פונוביז'ערס, ראו הוזהרתם - א-ל-ו-ל הגיע! • טור
דווקא בימי הרחמים והסליחות, מוצאים נערים פוחזים זמן לפרוק אגרסיות ולהתנהל באלימות ב'ספינת הדגל' • טור אישי
- עו''ד משה יצחק אוסדיטשר
- י"ז אלול התשע"ד
- 16 תגובות
חודש אלול מכונה במסורת היהודית כחודש הרחמים והסליחות. בחודש זה נהוג לעשות חשבון נפש ואף נוהגים לומר סליחות, הכל על מנת למרק את חטאינו, טרם יום הדין.
בחסידות נהוג לומר כי בניגוד לשאר השנה "המלך נמצא בשדה", כלומר, המדובר בעת רצון, תקופה זו הנה תקופה של חשבון נפש, בה כל אדם צריך להתחרט על מעשיו הרעים בעבר ולקבל על עצמו כי בעתיד ישנה את דרכיו, שהרי זו דרכה של תשובה אמיתית.
דברים אלה הם "לכאורה" ברורים לכל אדם מישראל ובטח בציבור הדתי חרדי אשר אווירת חודש אלול ניכרת בכל פינה ומורגשת ביום יום. אין ספק כי עולם הישיבות "בזמן אלול" מכין עצמו באופן אינטנסיבי ליום הדין, אימת יום הדין מורגשת מראש חודש אלול ולכל אורכו, וכל בחור ישיבה מקבל על עצמו להתחזק - מי בלימוד ומי במעשים טובים.
לצערי המילה "לכאורה" מקבלת משנה תוקף לאור ההתנהלות בישיבת פוניבז', ישיבת הדגל של הציבור הליטאי ואסביר.
ראשית, למען ההגינות, עד היום אינני מבין מהי המחלוקת בישיבה זו ומי צודק בסכסוך בין המחנות, ולמען האמת, העניין כלל לא מעניין אותי.
הבעיה היא שגם ב'זמן אלול', נוהגים מספר בחורים המגדירים עצמם כבחורי ישיבה, בהשתוללות ובפראות חסרת כל רסן תוך פגיעה פיזית בתלמידי חכמים, ואף משחיתים רכוש, והכל באצטלא של בני תורה, או אז הבעיה איננה בעיה של ישיבה כזו או אחרת אלא של כלל הציבור החרדי, ואסביר.
הציבור החרדי עליו אף אני נמנה, מתפאר, וברוב רובם של המקרים בצדק, כציבור שליו, ציבור אשר חינוך ילדיו הוא ערך עליון לדידו, וכהוכחה לכך די באם תיבחן רמת האלימות נגד מורים בציבור החרדי השואפת לאפס מול הציבור החילוני, אשר הנגע פשה במחנה זה.
כאשר "בספינת הדגל" משתוללים בחורים המגדירים עצמם כבחורי ישיבה, שהם יוצאי מערכת החינוך החרדי, המוצאים עצמם בתחנות המשטרה ובתאי המעצר, או חמור מכך בהארכת מעצר בבית המשפט, לא על הפגנה נגד חילולי שבת או נגד גזירת הגיוס, אלא על אלימות פיזית והשחתת רכוש במזיד, הרי מדובר על חילול ה' שאין גדול ממנו.
הבעיה שאף קולם של הרבנים אשר בראשי המחנות איננו נשמע, כאילו מדובר על שגרה מבורכת ומציאות שאי אפשר לשנותה, ולא היא.
כאשר חוק הגיוס עלה על הפרק, ארגן הציבור החרדי את הפגנת המיליון המפורסמת, אשר התנהלה בסדר מופתי ובאיפוק ואשר גילויי הערכה בעקבותיה הגיעו מכל קצוות העם, דתיים וחילוניים כאחד, אך כאשר המדובר בתוך המחנה, מעשי ונדליזם ופגיעה פיזית בתלמידי חכמים, הם מעשים שבכל יום, והחמור מכך שהכל מושתק ואין פוצה פה ומצפצף, כאילו העולם כמנהגו נוהג, ולא היא.
התנהלות שכזו החוזרת על עצמה לא תשאר לאורך זמן כבעיה נקודתית, מטבע הדברים תחל "זליגה" אף למקומות אחרים ולבני הנוער, אשר למרות ניסיון ההתעלמות וההשתקה בתקשורת החרדית, חיים בתוך עמנו, וחוסר מחאה וטיפול שורשי בפורעים יוצר מצב כפי שכתוב בגמרא במסכת קידושין דף מ' ע"ב, "עבר עבירה ושנה בה נעשה לה כהיתר".
רבינו ישראל סלנטר ז"ל אף מוסיף ואומר: "עבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר, ואם שילש בה נעשה לו כמצווה".
טוב באם כל ראשי המחנות הניצים יבינו כי מחלוקת יכולה להיות, ולפעמים אף מחלוקת יכולה להיות מבורכת, אך בין מחלוקת קשה ככל שתהייה ועד אלימות והרמת ידיים המרחק עצום. אותם ראשי מחנות חייבים להבהיר לתלמידיהם כי הרמת ידיים והשחתת רכוש הם קו אדום אותו לא חוצים.
אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים, אך מעבר לכך, בחור אשר מרים יד, אינו יכול להיחשב כבן תורה ומקומו באחד מהיחידות בצבא או במשטרה שם יוכל להוציא את האגרסיות שלו ככל שיחפוץ.
באם לא יעשו זאת לא ירחק היום ואותה אלימות, חלילה, עוד תופנה אליהם.
בימים אלו כאשר מפטרים חזנים או בעל תוקע ממקומות בהם שימשו את הציבור באמונה במשך עשרות שנים, וזאת לא עקב חזרתם בשאלה חלילה, אלא בגלל היותם מזדהים עם מחנה כזה או אחר - אך ברור כי מסלול ההתנפצות קרוב מתמיד.
ראו הוזהרתם!
בחסידות נהוג לומר כי בניגוד לשאר השנה "המלך נמצא בשדה", כלומר, המדובר בעת רצון, תקופה זו הנה תקופה של חשבון נפש, בה כל אדם צריך להתחרט על מעשיו הרעים בעבר ולקבל על עצמו כי בעתיד ישנה את דרכיו, שהרי זו דרכה של תשובה אמיתית.
דברים אלה הם "לכאורה" ברורים לכל אדם מישראל ובטח בציבור הדתי חרדי אשר אווירת חודש אלול ניכרת בכל פינה ומורגשת ביום יום. אין ספק כי עולם הישיבות "בזמן אלול" מכין עצמו באופן אינטנסיבי ליום הדין, אימת יום הדין מורגשת מראש חודש אלול ולכל אורכו, וכל בחור ישיבה מקבל על עצמו להתחזק - מי בלימוד ומי במעשים טובים.
לצערי המילה "לכאורה" מקבלת משנה תוקף לאור ההתנהלות בישיבת פוניבז', ישיבת הדגל של הציבור הליטאי ואסביר.
ראשית, למען ההגינות, עד היום אינני מבין מהי המחלוקת בישיבה זו ומי צודק בסכסוך בין המחנות, ולמען האמת, העניין כלל לא מעניין אותי.
הבעיה היא שגם ב'זמן אלול', נוהגים מספר בחורים המגדירים עצמם כבחורי ישיבה, בהשתוללות ובפראות חסרת כל רסן תוך פגיעה פיזית בתלמידי חכמים, ואף משחיתים רכוש, והכל באצטלא של בני תורה, או אז הבעיה איננה בעיה של ישיבה כזו או אחרת אלא של כלל הציבור החרדי, ואסביר.
הציבור החרדי עליו אף אני נמנה, מתפאר, וברוב רובם של המקרים בצדק, כציבור שליו, ציבור אשר חינוך ילדיו הוא ערך עליון לדידו, וכהוכחה לכך די באם תיבחן רמת האלימות נגד מורים בציבור החרדי השואפת לאפס מול הציבור החילוני, אשר הנגע פשה במחנה זה.
כאשר "בספינת הדגל" משתוללים בחורים המגדירים עצמם כבחורי ישיבה, שהם יוצאי מערכת החינוך החרדי, המוצאים עצמם בתחנות המשטרה ובתאי המעצר, או חמור מכך בהארכת מעצר בבית המשפט, לא על הפגנה נגד חילולי שבת או נגד גזירת הגיוס, אלא על אלימות פיזית והשחתת רכוש במזיד, הרי מדובר על חילול ה' שאין גדול ממנו.
הבעיה שאף קולם של הרבנים אשר בראשי המחנות איננו נשמע, כאילו מדובר על שגרה מבורכת ומציאות שאי אפשר לשנותה, ולא היא.
כאשר חוק הגיוס עלה על הפרק, ארגן הציבור החרדי את הפגנת המיליון המפורסמת, אשר התנהלה בסדר מופתי ובאיפוק ואשר גילויי הערכה בעקבותיה הגיעו מכל קצוות העם, דתיים וחילוניים כאחד, אך כאשר המדובר בתוך המחנה, מעשי ונדליזם ופגיעה פיזית בתלמידי חכמים, הם מעשים שבכל יום, והחמור מכך שהכל מושתק ואין פוצה פה ומצפצף, כאילו העולם כמנהגו נוהג, ולא היא.
התנהלות שכזו החוזרת על עצמה לא תשאר לאורך זמן כבעיה נקודתית, מטבע הדברים תחל "זליגה" אף למקומות אחרים ולבני הנוער, אשר למרות ניסיון ההתעלמות וההשתקה בתקשורת החרדית, חיים בתוך עמנו, וחוסר מחאה וטיפול שורשי בפורעים יוצר מצב כפי שכתוב בגמרא במסכת קידושין דף מ' ע"ב, "עבר עבירה ושנה בה נעשה לה כהיתר".
רבינו ישראל סלנטר ז"ל אף מוסיף ואומר: "עבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר, ואם שילש בה נעשה לו כמצווה".
טוב באם כל ראשי המחנות הניצים יבינו כי מחלוקת יכולה להיות, ולפעמים אף מחלוקת יכולה להיות מבורכת, אך בין מחלוקת קשה ככל שתהייה ועד אלימות והרמת ידיים המרחק עצום. אותם ראשי מחנות חייבים להבהיר לתלמידיהם כי הרמת ידיים והשחתת רכוש הם קו אדום אותו לא חוצים.
אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים, אך מעבר לכך, בחור אשר מרים יד, אינו יכול להיחשב כבן תורה ומקומו באחד מהיחידות בצבא או במשטרה שם יוכל להוציא את האגרסיות שלו ככל שיחפוץ.
באם לא יעשו זאת לא ירחק היום ואותה אלימות, חלילה, עוד תופנה אליהם.
בימים אלו כאשר מפטרים חזנים או בעל תוקע ממקומות בהם שימשו את הציבור באמונה במשך עשרות שנים, וזאת לא עקב חזרתם בשאלה חלילה, אלא בגלל היותם מזדהים עם מחנה כזה או אחר - אך ברור כי מסלול ההתנפצות קרוב מתמיד.
ראו הוזהרתם!
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 16 תגובות