יצא המרצע מן השק: ברנע ואובמה חושפים טלפיים

1.
קרבות המלחמה באויבינו הבאים עלינו לכלותינו והטילים המאחדים את כל שדרות העם תחת גורל אחד, מדחיקים כמעט לחלוטין את חילוקי-הדעות המרים, שהיו מנת חלקנו, מבית ומחוץ, עד לא מכבר. וטוב שכך.

שמא מתוך שלא לשמה, יבוא לשמה, והאחדות תהפוך לשגרה?

אולי והלוואי.

בעת הזו, גדול מנשוא עוונו של מי שמנסה לפגוע בסולידריות.

מי לא הזיל דמעה של התרגשות למראה תמונות החיילים בגבול, מקפצים ומרקדים בשירי אמונה וביטחון, רגע לפני היציאה לקרב. מי לא הצטמרר לנוכח מפעלי-החסד האדירים של המלאכים בכיפות, נציגי ארגונים שונים ומגוונים, המרעיפים על החיילים שפע של ברכות, ציציות, מורל, מזון והמון פינוקים.

לנחום ברנע, בכיר הפרשנים ב'עיתון של המדינה', זה מפריע. הוא החליט להקדיש את טורו הפופולארי לטובת קטע שטנה נדיר, כאילו הוא כותב לעלון המפלגתי של מפלגת 'שינוי' זכרונה-לקללה.

"במסעותיי הליליים לעוטף עזה", כתב ברנע, "פגשתי את הניידת של הנח-נחים ואת הניידת המתחרה של החב"דניקים. המשטרה הצבאית חוסמת כלי רכב של מי שאיננו תושב המקום, אבל הם עוברים, איכשהו. ועוברים גם 'מטיפי דת' למיניהם, ברשות ולא ברשות, בסמכות ולא בסמכות.

"אני מניח שחיילים דתיים, לפחות חלק מהם, מוצאים עניין, אולי גם עידוד, בפעילות ה'מיסיונרית' הזאת. אחרים מתקוממים. צה״ל הוא צבא ההגנה לישראל, הם אומרים, לא צבא השם, והם צודקים. בצד סוגיות אחרות, גורליות יותר, צה״ל יצטרך לטפל ביום שאחרי גם ב'מטרד' הזה". עד כאן מ'פניני ברנע'.

זו שערורייה. הימים, ימי מלחמה קשים. העורף נעשה חזית, ורבבות עיניים ישראליות מודאגות, מצפות לקרוא פרשנות רצינית על המצב המדיני, או לכל הפחות דיווח מאחורי הקלעים על הלחימה בתוככי עזה. במקום זה, תראו במה מחליט הפרשן הבכיר להתעסק, ובאיזו שפת-שנאה הוא בוחר להשתמש.

גרועים מכך דברי-הכפירה של ברנע, "זהו לא צבא השם": הייתכן כי הפרשן שסיקר כמעט את כל מערכות ישראל, טרם הפנים כי הגענו לאן שהגענו רק בזכות 'כיפת הברזל' העליונה המסוככת עלינו ממרומים? היום כל פעוט מבין, כי אילו צה"ל היה צבא איטליה ואם נחל-עוז היה רומא, לא היה לנו סיכוי מול כמויות הטילים, המחבלים והמנהרות, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

אז מה מפריע לו, לברנע? שמא השנאה לדת, מעבירה אותו על דעתו? ואולי, אולי הוא נתקף בסניליות שמביאה אותו להתכחש למציאות?

כואב לראות את נפילתו של חתן 'פרס ישראל' לתקשורת. חלום-הבלהות של יוצרים ואומנים המגיעים לזקנה, הוא שמא יפספסו את הרגע בו צריך להיפרד מהבמה, ובמקום להותיר טעם טוב, הקהל יזכור להם – חלילה וחס – אמירות מביכות, שנפלטו להם בלא כוונה.

יש מצב שהגיע זמנו של ברנע לכתוב 'טור פרידה'? ואולי הוא פשוט זקוק למגיה צמוד, שיעקוב אחרי הטקסטים שלו בטרם שיגורם למכבש הדפוס? מישהו מתנדב?

2.
ויש גם אויבים מחוץ.

לא משנה כמה מוסרי יהיה צה"ל וכמה מחייליו ייהרגו על קדושת החשש מפגיעה ב'אזרחים חפים' בעזה – ישנאו אותנו.

ברחבי העולם מתנהל מפגן צביעות, שלא לומר מפגן אנטישמיות אכזרי.

זה התחיל בדיווחים החד-צדדיים של התקשורת הזרה אודות הנשים והילדים האומללים ברחובות עזה, המשיך בהערות-אזהרה של האו"ם, והגיע לשיא בדרישה המחוצפת של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להפסקת אש ישראלית חד-צדדית.

בערוץ 1 תיארו השבוע את שיחת הטלפון הקשה בין רה"מ נתניהו לנשיא אובמה, כפי שהעיד גורם אמריקני בכיר: "השיחה, שנמשכה 35 דקות, היתה מתוחה, בוטה, בלתי ידידותית. אובמה הפגין את כל הכישורים שלו כמרצה למשפטים לשעבר: הוא נשמע מתנשא, נוקשה, לא פתוח לשמוע שום טיעון נגדי. גישתו לרה"מ הישראלי היתה עוינת וייצגה חוסר סובלנות והבנה של הממשל האמריקני לבעיותיה של ישראל".

אובמה פותח בהצהרה: "אני דורש שישראל תסכים להפסקת אש חד-צדדית מיידית ותעצור כל פעילות התקפית, ובעיקר תקיפות מהאוויר".

"ומה תקבל ישראל?", תוהה נתניהו.

"אני מאמין שחמאס יעצור את ירי הרקטות", משיב אובמה.

נתניהו מזכיר: "חמאס הפר את כל חמש הפסקות-האש הקודמות. הוא ארגון טרור, המחויב להשמדת ישראל".

אובמה לא מתייחס. הוא מוסיף: "אני חוזר ומצפה שישראל תעצור את כל פעולותיה הצבאיות באופן חד-צדדי. תמונות ההרס מעזה מרחיקות את העולם מעמדת ישראל".

אובמה ממשיך: "בתום שבוע לאחר תום הפעילות הצבאית של ישראל, יפתחו קטאר וטורקיה במו"מ עם החמאס על בסיס הבנות מבצע 'עמוד ענן', ובהן התחייבות ישראלית להסיר את המצור וההגבלות מעל עזה".

נתניהו, המום מהדרישה, משיב: "קטאר וטורקיה הן התומכות הגדולות ביותר של חמאס. אי אפשר לסמוך שהן יהיו מתווכות הוגנות".

אובמה משיב: "אני סומך על קטאר וטורקיה. ישראל אינה במצב לבחור את המתווכים".

נתניהו מתריע: "ההצעה לא הגיונית. חמאס יוכל להמשיך לשגר רקטות ולהשתמש במנהרות-הטרור".

אובמה קוטע את דבריו ומסיים את השיחה: "הכדור במגרש של ישראל. היא חייבת לעצור את כל הפעולות הצבאיות".

תמליל השיחה, מזעזע, בלתי נתפס. אם נשיא המעצמה הנחשבת לתומכת הגדולה ביותר שלנו נוטר בליבו שנאה שכזו לישראל, מה חושבים עלינו ראשי מדינות אחרות?

ובמחשבה שניה, למה בכלל אנחנו מופתעים? הרי זוהי דרכו של עולם, שעשיו שונא ליעקב, ואדרבה, סוף-סוף, יצא החוסיין מן השק של אובמה.

3.
ובינתיים אצלנו, במרכז הארץ, עדיין נשמעות אזעקות.

הילדים כבר יודעים לחקות, בדייקנות מושלמת, את הצפירה העולה והיורדת, ומצליחים להקפיץ את המבוגרים באמצע היום. ובכל-זאת, כשרגע האמת מגיע, מדהים לגלות כי אפקט ההפתעה אף פעם לא נעלם, גם לא אחרי עשרות שיגורים. למשמע כל אזעקה, גברים, נשים וטף, נוקטים בכללי הזהירות הנדרשים, רצים למרחב-המוגן, והרחובות מתרוקנים מאדם.

השבוע תפסה אותי האזעקה ברחוב רבי עקיבא בבני-ברק. עולם הפוך ראיתי.

בעוד התיירים המבוהלים (כמוני) נבלעו במרוצה במרחב-המוגן הקרוב ביותר, החלו הרחובות להתמלא בתושבים רבים שהפציעו בזה אחר זה מהבתים ומהחנויות. הם הישירו מבט אל השמים, ימין ושמאל, כדי לצפות במפגש הפסגה המרטיט בין הרקטה ששוגרה מעזה לכיפת ברזל שלנו.

לעמוד תחת הטיל, ולהיות בטוח שרסיסיו לא ייפגעו בך?

נו, כנראה לא הגעתי לדרגה כל-כך גבוהה של 'אמונת חכמים'.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!