תיאטרון הטרור: האם התקשורת שותפה לפשע?
הסיקור הרב שמשיגים ארגוני הטרור לפעולותיהם בתקשורת, מהווה חלק בלתי נפרד מהתכנון המוקדם של פעולות טרור, ומספק להם הישגים משמעותיים • מאידך גיסא, מדובר ללא ספק באירועים חדשותיים ממדרגה ראשונה • האם התקשורת היא שותפה לפשע? • מה התחיל באולימפיאדת מינכן? • וכיצד מנסה החמאס להרוויח מהסיקור? • ויש גם וידאו
צילום: פלאש 90
ההישג של מינכן
הטרור מציב בפני הדמוקרטיה המודרנית אתגר קשה, המטשטש את הגבולות העדינים של חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. הטרוריסטים למדו להפיק אירועי טרור שמרתקים את התקשורת ואילו התקשורת גומלת להם בחשיפה ובהכרה. אותה חשיפה מעמידה את עקרונות הדמוקרטיה והעיתונות החופשית במבחן קשה.
אחד המקרים המכוננים להעלאת סדר היום הפלסטיני על המרקע הטלוויזיוני היה באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. בשעה שערוצי הספורט שידרו שידור ישיר למיליוני מקלטי טלוויזיה ברחבי העולם, הצופים בחרו לנטוש את התחרויות ולצפות ברגעים הדרמטיים של החטיפה והרצח, דבר זה היווה הישג לטרוריסטים. בפרט משום שהסיקור כלל הסברים מפורטים על מניעי הטרוריסטים, דרישותיהם והרקע הפוליטי לפעולתם. בעזרת התקשורת הם הצליחו להעלות לבמת הציבור העולמית את אחד המופעים המרשימים והמרהיבים של הטרור המודרני.
במהלך שנות השבעים התרבו אירועי הטרור הבינלאומיים שמטרתם הייתה להשיג סיקור תקשורתי שבאמצעותו ייצרו מודעות בקרב הציבור. חוקרי טרור כינו את התופעה 'תיאטרון הטרור' כדי להדגיש את השימוש הדרמטי בהפקה כמעט תיאטרלית, או אפילו הוליוודית, שמטרתה המרכזית היא לא הקורבנות עצמם - כי אם החשיפה על הבמה העולמית של תקשורת ההמונים.
כך למשל, השבוע פורסמה תמונת דובר חמאס מצטלם בנחת בבית החולים שיפא בעיר עזה, כשמאחוריו הפקה גרנדיוזית שלימה הכוללת מסך רקע שעליו מודפסת תמונת הרס. לדובר החמאס לא מתאים להראות את המציאות האמיתית בשטח בית החולים ויש לו צורך להתראיין על רקע תמונה של הרס, מתוך ניסיון לשדר שההרס בבית החולים גדול יותר מהאמת.תיאטרון הטרור
אפשר להגיד כיום, שאירוע טרור נחשב ככישלון מצד מבצעיו אם אינו זוכה לפסטיבל תקשורתי סביבו. מכיוון שכך, ארגוני טרור רבים החלו לתכנן את פעולותיהם על פי שיקולים תקשורתיים. הם מפעילים מערכת עניפה של יחסי ציבור ודוברות, מפיצים חומרים לתקשורת ואף מנהלים משא ומתן על ידי התקשורת, מתוך ההבנה שבעזרת התקשורת הם מעצימים את ההפחדה ומושכים אוהדים ותומכים.
הטרוריסטים לא בוחלים בשום אמצעים להעברת מסריהם, ומנסים לפגוע בליבם הרחמן של הצופים בעולם על מנת שיזדהו איתם. הם עושים זאת בעזרת שימוש ציני בילדים קטנים פצועים או הרוגים, אמהות מקננות בבכי היסטרי על מות בניהן, בתים הרוסים עד היסוד וכל דרך אפשרית להשיג לגיטימציה לפעילות הגרילה שלהם.
הצלחתם של אירועי הטרור אשר זוכים כל העת לסיקור תקשורתי רחב, גרפה ביקורת קשה על התקשורת שהוצגה כמשרתת את הטרור, התקשורת בתגובה טענה שבאירוע הטרור יש ערך חדשותי וזכות הציבור לדעת את הסיפורים הללו.
הסיקור התקשורתי עוזר לטרוריסטים להשיג את המטרות שסימנו לעצמם, בין היתר, התקשורת עוזרת להם ליצור מודעות בינלאומית לבעיותיהם או מניעיהם. כמו כן, התקשורת היא כלי להעברת מסריהם והענקת לגיטימציה לדרכי הטרור, ובנוסף, הם מפעילים לחץ על מוסדות וארגונים בינלאומיים שימצאו פתרון לבעיה הקיומית שלהם. החמאס לא סומך על התקשורת הבינלאומית שתסקר מה שקורה בעזה, הם חייבים לספר את הנרטיב שלהם לעולם ומשכך, הם מייצרים את התקשורת בעצמם, ועושים את זה בכל צורה אפשרית, אפילו הומוריסטית, על מנת לככב במהדורות החדשות.
מלבד המודעות הבינלאומית אותה רוצים לעורר ארגוני הטרור, הם משתמשים בתיאטרון התקשורתי שלהם על מנת ליצור הפחדה בקרב האוכלוסייה בה הם פוגעים. כך נדמה לחמאס במערכה הנוכחית שאם ישחרר צרורות של סרטי וידאו ערוכים במיטב האפקטים הקולנועיים הכוללים פס קול מנצח של יריות והפגזות, הוא יצליח לגרום לפחד בקרב הציבור הישראלי.
הטרור מציב בפני הדמוקרטיה המודרנית אתגר קשה, המטשטש את הגבולות העדינים של חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. הטרוריסטים למדו להפיק אירועי טרור שמרתקים את התקשורת ואילו התקשורת גומלת להם בחשיפה ובהכרה. אותה חשיפה מעמידה את עקרונות הדמוקרטיה והעיתונות החופשית במבחן קשה.
אחד המקרים המכוננים להעלאת סדר היום הפלסטיני על המרקע הטלוויזיוני היה באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. בשעה שערוצי הספורט שידרו שידור ישיר למיליוני מקלטי טלוויזיה ברחבי העולם, הצופים בחרו לנטוש את התחרויות ולצפות ברגעים הדרמטיים של החטיפה והרצח, דבר זה היווה הישג לטרוריסטים. בפרט משום שהסיקור כלל הסברים מפורטים על מניעי הטרוריסטים, דרישותיהם והרקע הפוליטי לפעולתם. בעזרת התקשורת הם הצליחו להעלות לבמת הציבור העולמית את אחד המופעים המרשימים והמרהיבים של הטרור המודרני.
במהלך שנות השבעים התרבו אירועי הטרור הבינלאומיים שמטרתם הייתה להשיג סיקור תקשורתי שבאמצעותו ייצרו מודעות בקרב הציבור. חוקרי טרור כינו את התופעה 'תיאטרון הטרור' כדי להדגיש את השימוש הדרמטי בהפקה כמעט תיאטרלית, או אפילו הוליוודית, שמטרתה המרכזית היא לא הקורבנות עצמם - כי אם החשיפה על הבמה העולמית של תקשורת ההמונים.
כך למשל, השבוע פורסמה תמונת דובר חמאס מצטלם בנחת בבית החולים שיפא בעיר עזה, כשמאחוריו הפקה גרנדיוזית שלימה הכוללת מסך רקע שעליו מודפסת תמונת הרס. לדובר החמאס לא מתאים להראות את המציאות האמיתית בשטח בית החולים ויש לו צורך להתראיין על רקע תמונה של הרס, מתוך ניסיון לשדר שההרס בבית החולים גדול יותר מהאמת.תיאטרון הטרור
אפשר להגיד כיום, שאירוע טרור נחשב ככישלון מצד מבצעיו אם אינו זוכה לפסטיבל תקשורתי סביבו. מכיוון שכך, ארגוני טרור רבים החלו לתכנן את פעולותיהם על פי שיקולים תקשורתיים. הם מפעילים מערכת עניפה של יחסי ציבור ודוברות, מפיצים חומרים לתקשורת ואף מנהלים משא ומתן על ידי התקשורת, מתוך ההבנה שבעזרת התקשורת הם מעצימים את ההפחדה ומושכים אוהדים ותומכים.
הטרוריסטים לא בוחלים בשום אמצעים להעברת מסריהם, ומנסים לפגוע בליבם הרחמן של הצופים בעולם על מנת שיזדהו איתם. הם עושים זאת בעזרת שימוש ציני בילדים קטנים פצועים או הרוגים, אמהות מקננות בבכי היסטרי על מות בניהן, בתים הרוסים עד היסוד וכל דרך אפשרית להשיג לגיטימציה לפעילות הגרילה שלהם.
הצלחתם של אירועי הטרור אשר זוכים כל העת לסיקור תקשורתי רחב, גרפה ביקורת קשה על התקשורת שהוצגה כמשרתת את הטרור, התקשורת בתגובה טענה שבאירוע הטרור יש ערך חדשותי וזכות הציבור לדעת את הסיפורים הללו.
הסיקור התקשורתי עוזר לטרוריסטים להשיג את המטרות שסימנו לעצמם, בין היתר, התקשורת עוזרת להם ליצור מודעות בינלאומית לבעיותיהם או מניעיהם. כמו כן, התקשורת היא כלי להעברת מסריהם והענקת לגיטימציה לדרכי הטרור, ובנוסף, הם מפעילים לחץ על מוסדות וארגונים בינלאומיים שימצאו פתרון לבעיה הקיומית שלהם. החמאס לא סומך על התקשורת הבינלאומית שתסקר מה שקורה בעזה, הם חייבים לספר את הנרטיב שלהם לעולם ומשכך, הם מייצרים את התקשורת בעצמם, ועושים את זה בכל צורה אפשרית, אפילו הומוריסטית, על מנת לככב במהדורות החדשות.
מלבד המודעות הבינלאומית אותה רוצים לעורר ארגוני הטרור, הם משתמשים בתיאטרון התקשורתי שלהם על מנת ליצור הפחדה בקרב האוכלוסייה בה הם פוגעים. כך נדמה לחמאס במערכה הנוכחית שאם ישחרר צרורות של סרטי וידאו ערוכים במיטב האפקטים הקולנועיים הכוללים פס קול מנצח של יריות והפגזות, הוא יצליח לגרום לפחד בקרב הציבור הישראלי.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות