקירי ירושלים שלא יעברו שלושים ימים בלי פקידת הכותל המערבי וראיית מקום המקדש.

כך מובא בספר הר הקודש (עמוד עב): "יש המהדרין שלא יעבור עליהם שלושים יום שלא יראו את מקום המקדש, או יבקרו אצל כותל מערבי. וכן נהג הגאון מרן יהושע לייב דיסקין זצ"ל אב"ד בריסק בכל ערב ראש חודש ללכת על מקום סמוך ונראה להר הבית, להסתכל לעבר מקום המקדש השמם".

כמובן שבקיום מנהגים אלו יש משום קיום מצוות 'שמירת המקדש', וכפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה כב) "לשמור המקדש - וללכת סביבו". הרא"ש בתחילת מסכת תמיד מסביר את טעם המצווה וכותב: "שימור זה כבוד המקדש, שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה". ואף בדורותינו שלדאבונינו לא זכינו למקדש, עם זאת כתב הרבי מליובאוויטש זצ"ל: "שמירת המקדש ענינה המודעות התמידית למקדש – שלא יסיחו ישראל את דעתם ממנו כלל ועיקר. וממנה תצמח הישועה".

מעניין לציין את הסגולה המיוחדת שבקיום מנהג 'סיבוב השערים'. כבר במשנה במסכת תמיד (פרק ב', ב') נכתב כי צורת העלייה להר הבית היא בהקפה: "כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל", ובברייתא (מסכת שמחות פרק ו', יא) פורטו העניינים שבהקפת המקדש: "אלו שמקיפין דרך שמאל: אבל, ומנודה, ומי שיש לו חולה בתוך ביתו, ומי שאבד לו אבדה... מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפתה. מי שאבד אבדה אומר לו "השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד". מעשה באלעזר ובחנניה ובחזקיה בן גרון שאבד לו ספר תורה שלו לקוחה במאה מנה ועלה והקיף ולא זזו משם עד שבאו ואמרו לו נמצא הספר תורה...". על סמך ברייתא זו כתב מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (עלינו לשבח בראשית פרשת וישב עמ' תנח) בשם גיסו מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כי גם בזמן הזה הקפת הר הבית בחורבנו מביאה שפע וברכה: "הגר"ח קניבסקי למד מכאן סגולה נפלאה שתועיל לכל אדם רח"ל. בכוחה של סגולה זו של הקפת הר הבית, למלט את האדם מכל הצרות האופפות אותו! בדור שבו אנו חיים, כאשר הצרות עבור למעלה-מראש, חשוב מאוד לדעת על סגולה כזו. שאלתי את גיסי, הרי המשנה מדברת בזמן שבית המקדש היה קיים, ומי ערב לנו שעניין ההקפה פועל גם בתקופתנו? והשיבני, שלמרות הכל, יש בהקפת הר הבית משום סגולה".

נציין כי המניין מאובטח ע"י כוחות הביטחון ומתקיים בכפוף לתקנות הקורונה.

יזכנו הקב"ה בזכות ההתעוררות והתפילה לבניין בית המקדש, שתגלה ותראה מלכותו עלינו בזמן קרוב בגאולה השלימה ובניין בית המקדש, וכפי שכתב רבי יהודה הלוי בחתימת ספר הכוזרי: "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" – זאת אומרת, ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה".

(תודה לרב פנחס אברמוביץ ולאתר 'סיבוב שערים' על המקורות בנושא)





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מהמם. שה' ישמור עליהם מפני כל הבאים לכלותנו.  (ל”ת)

    תל אביבית

  2. עלה נעלה וירשנו אותה ....  (ל”ת)

    *

  3. כל ראש חודש יש סיבוב שערים ברוב עם  (ל”ת)


  4. תגובה  

    אתי

  5. תיקון טעות  

    דוד בן יערי

;