אזובי הקיר - תלמדו ממשה רבנו • על הפרשה
משה רבנו נצטווה לקבל בעצמו את ההחלטה על שילוח המרגלים • באמירה זו "שלח לך - לדעתך", הבהיר לו הקב"ה: החלטה זו אינה נוגעת להשגותיך הרוחניות
- אריאל דוד, בחדרי חרדים
- כ"ב סיון התשע"ג
- 13 תגובות
קובי הר צבי
פרשיה זו שאנו נקרא, פרשה רווית כאב ודמעות, פרשה שבה אנו מתוודעים אל המושג בכי לחינם אותו בכי שייקבע לדורות, אוי לו לאותו הלילה שהביא עלינו לדורות שנים שנים של גלות, בכי וצער אין סופי.
הסיפור בעצם החל בכך שמשה החליט על דעת עצמו לשלוח מרגלים לארץ המובטחת, אותה הארץ שהקב"ה הבטיח לעם הנבחר, ארץ זבת חלב ודבש אשר לא תחסר כל בה, ארץ מלאה כל טוב, חבל ארץ כזה שכל אוצרות תבל מצויים בה, מלאת שבחים ומעלות הארץ הזו, אין בה שום דבר שאינו מושלם, כיאה וכיאות לעם נבחר, בניו של מלך, למרות כל זאת פונים העם אל משה הרועה הנאמן ודורשים ממנו לשלוח אנשים אל הארץ בכדי לבדוק את הארץ, האם היא באמת מיוחדת כמו שהקב"ה הבטיח או שלא.
ומשה, משה פונה אל הקב"ה כעבד לפני רבו - מתייעץ לפני כל החלטה – שוטח לפניו את בקשת עם ישראל לשלוח ולבדוק את הארץ, מציג פנים לכאן ולכאן, ומחכה לתשובה מהקב"ה, על אתר עונה לו הקב"ה – שלח לך, לדעתך, כלומר אני איני מחליט לך בנושא זה, אם רואה אתה לנכון לפי הנתונים הקיימים שאכן קיים צורך שכזה לשלוח מרגלים על מנת לבדוק את טיב הארץ, הרי שמוזמן אתה לעשות כן, וכן להיפך, בו ברגע שתחליט שדבר זה מיותר ואין צריך לשלוח בכדי לבדוק מוסמך אתה להחליט שאין צורך בזה.
אך דע לך דבר אחד שהוא ברור, ההחלטה – כל החלטה שתחליט הינה לדעתך.
ומשה, לאחר שמדד בפלס שכלו העצום את הצדדים, החליט שאכן צריך לשלוח מרגלים שילכו לבדוק את טיב הארץ, המרגלים שהיו ראשי העם יצאו לאחר שקיבלו את ההנחיות הברורות מה לבדוק ומה לראות ואחרי מה לתור, הגיעו אל הארץ ראו בדקו הביאו מפירות הארץ וחזרו מפוחדים, העם שחיכה למרגלים בקוצר רוח, ראה בחזרתם מרגלים שפופים ומלאי סיפורי זוועות שמילאו את ליבות העם באימה ובחלחלה, מרוב הפחד והעצבות הנוראה געו כל העם בבכי גדול, משל עמדו תחת הגרדום וחבל התליין כבר כרוך סביב צווארם, ההמשך ידוע, ההמשך הזה מלווה אותנו יום יום בחיינו עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.בל נטעה לחשוב שאין משה רבינו מאמין שהארץ היא טובה מאוד מאוד, חלילה לנו לחשוב כך, משה רבינו מאמין בכל ליבו בדברי הקב"ה ומטרת שליחת המרגלים הייתה בכדי לבדוק דרכי גישה ובכדי להתכונן למלחמה אם כזו תפרוץ, הרי מתגורר בארץ הזו עם גדול, ויתכן ותהיה מלחמה, מעידות על הנחת יסוד זו, השאלות וההנחיות ששם בפיהם משה, האם חזקים הם? האם הערים בצורות? ואף מה שהנחה משה לבדוק האם יש בה עץ אם אין, רש"י מסביר מיד כי מדובר באדם כשר הנמשל לעץ, ועל דרך זו נסביר אף את שאלתו האם שמנה הארץ? האם יש מעיינות טובים ובריאים, שדרך השהיה בהם גורמת לאנשים להתחזק, ובכך נדע כיצד להתמודד כנגד אנשים חסונים שכאלו.
בכל זאת נקשה בעדינות ובכבוד הראוי על צורת ההתנהלות, הלא משה לא עשה שום צעד ללא החלטה מפורשת מהקב"ה, כך גם להיפך, משה עשה צעדים שהנחהו הקב"ה אף שאין דעת אנושית סובלת החלטות אלו, מה ראתה חכמתו יתברך לתת למשה רבינו את כוח ההכרעה וההחלטה בדעתו של משה בלבד, ללא שום התערבות עליונה.
בוודאי שיש דברים נשגבים בעניין זה והסברים עלומים הגלויים ליודעי ח"ן, אך ניתן ללמוד ממהלך זה דבר מה שיועיל לנו בחיי הרוח ולו במעט.
היופי וההדר ביהדות ובתורת ה' הוא שהתורה נגעה בכל מקרה ומקרה בחייו של היהודי, מקובל להסביר כי התורה היא ספר ההוראות למוצר הנקרא יהודי, התורה עוטפת כל רגע ורגע וכל שלב בחיי ובמותו של כל יהודי באשר הוא, אך חלוקה יש בין תורה שבכתב בהוראות אלו, לבין תורה שבעל פה.
התורה שבכתב היא ההוראות וההנחיות הכלליות הפותחות את יומו של יהודי ואיתם ממשיך את השגרה, עד אשר נטו צללי ערב, מסביב למעגל חייו, לאלו יש הנחיות ברורות.
התורה שבעל פה היא הלבטים והצמתים אליהם מגיע אדם ונתקל בהם במהלך חייו, ללא קשר לעניין ההלכתי הטהור שיש או שאין בזה, נהוג לכנות עניינים וספקות אלו בשם 'שולחן ערוך חמישי', זו תורה הנמסרת בעל פה מנשאל לשואל, העונה משיב תשובה על פי השגותיו הרוחניות שלהן זכה על ידי לימוד התורה, השקיעות בה והמסירות אליה.
הקב"ה הבהיר למשה, דע לך ההחלטה שתחליט עתה היא מנוטרלת מכל כוח עליון, אין בה שום קשר להשגות הרוחניות שהשיג משה, היא אך ורק על דעתך האנושית בלבד, לו היה אפשר לצייר זאת היינו מדמים זאת לבלון המלא באוויר במקום בגז המיוחד שגורם לו להתרומם כלפי מעלה, למשה יש דעת המחוברת להשגות הרוחניות, אך במקרה מיוחד זה הקב"ה ניתק את דעתו מהשגותיו הרוחניות, כך שאין זו אלא דעתו של אדם חכם ומוכשר ככל שיהיה אך אין בה שמץ של 'דעת תורה'.
אם במשה כך, שהיה כולו 'חתיכת תורה' מה יאמרו אזובי הקיר, יצורים שלא קראו ולא שנו, המתיימרים לדעת מה ציבור החרדים צריך, ומה לדעתם יוכל לשנות את חייהם ולשפרם, וכיצד יוכלו להטמיעם בתוך ה'ישראליות', לצערנו דעות אלו אף נתפסות בשולי המחנה שלנו, יש היודעים להסביר את דעתם של אותם אזובי הקיר בצורה משכנעת שאכן זו הדרך שצריך ללכת בה על מנת שלא לגרום קיטוב וקיצון בעם.
אנא מכם! הואילו להניחנו לנפשנו, אין אתם יודעים מה טוב לנו, ודעו לכם שגם לעולם לא תדעו, אל תיגעו במשיחי שלא תיכוו, ולנביאי אל תרעו שלא תיעקצו, ראו את ההיסטוריה של העם היהודי, כשלא הלכו על פי דעת תורה אלא על פי דעת עצמו אף שהיה זה משה רבינו בכבודו ובעצמו, נגרמה שואה וגלות עד היום הזה, השכילו ועשו קל וחומר בעצמכם, ואל תביאו שואה נוספת והארכת הגלות בימינו אנו, שכן אם לא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו.
הסיפור בעצם החל בכך שמשה החליט על דעת עצמו לשלוח מרגלים לארץ המובטחת, אותה הארץ שהקב"ה הבטיח לעם הנבחר, ארץ זבת חלב ודבש אשר לא תחסר כל בה, ארץ מלאה כל טוב, חבל ארץ כזה שכל אוצרות תבל מצויים בה, מלאת שבחים ומעלות הארץ הזו, אין בה שום דבר שאינו מושלם, כיאה וכיאות לעם נבחר, בניו של מלך, למרות כל זאת פונים העם אל משה הרועה הנאמן ודורשים ממנו לשלוח אנשים אל הארץ בכדי לבדוק את הארץ, האם היא באמת מיוחדת כמו שהקב"ה הבטיח או שלא.
ומשה, משה פונה אל הקב"ה כעבד לפני רבו - מתייעץ לפני כל החלטה – שוטח לפניו את בקשת עם ישראל לשלוח ולבדוק את הארץ, מציג פנים לכאן ולכאן, ומחכה לתשובה מהקב"ה, על אתר עונה לו הקב"ה – שלח לך, לדעתך, כלומר אני איני מחליט לך בנושא זה, אם רואה אתה לנכון לפי הנתונים הקיימים שאכן קיים צורך שכזה לשלוח מרגלים על מנת לבדוק את טיב הארץ, הרי שמוזמן אתה לעשות כן, וכן להיפך, בו ברגע שתחליט שדבר זה מיותר ואין צריך לשלוח בכדי לבדוק מוסמך אתה להחליט שאין צורך בזה.
אך דע לך דבר אחד שהוא ברור, ההחלטה – כל החלטה שתחליט הינה לדעתך.
ומשה, לאחר שמדד בפלס שכלו העצום את הצדדים, החליט שאכן צריך לשלוח מרגלים שילכו לבדוק את טיב הארץ, המרגלים שהיו ראשי העם יצאו לאחר שקיבלו את ההנחיות הברורות מה לבדוק ומה לראות ואחרי מה לתור, הגיעו אל הארץ ראו בדקו הביאו מפירות הארץ וחזרו מפוחדים, העם שחיכה למרגלים בקוצר רוח, ראה בחזרתם מרגלים שפופים ומלאי סיפורי זוועות שמילאו את ליבות העם באימה ובחלחלה, מרוב הפחד והעצבות הנוראה געו כל העם בבכי גדול, משל עמדו תחת הגרדום וחבל התליין כבר כרוך סביב צווארם, ההמשך ידוע, ההמשך הזה מלווה אותנו יום יום בחיינו עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.בל נטעה לחשוב שאין משה רבינו מאמין שהארץ היא טובה מאוד מאוד, חלילה לנו לחשוב כך, משה רבינו מאמין בכל ליבו בדברי הקב"ה ומטרת שליחת המרגלים הייתה בכדי לבדוק דרכי גישה ובכדי להתכונן למלחמה אם כזו תפרוץ, הרי מתגורר בארץ הזו עם גדול, ויתכן ותהיה מלחמה, מעידות על הנחת יסוד זו, השאלות וההנחיות ששם בפיהם משה, האם חזקים הם? האם הערים בצורות? ואף מה שהנחה משה לבדוק האם יש בה עץ אם אין, רש"י מסביר מיד כי מדובר באדם כשר הנמשל לעץ, ועל דרך זו נסביר אף את שאלתו האם שמנה הארץ? האם יש מעיינות טובים ובריאים, שדרך השהיה בהם גורמת לאנשים להתחזק, ובכך נדע כיצד להתמודד כנגד אנשים חסונים שכאלו.
בכל זאת נקשה בעדינות ובכבוד הראוי על צורת ההתנהלות, הלא משה לא עשה שום צעד ללא החלטה מפורשת מהקב"ה, כך גם להיפך, משה עשה צעדים שהנחהו הקב"ה אף שאין דעת אנושית סובלת החלטות אלו, מה ראתה חכמתו יתברך לתת למשה רבינו את כוח ההכרעה וההחלטה בדעתו של משה בלבד, ללא שום התערבות עליונה.
בוודאי שיש דברים נשגבים בעניין זה והסברים עלומים הגלויים ליודעי ח"ן, אך ניתן ללמוד ממהלך זה דבר מה שיועיל לנו בחיי הרוח ולו במעט.
היופי וההדר ביהדות ובתורת ה' הוא שהתורה נגעה בכל מקרה ומקרה בחייו של היהודי, מקובל להסביר כי התורה היא ספר ההוראות למוצר הנקרא יהודי, התורה עוטפת כל רגע ורגע וכל שלב בחיי ובמותו של כל יהודי באשר הוא, אך חלוקה יש בין תורה שבכתב בהוראות אלו, לבין תורה שבעל פה.
התורה שבכתב היא ההוראות וההנחיות הכלליות הפותחות את יומו של יהודי ואיתם ממשיך את השגרה, עד אשר נטו צללי ערב, מסביב למעגל חייו, לאלו יש הנחיות ברורות.
התורה שבעל פה היא הלבטים והצמתים אליהם מגיע אדם ונתקל בהם במהלך חייו, ללא קשר לעניין ההלכתי הטהור שיש או שאין בזה, נהוג לכנות עניינים וספקות אלו בשם 'שולחן ערוך חמישי', זו תורה הנמסרת בעל פה מנשאל לשואל, העונה משיב תשובה על פי השגותיו הרוחניות שלהן זכה על ידי לימוד התורה, השקיעות בה והמסירות אליה.
הקב"ה הבהיר למשה, דע לך ההחלטה שתחליט עתה היא מנוטרלת מכל כוח עליון, אין בה שום קשר להשגות הרוחניות שהשיג משה, היא אך ורק על דעתך האנושית בלבד, לו היה אפשר לצייר זאת היינו מדמים זאת לבלון המלא באוויר במקום בגז המיוחד שגורם לו להתרומם כלפי מעלה, למשה יש דעת המחוברת להשגות הרוחניות, אך במקרה מיוחד זה הקב"ה ניתק את דעתו מהשגותיו הרוחניות, כך שאין זו אלא דעתו של אדם חכם ומוכשר ככל שיהיה אך אין בה שמץ של 'דעת תורה'.
אם במשה כך, שהיה כולו 'חתיכת תורה' מה יאמרו אזובי הקיר, יצורים שלא קראו ולא שנו, המתיימרים לדעת מה ציבור החרדים צריך, ומה לדעתם יוכל לשנות את חייהם ולשפרם, וכיצד יוכלו להטמיעם בתוך ה'ישראליות', לצערנו דעות אלו אף נתפסות בשולי המחנה שלנו, יש היודעים להסביר את דעתם של אותם אזובי הקיר בצורה משכנעת שאכן זו הדרך שצריך ללכת בה על מנת שלא לגרום קיטוב וקיצון בעם.
אנא מכם! הואילו להניחנו לנפשנו, אין אתם יודעים מה טוב לנו, ודעו לכם שגם לעולם לא תדעו, אל תיגעו במשיחי שלא תיכוו, ולנביאי אל תרעו שלא תיעקצו, ראו את ההיסטוריה של העם היהודי, כשלא הלכו על פי דעת תורה אלא על פי דעת עצמו אף שהיה זה משה רבינו בכבודו ובעצמו, נגרמה שואה וגלות עד היום הזה, השכילו ועשו קל וחומר בעצמכם, ואל תביאו שואה נוספת והארכת הגלות בימינו אנו, שכן אם לא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות