כ"ה ניסן התשפ"ד
03.05.2024
במדינה המבודדת

תושבי קוריאה הצפונית חשפו: רעב, אכזריות וחיים בכלא

במשך מספר חודשים שוחח ה-BBC בחשאי עם שלושה צפון קוריאנים המתגוררים במדינה. הם חושפים, לראשונה, את האסון שמתרחש שם מאז שהממשלה סגרה את הגבולות לפני יותר משלוש שנים בגלל הקורונה

תושבי קוריאה הצפונית חשפו: רעב, אכזריות וחיים בכלא
שוק בצפון קוריאה. אילוסטרציה צילום: pexels

בינואר 2020 צפון קוריאה סגרה את גבולה בתגובה למגפת הקורונה, ועצרה לא רק אנשים, אלא מזון וסחורות, מלהיכנס למדינה. אזרחיה, שכבר נאסר עליהם לעזוב, הוגבלו בעיירותיהם. עובדי סיוע ודיפלומטים עזבו. השומרים קיבלו פקודה לירות בכל מי שמתקרב אפילו לגבול. המדינה המבודדת ביותר בעולם הפכה למקום מבודד עוד יותר ללא מידע.

תחת שלטונו הרודני של קים ג'ונג און, נאסר על צפון קוריאנים ליצור קשר עם העולם החיצון. בעזרת ארגון Daily NK, המפעיל רשת מקורות בתוך המדינה, הצליח ה-BBC לתקשר עם שלושה אנשים. הם להוטים לספר לעולם על המחיר של סגירת הגבול שהרס את חייהם. הם מבינים שאם הממשלה תגלה שהם מדברים עם תקשורת זרה, סביר להניח שהם ייהרגו. כדי להגן עליהם, הרשת חשפה רק חלק ממה שהם סיפרו.

"מצב האוכל שלנו מעולם לא היה כל כך גרוע", אומרת מיונג סוק (שם בדוי). כמו רוב הנשים בצפון קוריאה, היא המפרנסת העיקרית במשפחה. השכר הזעום שגברים מרוויחים בעבודותיהם כמעט חסר ערך, ומאלץ את נשותיהם למצוא דרכים יצירתיות להתפרנס.

לפני סגירת הגבול, מיונג סוק הבריחה תרופות נחוצות, כולל אנטיביוטיקה, אותן מכרה בשוק המקומי, היא הייתה צריכה לשחד את שומרי הגבול, שלקחו יותר ממחצית מהרווחים שלה, אבל היא קיבלה את זה בלית ברירה. זה איפשר לה לחיות חיים נוחים בעיירה שלה בצפון המדינה, לאורך הגבול העצום עם סין.

פעם, בייאוש, היא ניסתה להבריח את התרופה בעצמה, אך נתפסה, ועכשיו היא במעקב כל הזמן. היא ניסתה למכור תרופה צפון קוריאנית, אבל אפילו את זה קשה למצוא בימים אלה, כלומר הרווחים שלה ירדו בחצי.

עכשיו כשבעלה וילדיה מתעוררים, היא מכינה להם ארוחת בוקר מתירס. חלפו הימים שבהם יכלו לאכול אורז רגיל. השכנים הרעבים שלה התחילו לדפוק בדלת ולבקש אוכל, אבל היא נאלצת להרחיק אותם. "אנחנו חיים בקו החזית של החיים", היא אומרת.

אזרח נוסף בעיירה אחרת, צ'אן הו, פועל בניין מתוסכל נורא. "אני רוצה שאנשים יידעו שאני מתחרט שנולדתי במדינה הזו", הוא אמר. ה-4,000 וון שהוא מרוויח ביום שווה ערך ל-0.50 דולר כבר לא מספיקים לקניית קילו אורז אחד, ועבר כל כך הרבה זמן מאז שמשפחתו קיבלה מנות מזון ממשלתיות, שהוא שכח מהן. השווקים, שבהם רוב הצפון קוריאנים קונים את האוכל שלהם, כמעט ריקים כעת, הוא אומר, ומחיר האורז, התירס והתבלינים זינק.

מכיוון שצפון קוריאה לא מייצרת מספיק מזון כדי להאכיל את תושביה, היא מסתמכת על יבוא. בסגירת הגבול ניתקה הממשלה אספקה ​​חיונית של מזון. בהתחלה צ'אן הו פחד שהוא עלול למות מקורונה, אבל ככל שחלף הזמן, הוא החל לדאוג כי הוא ימות מרעב, במיוחד כשראה את הסובבים אותו מתים.

המשפחה הראשונה בכפר שלו שנכנעה לרעב הייתה אם וילדיה. היא נהייתה חולה מכדי לעבוד. ילדיה שמרו עליה בחיים, אך לבסוף שלושתם מתו. לאחר מכן הגיעה אם שנידונה לעבודת פרך על הפרת חוקי ההסגר, היא ובנה מתו ברעב.

לאחרונה, אחד מבניו של מכר שלו שוחרר מהצבא בגלל שהוא סבל מתת תזונה. צ'אן הו זוכר את פניו נפוחות, תוך שבוע הוא מת. "אני לא יכול לישון כשאני חושב על הילדים שלי, שצריך לחיות לנצח בגיהינום חסר התקווה הזה", הוא אומר.

האזרח השלישי מתגורר מאות קילומטרים משם, בבירה פיונגיאנג. ג'י יאון נוסעת ברכבת התחתית לעבודה. היא מותשת, אחרי לילה ללא שינה. יש לה שני ילדים וחיה בפרוטות שהיא מרוויחה בעבודה בחנות מזון.

היא נהגה לגנוב פירות וירקות מהחנות כדי למכור בשוק, לצד סיגריות שקיבל בעלה בשוחד מעמיתיו לעבודה. היא הייתה קונה אורז בכסף. כעת מתבצע חיפוש יסודי בתיקים שלה כשהיא עוזבת את החנות, והשוחד של בעלה הפסיק להגיע. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לתת שום דבר.

"הם הפכו את זה לבלתי אפשרי להרוויח מהצד" היא מספרת. ג'י יאון ממשיכה את היום שלה ומעמידה פנים שהיא אכלה שלוש ארוחות, כאשר למען האמת היא אכלה אחת. רעב היא יכולה לסבול. זה עדיף מאשר שאנשים ידעו שהיא ענייה.

ג'י יאון סיפרה: "אני מכירה משפחה אחת שמתה ברעב בבית".

"אנחנו שורדים בכך שאנחנו חושבים 10 ימים קדימה, ואז עוד 10, במחשבה שאם בעלי ואני נרעב, לפחות נאכיל את הילדים שלנו", אומרת ג'י יאון. לאחרונה היא עברה יומיים בלי אוכל.

"חשבתי שאני הולכת למות בשנתי ולא לקום בבוקר", היא אומרת.

למרות הקושי שלה, ג'י יאון דואגת לאלה שמצבם גרוע יותר. יש עוד קבצנים עכשיו, והיא עוצרת לבדוק את השוכבים במיטות, אבל בדרך כלל מגלה שהם מתים. יום אחד היא דפקה על הדלת של שכנתה כדי לתת להם מים, אבל לא הייתה תשובה. כשהרשויות נכנסו פנימה שלושה ימים לאחר מכן, הם גילו שכל המשפחה גוועה ברעב.

"זה אסון", היא אומרת. "ללא אספקה ​​מהגבול, אנשים לא יודעים איך להתפרנס". היא מבכה את המנטליות חסרת הרחמים שעטפה את העיר. "גם אם אנשים מתים בסמוך, אתה חושב רק על עצמך, זה חסר לב".

צפון קוריאה סין קורונה רעב

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד