11 קורבנות בשבוע אחד: האם חומת מגן 2 בדרך?

תא"ל במיל' גל הירש, הקצין שתכנן את מבצע חומת מגן לפני 20 שנה, שבמסגרתו יצאה צה"ל למבצע רחב היקף לסינון העיר ג'נין ממחבלים ומנשקיהם, מספר על הכל, על הבכירים שניסו להשתיק אותו, על המארב הקטלני בג'נין ועל הרגע שבו היו הוא וכוחותיו במרחק נגיעה מיו"ר הרש"פ יאסר ערפאת.

בראיון למוסך '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', מספר הירש כי לפני 20 שנה ישראל כולה בערה, מדורת טרור. מכונה משומנת של תעמולה, הסתה, גיוס מתאבדים, חגורות נפץ ופיגועי ירי.

הרמטכ"ל דאז היה שאול מופז, גל הירש מספר: "אמרתי שסיפור השלום מול הרשות (הפלסטינית) נגמר, שעלינו לצאת למלחמה ולפרק את הפלסטינים מנשקם. בחדר קמה מהומה. המתנגדים הזהירו שמהלך כזה פירושו הפרת הסכמי השלום. האמריקאים והרוסים יתערבו, המצרים יוכלו להיכנס עם צבא לסיני, הסורים יחממו את גזרת הגולן ומה לא. קצין בכיר ממני קם ובזעם רב דרש מהרמטכ"ל לרסן אותי. "לא ייתכן שאלוף משנה ידבר כאן על שינויים גיאו־פוליטיים ועל כיבוש מחדש של איו"ש". מופז הקשיב ואמר לי כך: "לא ביקשתי שתפסיק, אתה תמשיך להגיד את עמדתך".

על הרגע שהיה קרוב לרב הנרצחים אומר הירש: "כשנכנסתי אל הבניין עם לוחמי סיירת גולני הגעתי איתם עד הקיר שמעברו השני ישב רב המרצחים בעצמו. גם אם מאוד רצינו, לא שברנו את הקיר הזה". כך מספר הירש ל'ידיעות אחרונות'.

תא"ל במיל' גל הירש.

מתקפת הטרור על ישראל פרצה בספטמבר 2000. הלינץ' בחיילי המילואים יוסי אברהמי ואדים נורז'יץ ז"ל ברמאללה, ההתקפה על המטיילים בהר עיבל, האירועים הקשים בקבר יוסף שבהם דימם לוחם מג"ב מדחת יוסף ז"ל למוות, אלה ואחרים הלכו וקרעו קרעים גדולים ומדממים ברקמת היחסים בינינו לבין הפלסטינים. כך כותב גל הירש.

ירושלים הייתה תחת אש, הדור הצעיר של ימינו לא יאמין, אבל בבירת ישראל, בשכונת גילה, נחתו פצצות מרגמה מדי יום. קליעים נחתו סמוך לאצטדיון טדי. לצאת לקניות, לנסוע באוטובוס בכל רחבי הארץ או אפילו לעמוד ברמזור לצד אוטובוס היה מעשה מסוכן.

עוד כמה הירש, כי שנות אוסלו איפשרו לאנשיו של ערפאת לבנות תשתית מבצעית עמוקה שהתקשינו לחסל. כספי הסיוע הרבים שקיבלו הפלסטינים כחלק מהתהליך המדיני לא הוקצו לרווחת העם, לטיפול בפליטים או לתשתית האזרחית. הם בנו כוח צבאי גדול מאוד וניסו להרדים את העולם עם מיצגי שלום. "אני סברתי שלא תהיה לנו ברירה מלבד כיבוש מחדש של כל השטח, כולל הערים הגדולות, מחנות הפליטים והקסבות".

הייתי שקוע באישור תוכניות למבצע מיוחד כשהאינטרקום מהחמ"ל הידהד בחדר: "המפקד, תפתח מהר CNN". על המסך הגדול שלפניי הספקתי לראות את המטוס השני מתרסק לתוך מגדלי התאומים במנהטן.

ב-11 בספטמבר 2001 קיבלה המערכה המדממת שלנו הקשר חדש. האמריקאים הכריזו על מערכה עולמית נגד הטרור וחילקו את העולם לטובים - ולציר הרשע. לא רק שהיינו מ"הטובים", אלא הובלנו את המערכה נגד הטרור. לפתע פתאום זכו ארגוני טרור לאפס סבלנות ומכבסת הצביעות שכינתה אותם לא אחת כלוחמי חופש ספגה פגיעה ישירה, היישר מהמעצמה העולמית. מצברי הלגיטימציה שלנו נטענו במלואם ונוצר חופש תמרון גדול.

בג'נין היה הקרב קשה ונוראי, לוחמים רבים שלנו נפלו בקרב. לחץ גדול הופעל על הפיקוד לסיים את הלחימה ולהכריע את ג'נין סופית. תקיפה מן האוויר במטוסי קרב לא באה אז בחשבון בגלל חשש ממשי מפגיעה באזרחים שכרגיל שימשו כמגן אנושי לטרור. צריך היה פתרון אחר. מצאנו אותו: דחפורים ממוגנים שנעו בשורה ולאחר אזהרות במגאפונים, הרסו את מעוזי המחבלים. כעבור כמה שעות הם נכנעו. "מה כבר אפשר לעשות נגד דחפור ממוגן?” אמר מפקדם של המחבלים לאחר שנכנע.

גל מציין כי "בתוך זמן קצר הוצאנו לדרך את מבצע ההמשך, "דרך נחושה", רק כך ניתן היה להכריע סופית את הטרור, בפעולה יבשתית שיטתית לאורך זמן, ממסתור למצבור, מבית לבית. במקביל התחלנו לתכנן את הקמת גדר ההפרדה והגנת גושי ההתיישבות".

לסיום כותב גל: "20 שנים אחרי ליל הסדר ההוא, אני מבקש להזכיר את מצוות והגדת לבנך. המאמר מוקדש לחללי מתקפת הטרור על ישראל, לחללי צה"ל וכוחות הביטחון ולנפגעים בגוף ובנפש. מי שהיה שם לא ישכח, יזכור ויזכיר את הדרך לחומת מגן ואת הדרך הנחושה שהביאה ביטחון לעם בישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!