י' אייר התשפ"ד
18.05.2024
יום הזיכרון תשפ"ג

מיוחד: סיפורם של עולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי

במהלך שנות המנדט העלו הבריטים לגרדום 12 לוחמי מחתרות שפעלו למען עצמאות לעם היהודי בארץ ישראל. שמותיהם וסיפורם מספרים את סיפורו של דור שלם שלחם למען הקמת המדינה, והיה מוכן להקריב את חייו למען מטרה זו, כפי שאמר עולה הגרדום משה ברזני: "דמנו לא ילך לאיבוד ומתוכו תצמח ישועה לעם ישראל" | "בחדרי חרדים" עם סיפורם של עולי הגרדום

מיוחד: סיפורם של עולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי
עולי הגרדום צילום: ויקיפדיה

שלמה בן יוסף

שלמה בן יוסף נולד בשנת 1913 בפולין. מגיל צעיר נדבק לרעיון הציוני, והצטרף לתנועת בית"ר הרוויזיוניסטית. עלה במסגרת עליית "אף על פי" ב-1937, במועד המוקדם ביותר שהתאפשר לו. מיד עם הגיעו עבר הכשרה באצ"ל. הימים היו ימי פרעות תרצ"ו- תרצ"ט, ובן יוסף שמע על רצח שישה יהודים במכוניתם, אחד מהם - חברו הטוב. הוא זעם, והחליט שעליו להגיב בתקיפות, זאת בניגוד לעמדת מפקדיו ובראשם ז'בוטינסקי. יחד עם שניים מחבריו הוא זרק רימון לעבר אוטובוס ערבי (במתקפה לא היו נפגעים). לאחר מכן הוא ניסה להסתתר במערה אך נתפס ובמשפטו נידון למוות.

רבים הציעו לו לנסות להמתיק אל עונשו ולמנוע את מותו. בן יוסף התנגד לכך, והוצא להורג בשלהי יוני 1938 בכלא עכו, כשמילותיו האחרונות הן "יחי ז'בוטינסקי", ומילות המנון בית"ר.

אליהו בית הצורי

אליהו בית הצורי נולד בשנת 1922 בתל אביב, בבגרותו הצטרף לאצ"ל ועם הפיצול שהוביל יאיר שטרן, הצטרף ללח"י. אחת הפעולות הנועזות ביותר שביצע הלח"י הייתה ההתנקשות בלורד מוין, השר לענייני מזרח התיכון בבריטניה, שנודע כאנטישמי והגביל עלייה יהודית ארצה.

בנובמבר 1944 התנקש בית הצורי יחד עם אליהו חכים בלורד מוין בקהיר. לאחר משפט בו נידונו השניים למוות, הועלה בית הצורי לגרדום במרץ 1945, כששירת התקווה בפיו.

אליהו חכים

אליהו חכים נולד בשנת 1925 בדמשק, ובגיל שבע עלה ארצה. הוא הצטרף ללח"י, ולמרות שעקרונות הארגון הצביעו על המשך הפעולות נגד הבריטים בזמן המלחמה בנאצים, הוא הצטרף לשורות הצבא הבריטי במלחמה נגד האויב המשותף - הגרמנים.

עם חזרתו ארצה מהמלחמה חזר ללח"י, וביצע במסגרתו כמה פעולות, ובראשן (והאחרונה שבהן) ההתנקשות המוצלחת בלורד מוין. הוא נאסר, והוצא להורג יחד עם אליהו בית הצורי לאחר משפט.

דב גרונר

דב גרונר נולד בשנת 1912 בהונגריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לבית"ר, עלה לארץ באוניית מעפילים, נתפס והושם במחנה המעצר עתלית. עם שחרורו הצטרף לאצ"ל, ולאחר מכן לחם במסגרת הבריגדה היהודית שלחמה במסגרת הצבא הבריטי. לאחר תום המלחמה נשאר באירופה והקדיש את כולו לעזרה בשיקום שארית הפליטה.

עם חזרתו ארצה שב לשורות האצ"ל, ועם נוספים תקף את תחנת המשטרה הבריטית שברמת גן, נפצע קשה בפניו ונפל בשבי הבריטי. במשפטו סירב להכיר בסמכות הבריטית עליו, ועל כן לא עירער על גזר דינו ולא ניסה לקבל חנינה, למרות סיכויו. בשעות הבוקר של ה-16 באפריל 1947, הוצא גרונר להורג יחד עם שלושה נידונים אחרים, כשבפיו שירת התקווה.

אליעזר קשאני

אליעזר קשאני נולד בשנת 1923 בפתח תקווה, ובשנות בגרותו לא הביע דעה או עמדה מסוימת. בימי הסזון נחשד קשאני כאיש האצ"ל וסולק בבושת פנים מחברותו בסניף המקומי של "מכבי". אם זה לא מספיק, גם הבריטים חשדו בו על היותו איש אצ"ל, אסרו אותו ושלחו אותו ללטרון ומשם לאריתריאה.

עם שובו ממאסרו, הצטרף קשאני לשורות האצ"ל. בשלהי 1946 הולקה איש אצ"ל בידי הבריטים. האצ"ל לא שתק, והחזיר הלקאה תחת הלקאה, כאשר אחד מאלו שיצאו למה שכונה "ליל ההלקאות", הוא קשאני. במהלך הלילה נאסר קשאני עם שלושה נוספים. לאחר משפט בו לא שיתף פעולה, נגזר גזר דינם של קשאני ושל שניים נוספים- הוצאה להורג. ב-16 באפריל 1947 בוצע גזר הדין, וקשאני הוצא להורג כשבפיו, כמו שלושת האחרים, שירת התקווה.

מרדכי אלקחי

מרדכי אלקחי נולד בשנת 1925 בפתח תקווה, והיה ספורטאי מצטיין. בגיל שמונה עשרה הצטרף לאצ"ל, ופעל בפעולות רבות, כאשר מטרות הארגון היו חשובות לו מאוד, ולהן הוא הקדיש את חייו. אלקחי נבחר לנקום בבריטים במהלך ליל ההלקאות, ונאסר עם חבריו.

כמו האחרים, כפר אלקחי בסמכויות הבריטים והגיע למשפטו במצב רוח טוב, כשהמוות אינו מפחיד אותו. הוא הורשע ונידון למוות, וב-16 באפריל 1947 בוצע גזר הדין, ללא היפרדות ממשפחתו וחבריו.

יחיאל דרזנר

יחיאל דרזנר נולד בשנת 1922 בפולין, ומגיל צעיר הזדהה עם הרעיונות הציוניים וחלם על עלייתו ארצה. חלומו התממש בגיל אחת עשרה, והוא התגורר בירושלים. שנתיים לאחר מכן הצטרף לבית"ר, וכששמע כנער צעיר, שנתיים נוספות לאחר מכן, על הפרשה שהסעירה את היישוב כולו - הוצאתו להורג של שלמה בן יוסף - הוא הזדעזע והתחזקה בליבו ההחלטה להצטרף לארגון הצבאי הלוחם, האצ"ל.

דרזנר נמלט ממקום למקום מידי הבריטים, שניסו ללכוד אותו ואף לחטוף אותו. הוא נבחר להיות מהארבעה שילקו בליל ההלקאות, ונתפס גם הוא יחד איתם. במשפטו נאם את נאומו שכונה "נאום האני מאשים", בו האשים את הבריטים ואת אנשיהם בעריצות ובדיכוי. הוא נידון למוות, וב-16 באפריל 1947 הוצא להורג גם הוא.

משה ברזני

משה ברזני נולד בשנת 1926 בעיראק, ובגיל שש עלה ארצה. בגיל צעיר הצטרף ללח"י שהתפצל מהאצ"ל בעקבות הפסקת הפעילויות נגד הבריטים במלחמת העולם השנייה. תחילה, עסק ברזני בהפצת כרוזים, אך תוך זמן קצר עבר לפעילויות צבאיות. במרץ 1947 נתפס ברזני כשרימון בידו, רימון בו תיכנן להתנקש בחיי מפקד הדיוויזיה התשיעית הבריטית.

כמו כל אחד מחברי המחתרות, כפר ברזני בסמכות בית המשפט, כשהובא אליו. הוא לא מינה לעצנו סנגור, והגיע למשפט בבגדים רגילים ולא מכובדים. ברזני יצא אשם במשפט וקיבל גזר דין מוות. בזמן שקיבל את הכרעת בית המשפט שר את התקווה. בצינוק, לקראת הוצאתו להורג, ישב עם מאיר פיינשטיין שנידון גם למוות. השניים רצו למות בכבוד ובגאווה. למות בעצמם, ולא בידי הבריטים. בתיאום עם אנשים מבחוץ הצליחו השניים להבריח פנימה, לתוך תאם, שני תפוזים ובתוכם רימונים - אחד לפיצוץ עצמם, ואחד לפיצוץ סביבתם.

מששמעו שהרב גולדמן יגיע להוצאה להורג לתמוך בהם, החליטו להקדים את ההתאבדות, שלא יפגע. ב-21 באפריל 1947, זמן קצר לפני המועד המתוכנן להוצאתם להורג, הצמידו פיינשטיין וברזני את התפוז לליבותיהם ולחצו. שניהם מתו, אך עם ראש מורם ובבחירתם.

מאיר פיינשטיין

מאיר פיינשטיין נולד בשנת 1927 בירושלים. תחילה, הצטרף לארגון ההגנה, וכששמע על השמדת היהודים בזמן השואה, החליט שעליו לפעול והצליח להתגייס לחיל ההנדסה של הבריטים. לאחר שנתיים וחצי השתחרר, ולאחר שהבין שהוא תואם את עמדותיו - הצטרף לאצ"ל, והיה לפעיל נלהב.

בשלהי 1946 השתתף פיינשטיין בניסיון פיצוץ תחנת הרכבת הירושלמית. במהלך מרדף שנוהל אחריו ואחרי חבריו, נפצע קשה בידו, ולמרות זאת המשיך לנהוג ברכב הנמלט. בזמן שהבין את המצב הרע של ידו, הלך לקבל עזרה ראשונה ונאסר. פיינשטיין החרים גם הוא את דיוני בית המשפט, ובזמנם קרא את כתבי ז'בוטינסקי ועיתונים. פיינשטיין יצא אשם ונשלח לגרדום. בצינוק פגש את ברזני, וביחד תכננן איתו את התאבדותם. ואכן, את חייו סיים פיינשטיין לקראת הגרדום, וממש לידו, אך מרימון, בידו ולא בידי הבריטים. לאחר מותו נקבר יחד עם ברזני בהר הזיתים, ולימים נקבר לצידם מפקדם שהעריץ אותם, מנחם בגין.

יעקב וייס

יעקב וייס נולד בשנת 1924 בצ'כוסלובקיה, ובגיל עשר הצטרף לבית"ר. לאחר מות אביו בשואה נסע להונגריה, שם התחפש לקצין אס אס, ולעיתים לקצין הונגרי, וניסה להשיג כמה שיותר דרכונים ותעודות לידה. כשהשיג אותם, היה רושם בהם שמות יהודים וכך מחלץ יהודים מהגטאות. בשנות העשרים לחייו כבר הספיק וייס להציל ולהוציא מאות יהודים מגטאות שונות.

ב-1944 עבר לשווייץ ברכבת קסטנר, ולאחר זמן קצר עלה ארצה, ונכלא בעתלית, אולם שוחרר בידי הפלמ"ח. הוא הצטרף לאצ"ל, והשתתף במספר מבצעים. בתחילת מאי 1947 פרצו כוחות משולבים של האצ"ל והלח"י לכלא עכו. וייס היה בין המשחררים, ויחד עם מאיר נקר ואבשלום חביב חיפה מאחור, ונתפס. השלושה נידונו למוות, והאצ"ל עשה מאמצים גדולים להצילם. אנשי האצ"ל חטפו שני סרג'נטים בריטים, ואיימו להרוג אותם אם השלושה יוצאו להורג.

ב-29 ביולי 1947 הבינו אנשי האצ"ל שהחטיפה לא הועילה. וייס, עם השניים הנוספים, הועלו לגרדום בשעות הבוקר המוקדמות, כשאנשי הכלא היהודים שמסביבם מצטרפים אליהם לשירת התקווה. האצ"ל לא שתק, והוציא בתגובה את שני הסרג'נטים להורג.

אבשלום חביב

אבשלום חביב נולד בשנת 1926 בירושלים, ומגיל צעיר הביע את שאיפותיו לקוממיות יהודית. בגיל שש עשרה הצטרף לאצ"ל, אך שנתיים לאחר מכן הצטרף לפלמ"ח. בהמשך הוא שב לאצ"ל, השתתף בכמה פעולות, ובאחרונה שבהן, הפריצה לכלא עכו, שם שימש כמחפה, נתפס. במשפט זילזל חביב לחלוטין' הוא דיבר עם חבריו בקול במהלכו, העמיד פני ישן וקרא עיתונים. לאחר כשבועיים הוקרא בפניו גזר הדין - מוות.

העובדה שנציגי האו"ם ביקרו באותם ימים בארץ לא הועילה, וכל התקוות, בתוספת התקווה שכליאת הסרג'נטים תועיל, התבדו. ב-29 ביולי 1947 הגיעו תורו של חביב, והוא הועלה לגרדום בשעות הבוקר המוקדמות.

מאיר נקר

מאיר נקר נולד בשנת 1926 בירושלים, ובגיל צעיר נאלץ לעזור בפרנסת הבית, על חשבון לימודיו, כשמקביל הוא פועל במסגרת בית"ר. בגיל שש עשרה הצטרף לצבא הבריטי, שירת ארבע שנים והצטיין. עם שחרורו, התגייס לאצ"ל, ועסק בעיקר בתעמולת הארגון. חמישה חודשים בלבד פעל במסגרת הארגון, וזמן קצר לאחר תחילת הכנסתו לפעולות קרביות שימש כמחפה בפריצה לכלא עכו. הוא נתפס, ונידון במשפט למוות בתלייה.

ב-29 ביולי בוצע גזר הדין, ונקר הוצא להורג. השלושה נקברו בצפת, בזמן שהיישוב מזדעזע מההוצאה להורג. לימים התברר שמנהל כלא עכו התפטר ביום ההוצאה להורג, לאחר שסירב להעלות את השלושה לגרדום, מאחר שתלייתם נעשתה בדרכים לא חוקיות ולא מוסריות. אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר היה האחרונים שעלו על הגרדום הבריטי בארץ.

יום הזכרון בריטניה כלא עכו

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד