רבה הראשי של קייב המופגזת: "הודיעו שיש לי רבע שעה ויוצאים"

השירות הקרבי של הרב יונתן מרקוביץ' כקצין בחיל האוויר, לא הכין אותו לדרמה המטלטלת שעברה ועוברת הקהילה שהוא עומד בראשה כרבה הראשי של העיר קייב, בירת אוקראינה. לעומת זאת, ההסמכה לרבנות שהוא קיבל מהרב עובדיה יוסף, הרב אליהו אברג'ל, הרב לוי ביסטריצקי, מזכיר בי"ד רבני חב"ד הרב ירוסלבסקי ורבנים נוספים - כן הכינו אותו לסיטואציה הנוכחית שמצריכה גם פסיקת הלכה עם כתפיים רחבות.

את הריאיון איתו קיימנו במוצאי יום טוב שני של חג, כאשר ביום הראשון של חג ספגה קייב מטח טילים שגבו קורבנות וחלקם נפלו במרחק של 100 מטר מבית הכנסת. בנס לא היו קורבנות בגוף, אך מספר מתפללים לקו בחרדה. "הנפילה הייתה בשעת תפילת שחרית של החג, היעד להפצצה - מתקן חימום המים של קייב - נמצא 500 מטר מאיתנו. אחד הטילים פספס את המטרה ונחת 100 מטר מבית הכנסת. כולם נכנסו לקומת המרתף, וחלק גדול מהנוכחים לא יצא מבית הכנסת עד שעות אחר הצהריים המאוחרות", מספר לנו הרב מרקוביץ'.

מקהילה מפוארת ותוססת עם למעלה מ-35,000 יהודים, פעילות יהודית ענפה, מוסדות חינוך ותרבות, נותרו כיום בעיר רק 5,000 יהודים. רובם קשישים, נכים, חולים ונזקקים. "מפעילות של הצלת נשמות, עברנו לפעילות של הצלת נפשות", מגדיר את זה בצורה חדה הרב מרקוביץ' במהלך השיחה. נגיע לזה בהמשך.

אחרי כמעט שמונה חודשים של לחימה קשה באוקראינה, אני מעוניין להתחיל את הריאיון דווקא מהסוף.

איך מצליחים לשמוח ולחגוג את סוכות?

"האמת שזה לא פשוט. דבר ראשון טכנית, החגים מצריכים מאיתנו היערכות מיוחדת. למשל בראש השנה היינו צריכים למצוא פתרון לסעודות החג הגדולות שהיינו עושים כל שנה. השנה בשעות הלילה יש עוצר וגם צריך להימנע מהתאספויות גדולות. החלטנו לעשות סעודות חג קטנות יותר ושלחנו מארזים של סעודות חג לבתים כדי שאנשים לא יבואו לסעודות המרכזיות. הקושי הנפשי, הוא באמת יותר קשה. אבל בראש השנה היתה לי כזאת התעלות נפש - וזה מה שעוזר לי לשמוח אפילו בתקופה הזאת. הגיעו לתפילות מאות אנשים, אני פחדתי שלא נצליח לתקוע שופר במניין. אבל אתה רואה אנשים שלמרות הכול רוצים להתקרב לקב"ה, רוצים לקבל את מלכותו עליהם. איך אפשר שלא לשמוח?".

"אבל ההתמודדות שלנו, היא לא רק בחגים כמובן. והמצב כאן הוא לא פשוט בכלל. אם קודם הפעילות שלנו סבבה סביב מוסדות החינוך, הפעילות התורנית ואירועי תרבות יהודיים, עכשיו הפעילות העיקרית שלנו היא לשמור על אלה שנשארו כאן. מפעילות של הצלת נשמות, עברנו לפעילות של הצלת נפשות".

מה זה אומר שאתם עסוקים בהצלת נפשות?

"זאת פעילות הומניטרית לכל דבר ועניין. דואגים ועומדים בקשר רצוף עם חמשת אלפים יהודים שנותרו כאן, מספקים להם אוכל וציוד. אנחנו מוציאים 3000 חבילות מצרכים כל חודש, יש לנו בית תמחוי שמספק מאות ארוחות חמות כל יום, חלקם מגיעים עד לבתים של קשישים או חולים שלא יכולים להגיע. עכשיו אנחנו נערכים לעזור להם לעבור את החורף, יהיו כאן בעיות קשות של חשמל וגז לחימום של הבתים. זאת הולכת להיות קטסטרופה אמיתית".

למה בעצם הם לא עזבו את אוקראינה כמו שעשו שאר חברי הקהילה ועוד מיליונים מתושבי אוקראינה?

"הטבע האנושי הוא כזה שכאשר מתרגלים לעניין, הוא הופך להיות פחות נורא. אנשים מעדיפים את הרע המוכר מהטוב הלא מוכר. רוב מי שנשאר כאן הם קשישים, חולים, נכים ואנשים נזקקים. יש גם כאלה שהגברים של המשפחה משרתים בצבא והאישה והילדים שלהם לא רוצים לעזוב בלי הבעל-האבא. יש לנו כאן גן ייחודי לילדים אוטיסטים, בתחילת המלחמה הוצאנו את כולם מחוץ לאוקראינה, אבל בהמשך האימהות עם הילדים חזרו, כי הם לא יכלו בלי הבעלים שלהם".

"אנשים מיואשים, הם לא חושבים שיהיה להם טוב יותר במקום אחר. תחשוב על אדם מבוגר שיש לו פנסיה של 70 דולר לחודש, לאן הוא יכול ללכת עם זה? והדבר העצוב הוא שהיו כאלה שיצאו כבר והתחילו לחזור כי חשבו שיהיה שקט, אבל ככל שעובר הזמן המצב לא נהיה יותר טוב. הנה רק אתמול חטפנו עוד "זבנג בראש". ואנשים פתאום התחילו להבין שעוד מעט יהיו בעיות עם חשמל. קודם חשבו שאולי פוטין לא יעז לתקוף תשתיות חשמל, אבל הנה הוא העז ועכשיו כבר מבינים שיהיו בעיות עם תשתיות החשמל. ובאוקראינה כשאין חשמל, זה אומר שאין חימום ובלי חימום לא שייך לעבור את החורף ואפילו הסתיו הוא בלתי נסבל בלי חימום ראוי".

והרב נשאר עם שארית הפליטה של הקהילה כדי לתמוך בהם?

"אני כאן, חלק מהמשפחה שלי מגיעים לכאן להיות איתי מידי פעם וחלק נמצאים בישראל. בתחילת הלחימה, בערך שבועיים אחרי שהתחילה המלחמה כוחות הביטחון הכריחו אותי לעזוב את אוקראינה. הסיטואציה הייתה שכוחות צ'צ'נים התקרבו לקייב, וההשערה הייתה שהם ינסו לבצע פרובוקציות בעיקר כלפי סמלים יהודיים כדי "להוכיח" לעולם כולו כאילו האוקראינים הם אנטישמים שפוגעים ביהודים.

"הגיעו כמה קצינים בכירים לאשתי ולילדים כדי ללחוץ עליהם שילחצו עלי לצאת. הקצינים אמרו להם "קדימה, יוצאים עכשיו!". התחילו ללחוץ עלי לצאת, אמרתי שאני לא מוכן לצאת, אני חייב להישאר עם הקהילה. בתגובה הילדים אמרו שאם אני לא יוצא, הם גם נשארים. בסוף אמרתי לקצינים שאני מוכן לצאת, בתנאי שאני אקח איתי כמה שיותר חברי קהילה. לזה, הקצינים כבר לא הסכימו, כי הם רצו לאבטח את השיירה שלי, שתהיה שיירה שתנוע במהירות ובקלילות - שיירה גדולה עם הרבה חברי קהילה, תהיה הרבה פחות מהירה. אחרי דין ודברים, הם הודיעו שיש לי רבע שעה לאסוף את מי שאני רוצה, ויוצאים".

"הכנסנו המון אנשים בכל מכונית, עם ילדים, ויצאנו לדרך בכמה רכבים. אנשי הביטחון לא התלהבו בלשון המעטה מכך שצירפתי עוד חברי קהילה לשיירה, אבל לא הייתה להם ברירה. כדי להבטיח שכל השיירה מאובטחת ואף מכונית לא פורשת מהשיירה, נסעתי כל הזמן אחרון בשיירה. הדרך הארוכה יכולה להיות נושא לשיחה בפני עצמו וגם במעברי הגבול היו לנו כמה ניסים. הליווי הבטחוני לא עזב אותנו עד שחצינו את הגבול לרומניה".

"מאז כבר הספקתי לחזור, אבל זה בכלל לא בדיחה. אנשים צריכים להבין שכל אוקראינה היא חזית, וכל אוקראינה נמצאת במצב מלחמה. אנחנו כאן בקייב שומעים אזעקות כל הזמן, ואי אפשר לדעת מה יילד יום".

נשמע שיש לכם קשר מיוחד עם כוחות הבטחון

"ברוך השם במהלך 22 שנה שאני מכהן כשליח הראשי של חב"ד בקייב וכרבה הראשי של קייב, הצלחתי לפתח קשרים ענפים עם בכירים ביותר בצבא, בגופי בטחון אחרים וגם במסדרונות הפרלמנט והממשלה. הקשר הזה שהתחיל הרבה לפני המלחמה, נהיה אינטנסיבי הרבה יותר בתקופה הנוכחית. אבל אני רואה את זה כל הזמן, הקשרים והכוח שיש לי בשטח - לא נובע מהמעשים שלי, הוא כולו בזכות הכוח שיש לי מהמשלח - הרבי מליובאוויטש. בזכותו אני כאן ובגללו אני נשאר גם עכשיו כאן. היה לי יותר פשוט לעזוב הכול, אבל יש לי תפקיד וחייל לא נוטש את העמדה שלו גם בזמן מלחמה".

מה באמת התפקיד של רב בתקופה כזאת?

"קודם כל להרגיע. לפעמים אני מרגיש רופא או פסיכיאטר. אנחנו מראים ליהודים כאן שלא עזבנו אותם, זה מעודד אותם. אני מסביר להם שהקדוש ברוך הוא איתנו והוא שומר עלינו. והתקופה הזאת מייצרת התמודדויות שלא הכרנו קודם".

הרב מוסיף כי: "לפני מספר שבועות נפטרה (בלי קשר למלחמה) אישה מבוגרת, שהבן שלה משרת בצבא. אחותה רצתה לקבור אותה מהר ושאלו אותי איך לנהוג. מצד אחד לא רוצים להלין את המת, מצד שני הבן רוצה להשתתף בהלוויה של אמא שלו. הפעלתי את הקשרים שלי, הבן קיבל שחרור והוקפץ במהירות מהחזית לקייב כדי להשתתף בלוויה של אמא שלו".

"אני מקבל הרבה פניות מחיילים בחזית, ששואלים איך הם צריכים להתנהג בכל מיני מקרים. זה מתחיל מאוכל - מה הם יכולים לאכול ומה לא, ואיך הם יכולים להילחם כשהם לא אוכלים אוכל משביע, והיו גם שאלות על צום יום כיפור. זה מפעים לחשוב, על אנשים שלא גדלו בבית יהודי, נמצאים במלחמה על המולדת שלהם, רואים זוועות של מלחמה, חברים שלהם נהרגים והם חושבים על יום כיפור. הם עושים מאמץ כדי להתקשר לרב ולשאול איך הם צריכים לנהוג. אני התרגשתי מעצם השאלה. ר' לוי יצחק מברדיטשוב, היה עושה מזה מטעמים. במקרים כאלה, רב צריך להיות יצירתי מצד אחד, להפעיל הרבה מאוד שיקול דעת, לנסות להבין את הסיטואציה, וזה אף פעם לא פשוט לענות על כאלה שאלות".

מה אתה מאחל לקהילה שלך ולקוראים לסיום?

"ופרוש עלינו סוכת שלומך", מה צריך יותר מזה? שלא נדע עוד את זוועות המלחמה, שנדע שקט, שלום ושלווה ונוכל להמשיך להפיץ את אור היהדות בלי הגבלה. חג שמח".

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

הרב מרקוביץ עם הקהילה בקייבצילום: באדיבות המצלם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!