2 תובנות: כשעורך דין מתכונן ליום הדין
מנחם מושקוביץ נכנס לאווירת יום הדין, ונזכר בדיון הראשון שניהל כעורך דין, התחושות, הדריכות והמתח הרב • טור
- עו''ד מנחם מושקוביץ
- כ"ח אלול התשע"ד
- 3 תגובות
רשיון מס' .......
אחד המקצועות המבוקשים ביותר באקדמיה הוא משפטים, מדינת ישראל רוויה במספר עורכי הדין שבה ביחס למספר אזרחיה, לימודי המשפטים מתפרסים על פני שלוש וחצי שנים, אחריהן ישנה שנת התמחות ורק לאחר מכן מקבל הסטודנט את התעודה הנכספת, אין ספק שלאחר ארבע וחצי שנות לימודים והתמחות, שלוש האותיות הללו - עו"ד - יוצרות אצל המחזיק בהן ארשת רצינות וכבוד, ובצדק!
בימים הללו, כאשר כולנו נכנסים לאווירת יום הדין, כאשר בשעת בוקר מוקדמת אנו שומעים את קולו של השופר ובאוויר ישנה תחושת התעלות, כשאני נכנס בבוקר למשרדי ורואה את ערימת התיקים הממתינה לטיפולי - פתאום הכל מקבל פרספקטיבה שונה.
אני מנסה להיזכר מי היה השופט הראשון מולו עמדתי כעו"ד מתחיל, מה היו התחושות שלי באותם רגעים מכוננים, אלו הסגולות ייחסתי לו, אני מנסה להיזכר בלקוח שייצגתי אותו באותו דיון בבית המשפט, עד כמה הוא היה דרוך ומתוח לקראת הדיון בבית המשפט ומכאן אני מגיע לשתי תובנות מרתקות ומעניינות, חשבתי לנכון לשתף אתכם בהם.
מחד, כשעמדתי אל מול ארשת פניו הרציניות של השופט הבנתי שמה שיתפוס את ליבו בראש ובראשונה יהיה הביטחון העצמי שלי, צורת העמידה שלי, השפה והשנינות שלי, אחרי כל אלה הוא יפנה ויתייחס לתוכן הדברים שאטען בפניו. מאידך, הלקוח אותו ייצגתי, החל את היום בתפילה נרגשת, התיאבון לארוחת הבוקר היה ממנו והלאה, כל הדרך לבית המשפט שפתותיו נעו בתפילה חרישית, כשנכנס השופט לאולם הדיונים ניתן היה למשש את המתח בקצות אצבעותיו של הלקוח, ניסיתי להרגיע אותו והוא חשש שאני מזלזל חלילה בתיק, רק הסתיים הדיון וניתן היה לשמוע למרחק את פעימות ליבו.
כי ככה אנחנו, הופכים את העיקר לטפל, בעמדנו לפני יום הדין פתאום אני חש עד כמה הכל כאן עובד בצורה הפוכה, הפעלולים המוחצנים שלי לא יעמדו לי בדין, אנחנו עומדים לפני בוחן לב וכליות, השפה הקולחת, הציניות או חוש ההומור כאן לא יעזרו, המבט חודר פנימה, אל השכבות והרבדים העמוקים ששופט בשר ודם בחיים לא יגיע אליהם, ומאידך, לצערנו, אנחנו ה"לקוחות" לא כל כך חוששים ורועדים, לא כל כך חשים את אימת הדין, פעימות הלב שלנו פועלות די באופן סדיר.
בית המשפט!
לבוחן לבבות ביום דין. שנה טובה ומבורכת לכולנו
אחד המקצועות המבוקשים ביותר באקדמיה הוא משפטים, מדינת ישראל רוויה במספר עורכי הדין שבה ביחס למספר אזרחיה, לימודי המשפטים מתפרסים על פני שלוש וחצי שנים, אחריהן ישנה שנת התמחות ורק לאחר מכן מקבל הסטודנט את התעודה הנכספת, אין ספק שלאחר ארבע וחצי שנות לימודים והתמחות, שלוש האותיות הללו - עו"ד - יוצרות אצל המחזיק בהן ארשת רצינות וכבוד, ובצדק!
בימים הללו, כאשר כולנו נכנסים לאווירת יום הדין, כאשר בשעת בוקר מוקדמת אנו שומעים את קולו של השופר ובאוויר ישנה תחושת התעלות, כשאני נכנס בבוקר למשרדי ורואה את ערימת התיקים הממתינה לטיפולי - פתאום הכל מקבל פרספקטיבה שונה.
אני מנסה להיזכר מי היה השופט הראשון מולו עמדתי כעו"ד מתחיל, מה היו התחושות שלי באותם רגעים מכוננים, אלו הסגולות ייחסתי לו, אני מנסה להיזכר בלקוח שייצגתי אותו באותו דיון בבית המשפט, עד כמה הוא היה דרוך ומתוח לקראת הדיון בבית המשפט ומכאן אני מגיע לשתי תובנות מרתקות ומעניינות, חשבתי לנכון לשתף אתכם בהם.
מחד, כשעמדתי אל מול ארשת פניו הרציניות של השופט הבנתי שמה שיתפוס את ליבו בראש ובראשונה יהיה הביטחון העצמי שלי, צורת העמידה שלי, השפה והשנינות שלי, אחרי כל אלה הוא יפנה ויתייחס לתוכן הדברים שאטען בפניו. מאידך, הלקוח אותו ייצגתי, החל את היום בתפילה נרגשת, התיאבון לארוחת הבוקר היה ממנו והלאה, כל הדרך לבית המשפט שפתותיו נעו בתפילה חרישית, כשנכנס השופט לאולם הדיונים ניתן היה למשש את המתח בקצות אצבעותיו של הלקוח, ניסיתי להרגיע אותו והוא חשש שאני מזלזל חלילה בתיק, רק הסתיים הדיון וניתן היה לשמוע למרחק את פעימות ליבו.
כי ככה אנחנו, הופכים את העיקר לטפל, בעמדנו לפני יום הדין פתאום אני חש עד כמה הכל כאן עובד בצורה הפוכה, הפעלולים המוחצנים שלי לא יעמדו לי בדין, אנחנו עומדים לפני בוחן לב וכליות, השפה הקולחת, הציניות או חוש ההומור כאן לא יעזרו, המבט חודר פנימה, אל השכבות והרבדים העמוקים ששופט בשר ודם בחיים לא יגיע אליהם, ומאידך, לצערנו, אנחנו ה"לקוחות" לא כל כך חוששים ורועדים, לא כל כך חשים את אימת הדין, פעימות הלב שלנו פועלות די באופן סדיר.
בית המשפט!
לבוחן לבבות ביום דין. שנה טובה ומבורכת לכולנו
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות