הבטיח שאם יינצל מהתופת יחזור בתשובה

זוג ישראלים נמלטו מהכוחות הרוסיים שפלשו לאוקראינה, אנטון ויוליה לב ברחו מאוקראינה הבוערת, וניצלו בניסי ניסים. אנטון סיפר כי הודות לכלבי המחמד שלהם הם הצליחו לברוח, לאחר שחייל רוסי שאהב חיות כמעט כמוהם, סייע להם להימלט.

לתוך חצר מתחם אגודת ישראל בקישינב שבמולדובה, הגיע אנטון לב בן 29, ישראלי, וקרא בבכי "שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד". הזוג בדיוק הגיח אחרי עשר שעות נסיעה של "מסע בגיהינום". בתוך הרכב היו שותפיהם לנסיעה: חמישה כלבים גדולים, שני חתולים וחמוס אחד.

אנטון ויוליה לב סיפרו לעיתון היהודי הבריטי Jewish Chronicle על שלושת השבועות המפחידים שלהם תחת הכוחות הרוסיים הפולשים, וכיצד הם הצליחו להימלט - בזכות הכלבים והחתולים שלהם וחייל רוסי שאהב חיות כמעט כמוהם. בני הזוג התגוררו באזור הכפרי בסמוך לקייב בגלל אהבתם לבעלי חיים.

הוא סיפר כי כשהצ'צ'נים הגיעו לכפר הם התנהגו בסדר. "הדבר המדהים היה שהחיות שלנו, במיוחד 5 הכלבים שלנו, שהיו למטה, לא נבחו בכלל. אני לא יודע אילו כוחות עצרו אותם. בדרך כלל הם נובחים כמו משוגעים על כל דבר, אבל אני ישבתי והתפללתי שישתקו, והן עשו זאת".

לאחר שהצ'צ'נים עזבו, הגיעו חיילים רוסים. "אלה נעשו יותר ויותר פרנואידים והאשימו אותנו בכך שידענו מי משגר אבוקות מהיער הסמוך כדי לקרוא להתקפת נגד אוקראינית. הזהירו אותנו שאם לא נמסור את ה'בוגד' הרוסים ירסקו את ביתנו או יהרגו את כולנו או ייקחו אותנו בשבי. חיילים שיכורים הסתובבו עם הרובים ולפעמים ירו באקראי". אנטון סיפר כי "חייל רוסי אחד דרש מאיתנו אוכל, כפי שרבים מהם עשו - מנותקים, בלי בגדים חמים מספיק ואומללים מהקור המקפיא. אבל כשהוא פגש את חמשת הכלבים שלנו ואת החתול שלנו, החייל, אנדריי, השתנה לחלוטין. הוא ליטף את החיות והחל להראות לנו תמונות של החתול והכלב שלו ברוסיה".

הוא סיפר על הפחד הגדול: "הם הציבו כמה תותחים גדולים וירו ליד הבית שלנו. זה היה מאוד מפחיד. הם פרצו עכשיו לבתים כבושים והחלו לקחת דברים, התחלתי להתפלל ומצאתי את התפילין שלי הבאתי אותם מישראל לאוקראינה, אבל מעולם לא הנחתי אותם, עד אז, החלטתי שאם נשרוד אני אחזור לישראל ואחזור בתשובה. אני לא דתי, השכן שלי ראה אותי לובש את הדברים המוזרים האלה ומתפלל בעברית, והוא אמר. 'בבקשה תעשה את זה שוב. אנחנו צריכים את זה. זה כנראה עובד', הם גילו שיש לי דרכון ישראלי וחייל קילל אותי על היותי יהודי. מעולם לא הייתי צריך להסתיר את היותי יהודי מאוקראינים".

"למחרת ב-6 בבוקר אנדריי, החייל שאהב את הכלבים שלנו, חזר לבדו. הוא אמר שזה דחוף שנצא מהכפר - למרות שכולנו תחת עוצר. הססנו אבל הוא התעקש. אז שמנו אספקה ​​במכונית שלנו - לא היה הרבה אוכל בשבילנו אבל העמסנו 60 ק"ג של מזון לבעלי החיים. הוא חזר שוב כעבור 40 דקות והפציר בנו: 'אתה לא מבין? צא מהכפר הזה עכשיו! דיברתי עם השומרים, הם לא יירו', לקחנו את חמשת הכלבים, החתול והחמוס שלנו".

אנטון המשיך לספר על ההימלטות: "עם מחשבה שזה יכול להיות הרגע האחרון שלנו, נסענו ישר לכיוון המחסום הקרוב. זה יכול היה להיות הסוף עבורנו. אבל הם לא ירו. אנדריי ארגן שהם יתעלמו מאיתנו. החיות שלנו, בתוספת אהבתו של החייל הרוסי לכלבים, הצילו אותנו".

"זה היה מסע בגיהינום" סיפרה יוליה, "ניסיתי לעצום עיניים וכל הזמן בכיתי. אם שאלת אותי מה זה גיהינום, זה היה גיהינום". אנטון ממשיך: "אחרי שעברנו שלושה מחסומים רוסיים ראינו פתאום את המחסום הבא מאויש באוקראינים. תודה לקל. הם נראו נדהמים שהגענו עד כדי כך ללא פגע. הם אמרו לנו לנהוג כמו משוגעים מכיוון שהיו הרבה פגזים שנחתו סביבם.

"יומיים אחר כך נסענו לקישינב, כי ליוליה היה מכר שאמר שאפשר להטיס אותנו משם לישראל. ברגע שהגענו לכאן (קישינב) התחלתי להירגע, להיות עם יהודים ועם מצילים ישראלים. כשראיתי ושמעתי ישראלים, התחלתי לבכות. סוף סוף הרגשתי, וואו, אנחנו בטוחים".

"קנינו כלובים לארבעה מתוך חמשת הכלבים שלנו, החתולים והחמוס. אנחנו מקווים שבעוד חודש בערך, אחרי שנתאושש, נטוס כולנו לישראל. כמובן שגם לכל החיות יש זכות לבוא. הם הצילו את חיינו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!