'כאן' ו'עכשיו': הגיע הזמן לתקשורת מאוזנת בישראל

נפתח בגילוי נאות: איני צופה בתכנים של ערוץ 14 ואף לא מאזין למקבילתו הרדיופונית תחנת גלי ישראל, מלבד סרטונים המועברים ברשתות החברתיות פה ושם. לכן, אין ביכולתי להעביר ביקורת לטוב ולמוטב כלפי איכות התכנים והשידורים, שעל פי השמועות חווים שיפור הדרגתי. אולם אני כן רוצה לדבר על הסיבה שהובילה אותי בכל אופן לא לצרוך את שידורי הערוץ והיא נוגעת להטייה הדי מובהקת של הערוץ לייצג אדם אחד: ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו. 

כמובן שהטענה שתעלה מיד מנגד תגיד כי 'הערוצים אחרים לא יותר טובים, הם מוטים לא פחות'. אז זהו, שעובדתית הטענה הזו רחוקה מאוד מהמציאות בשני מובנים. לצורך הבהרת המובן הראשון, נערוך משחק קצר. קצר מאוד: תנו לי שם של כתב אחד בערוץ שהצביע בבחירות האחרונות לגוש של לפיד. זהו המשחק נגמר. אין כזה בנמצא. נכון? מאידך בחדשות 12 יש לא מעט נציגי מחנה נתניהו: עמית סגל, סיוון רהב מאיר, יאיר שרקי, עופר חדד ועוד מספר עיתונאים שהסיקור שלהם ניטרלי לחלוטין עד לרמה בה קשה לזהות לאיזה מחנה הם משתייכים. גם בערוץ 13 המתחרה, על אף האיבה הגדולה שמייחסים לו כלפי נתניהו, ניתן למצוא את איילה חסון ואבישי בן חיים, להם ייצוג משמעותי באולפנים ובאייטמים, בזמן שהם מדברים לא מעט בשבחו של נתניהו. 

בתאגיד הציבורי גם כוחות משמעותיים לאותו מחנה, כמו קלמן ליבסקינד, מיכאל שמש (עקיבא נוביק?) (מיותר לציין שסגירת התאגיד תהווה חטא עצום לציבור שנהנה סוף סוף מסיקור מאוזן ומתכנים איכותיים ברמה גבוהה, כאלה שאינם רודפים אחר רכילות זולה בשביל לקבל עוד חצי סנטימטר בגרף הרייטינג היומי).

יהיו שיטענו כלפי ליבסקינד שהוא "ימני מכובס" או מחופש, שהרי התנגד בחריפות לממשלת נתניהו בעבר. וזה בדיוק מה שמוביל אותנו לסיבה השנייה בגללה לא ניתן להשוות בין ערוץ 14 לשאר הערוצים. כיוון שערוץ 14 לא מקדם צד במפה הפוליטי, הוא מקדם פוליטיקאי מסוים. ומי שלא מקדם אותו, הוא כבר לא ימני רח"ל ולכן אין לו מה לחפש שם.

עיתונות צריכה להיות מאוזנת, אבל גם כשהיא לא כזו, לכל הפחות שתקדם אידיאולוגיה מסוימת, משנה כלשהי. ברגע שהסיקור כולו ניזון מהערצה לדמות, זה כבר הופך להיות מסוכן. השיא הגיע ב"פרשנות" הפופולרית בקרב הביביסטים בשבועות האחרונים לפיה בצלאל סמוטריץ' הוא ה"בנט החדש" בשל שהעז ברוב חוצפתו לנהל משא ומתן על תיקים בממשלה (שומו שמים). כאן היה ניתן להבחין שהגבול הדק בין הערצה לסגידה כלפי ראש הממשלה פשוט נמחק לחלוטין. כל מי שילך נגדו - ירמס. התדרוכים ודפי המסרים הפכו לאייטמים ראשיים, מתובלים בספינים חסרי ביסוס. להזכירכם, ליברמן קיבל את תיקי החוץ והביטחון עם מספר מנדטים נמוך מזה ואף אחד מאותה מקהלה לא הזדעק אז כנגד, אולם במקרה הזה ביקרו בחריפות יוצאת דופן. "בצלאל נפתלי סמוטריץ' בנט" השחיז בלשונו יעקב ברדוגו.

ככלל, ברדוגו מהווה סימפטום לבעייתיות עליה אני מדבר. כשהיה פרשן בגל"צ זכה לפופולריות גדולה, בשל היותו קול ייחודי שלא כל כך נשמע מעל גלי האתר בשנים האחרונות. אולם בערוץ 14 הוא עבר מעמדת הסולו לעוד אחד בלהקה שמשמיעה טקסטים כתובים מראש בכל פרשנות ובהעדר חשיפות אמיתיות ופרשנות יצירתית, מנייתו צנחה פלאים.

אולם יש לציין לטובה את אותם עיתונאים דוגמת ינון מגל שסירבו להיות כ'סוסים שוטפים במלחמה' ועמדו מול פרץ הספינים בגבורה. סוף סוף קיבלנו כאן ניצוץ של תקווה שאולי יום אחד עוד נראה תקשורת ימנית מאוזנת שלא סוגדת אך ורק לפוליטיקאי מסוים, אלא מייצגת באמת נאמנה חלק רחב במפה הפוליטית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!