הנטישה של הספינה הטובעת • טורו של ריבלין
אין דבר שמסמל יותר את קשייה של ממשלת נתניהו מאשר קידומו של חוק 'ישראל היום' • שר הפנים גדעון סער נמלט בזמן
- יעקב ריבלין, בקהילה
- ט"ו חשון התשע"ה
- 4 תגובות
גבר מי שבוכה
אפילו אפס קצה של מלאכותיות לא היה בחיבוקים החמים שהעניקו הח"כים החרדים לשר הפנים היוצא גדעון סער בטקס הפרידה שלו מהכנסת. חיבוקים כאלה לא ייראו גם ביום שאריה דרעי ואלי ישי יעשו סולחה לעיני המצלמות. בזה אחר זה הם ניגשו לשר היוצא ונפרדו ממנו בסנטימנטליות שלא אופיינית למערכת הפוליטית הצבועה. אם יש משהו שאני זוכר מטקס הפרידה שלי, אמר לנו בשעתו שר שפרש מהזירה בקדנציה הקודמת, זה את תחושת המיאוס מהגיפופים מהאנשים האלה שעשר דקות אחר כך מוחקים אותך מספר הטלפונים שלהם. את המספר של סער אף אחד לא הולך למחוק.
ולא רק בגלל שהאיש עומד לחזור מהכפור בטווח הנראה לעין. בימים עכורים של ממשלת שנאה והסתה כלפי כל מה שריח של יהדות נודף ממנו החליט סער לצאת נגד הזרם שפסל את חקיקת העזר של עיריית תל אביב בנושא השבת. ההחלטה האמיצה הזאת, שהייתה כנראה אחד הטריגרים שלו לפרישה (הזמנית) שלו מהחיים הפוליטיים, כיפרה באחת על כל חטאיו. על השנים הקשות שלו במשרד החינוך, על הדעות הלא סימפטיות שלו בנושאי דת ומדינה בקדנציה הקודמת, על הרחבת שעון הקיץ בקדנציה הנוכחית. המחיר הציבורי הקשה שהוא שילם בקפיצה לתוך הלהבות הזכיר לכמה מח"כינו את המדרש הידוע על מי שקנה את כל עולמו במעשה אחד.
בשעתו פורשה ההחלטה, גם במדור זה, כחשיבה פוליטית קרה לקראת חידוש הברית עם הציבור החרדי בהתמודדות אפשרית שלו לראשות המפלגה והממשלה הבאה (אם זה אכן היה החישוב, אירועי השבוע האחרון הוכיחו עד כמה הוא נכון. ברית לפיד-לבני-ליברמן הפכה את החרדים לציר היחיד שעליו תיתכן הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו והליכוד לאחר הבחירות שלא ירחקו לבוא. החיזורים הנואשים של נתניהו אחר החרדים בניסיון הכושל לעצור את תקנות הגיור מלמדים שגם הוא הפנים שבלי ברית פוליטית עם חובשי המגבעת יהיו הביקורים שלו בבית הנשיא בשנים הבאות על תקן יו"ר אופוזיציה בלבד, ואולי גם זה לא). סער, כך נכתב, מחשב מסלול מחדש, והחרדים הם חלק בלתי נפרד ממנו.
יום לאחר פרסום הפרשנות האמורה, וסער על הקו. קראתי את המאמר שלך, אמר בקולו השקט והמדוד. אני לא מבין למה צריך לקחת כל דבר לכיוון הפוליטי. למה לא להאמין שאפשר לפעול גם מתוך ערכים ואידיאולוגיה. בהחלטה המנומקת שלי הסברתי שהחלטת עיריית תל אביב משמעותה מחיקת השבת מהחיים הציבוריים בישראל. לא תמיד הכול פוליטיקה.
כשפוליטיקאי משופשף מתחיל לדבר על ערכים ואידיאולוגיות מתקבל הסימן המובהק ביותר שמשהו אחר עומד מאחור. למה בדיוק אתה מתכוון, אדוני שר הפנים? שאלנו. אני מתכוון למה שאני אומר, הוא השיב. להחלטה שלי על השבת לא היה שום מניע פוליטי. נכון שאני אדם פוליטי, אבל במקרה הזה החלטתי מה שהחלטתי כי השבת יקרה לי.
בהמשך השיחה עסקנו בצעד התגובה המהיר של עיריית תל אביב. שבועיים לאחר הפסילה התכנסה מועצת העיר והחליטה על חוק עזר חדש שמצמצם במידה מסוימת את אזורי חילול השבת. מה תעשה עכשיו? שאלנו. תחתום על החוק החדש שעדיין מתיר חילולי שבת נרחבים? אני צריך לשקול ואז להחליט, השיב. לא תהיה לך ברירה, אמרנו לו. אחרי מה שעשו לך בחוק הקודם אין מצב שאתה מסתכן פעם נוספת. חכה ותראה, כך סער. עוד יהיו לך הפתעות.
שלושה שבועות מאוחר יותר כינס סער את נאמניו בגני התערוכה בתל אביב וזרק את הפצצה על הפרישה מהחיים הפוליטיים. במקביל, פרסם הודעה שלפיה הוא מעביר את הטיפול בחוק העזר החדש של תל אביב לשר שיחליף אותו בתפקיד. אמרתי לך שאל תהיה בטוח שאחתום על החוק החדש, לגלג עלינו במפגש אקראי כלשהו מספר ימים לאחר מכן.
צחוק פה-צחוק שם, אבל השבת לא הייתה הסיבה לפרישה של סער מהממשלה. האיש הבחין כבר לפני חודשיים שהממשלה הנוכחית היא חולה סופני שמחובר למכשיר הנשמה. החמצן שזורם בצינורות הוא הפחד של ארבעת השותפים מהחודשים הקרובים. אביגדור ליברמן לא יודע מה יהיה לאחר הבחירות הבאות. יאיר לפיד מרוסק בסקרים. ציפי לבני כמעט לא קיימת. נתניהו, כמו נתניהו, לא הולך אף פעם לבחירות אלא אם כן חרב חדה מונחת על צווארו. מעבר לזה, אין בממשלה הנוכחית הזאת מכנה משותף אמיתי אחד.
רק בקואליציה כזאת יכול לעבור חוק הפוגע בציפור הנפש של ראש הממשלה, ובנקודה הרגישה ביותר שלו, בוועדת השרים לענייני חקיקה - החוק שמריצים הלוביסטים של 'ידיעות' בכנסת נגד עיתונים שמחולקים חינם הדורש מהם לגבות תשלום. החוק נתפר למידותיו של עיתון הבית של נתניהו כמו חליפה אצל חייט. אף עיתון המחולק חינם (לשמחתם הרבה של החינמונים במגזר החרדי) לא ייאלץ לדרוש שקל על הדפים שהוא מחלק, למעט מי שנמנה על ארבעת הנפוצים ביותר. כלומר, העיתון של שלדון אדלסון ונתניהו. חוק פשיסטי ומטומטם כזה לא נחקק במדינה דמוקרטית מאז שבניטו מוסוליני עלה לשלטון באיטליה בשנות השלושים של המאה שעברה.
ונתניהו מנגב את הרוק מהפנים ושותק בחוסר ברירה. אחרי התבוסה שנחל בתקנות הגיור הוא ניצב חסר אונים מול ברית שלוש הלמ"דים שמנהלת הלכה למעשה את הממשלה והקואליציה. נתניהו מוביל את מערכת הדיבורים נגד איראן ומזהיר את העולם מסכנות חמאס ודאעש, והשלישייה קובעת את סדר היום הפנימי של המדינה. עכשיו רק חסר שאחד ממנה יגיע ברגע נתון כלשהו למסקנה שמתאים לו ללכת לבחירות ונתניהו יקום בוקר אחד וישמע שזה קורה. זאת לא ממשלה. זו אנרכיה.
הפרישה של סער אינה אלא נטישה של ספינה טובעת. בשיחות סגורות עם מקורביו אומד נתניהו את ימיה של הממשלה בעשרה חודשים (עד מועד הדיונים בתקציב המדינה לשנת 2016, שיתחילו בספטמבר הבא). לסער, ולא רק לו, יש תחושה שהם קרובים הרבה יותר. הליכוד יגיע לבחירות האלה חבול ומוכה. ללא הבלוק עם ליברמן, ומאוים על ידי המפלגה החדשה של משה כחלון. אם סער יתבקש לחזור כדי לעצור את המפולת הוא זה שיכתיב לנתניהו את התנאים. ואם לא, הוא יהיה כוכב מבוקש בכל אחת מהמפלגות החדשות שייכנסו לזירה.
שבת של דמעות
ובכל זאת, יש פן רוחני מסוים בהתנהלותו של סער בחודשים האחרונים. הפרישה נעשתה משיקולים פוליטיים פרגמטיים, אבל ההחלטה על השבת נבעה, כנראה, מתוך מניע פנימי אמיתי. אם היו עוד ספקות בכך הם התאדו מול המופע המדהים שנתן בטקס הפרידה שערך לו ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן בשבוע שעבר.
אומרים על פוליטיקאים שהם מסוגלים לביים הכול. גם פרצי רגשנות שנראים אותנטיים עד שמתברר שתוזמנו מראש. סער הגיע למקום עם דפי נאום מוכן, אבל כל מי שצפה בו ראה כיצד הוא מקפל אותם בהחלטה של רגע ומתחיל לרשום בקדחתנות ראשי פרקים חדשים. הכתיבה על הברכיים הייתה בלתי נוחה לחלוטין, והדמעות שהציפו את עיניו הקשו עליו את הראייה. רק משניגב אותן מספר פעמים והתעשת חזר העט לרוץ על הנייר.
מי שפתח את הברזים, גם של הנוכחים האחרים, היה מנחה האירוע ומנכ"ל העירייה ברוך הכישרונות (וחבל שלא נותנים לו לנצל אותם במלואם מסיבות שאין כאן המקום לפרטן) יאיר קירשבוים. כל עיקרו של הטקס היה הבעת תודה לסער על הסיוע שהגיש לעיר בתקופת כהונתו (המענק האחרון הועבר בערב ראש השנה, וללא בקשה מוקדמת), אבל לקירשבוים היה חשוב יותר לדבר על השבת. נושא חשוב ומהותי בעיר שהגנרטור השבת הוא הסמל המסחרי שלה.
במהלך דברי הפתיחה סיפר קירשבוים על סבו, הרב מנחם מנדל קירשבוים, אב"ד פרנקפורט ומחבר שו"ת 'מנחם משיב'. בשנת ת"ש הוא ברח לאנטוורפן ונתפס על ידי השלטונות בסמוך לכניסת השבת בלכתו לבית הכנסת. מאחר שהקפיד על טלטול גם בימי הזעם והעברה לא נשא איתו את אשרת השהייה, ועל אתר הועלה על רכבת לאושוויץ ונעקד על קידוש ה'.
המילים הנרגשות פתחו את כיס הדמעות של הנכד, ויחד איתו גם את של שר הפנים. מי יודע, אולי תיאור מסירות הנפש בגין השבת ניגן על מיתר פנימי רגיש. אולי הוא הזכיר לו את הימים הקשים שעברו עליו לאחר שקיבל את ההחלטה נגד הרס השבת המוחלט בתל אביב. אולי הרגיש מחובר למורשת דורות ארוכה של יהודים שנשאו את היום המקודש בגאון והקריבו עבורו את היקר להם מכול. כך או כך, הוא השליך את הנאום שהכין ועלה על הדוכן עם נאום חדש שכמותו לא נשמע בארץ הקודש מפי איש ציבור חילוני מאז שמנחם בגין נימק בכנסת את ההחלטה שקיבל על הפסקת טיסות אל על בשבת.
מן הראוי שהפתיח יועתק על ידי כל ח"כ חרדי ליום שיחליט לפרוש (כלומר, יחליטו עבורו. עוד לא נולד נבחר ציבור חרדי שהלך הביתה מרצונו): "אמרתי לראש העיר כשישבנו קודם למעלה, הרי אנו יודעים שבחיים הכול זמני. החיים עצמם יש להם זמן, התפקידים זמניים. אין אדם שנולד שר. בדרך כלל, אין אדם שגם נפטר שר. אלה תפקידים שאתה מקבל לפרק זמן מסוים. או שהציבור בחר בך, או שגדולי התורה שלחו אותך. על כל פנים, זה לא לתמיד. זה פיקדון. זו שליחות שאתה צריך לעשות בצורה הטובה ביותר. הבחירה של השלוח היא מתי ואיך הוא מסיים את השליחות. בשיא או בשפל. האם אתה מסיים אהוד על הציבור, מקובל על הציבור, בשיא הכוח, או שהציבור שולח אותך הביתה. על פי רוב, משום מה, רוב נבחרי הציבור מעדיפים את הדרך השנייה. זו חידה גדולה. הרבה יותר הגיונית בעיניי הדרך הראשונה. אני מרגיש, ברוך ה', שאני עושה זאת ברגע הנכון".
בהמשך הדברים אישר סער את הסוד הגלוי על החלטתו האישית לשמור שבת. החלטה שקיבל במעמד הברית של בנו דוד. מה תעשה זכות השבת לפוליטיקאי ששילם עבורה מחיר יקר? מי חכם ויידע זאת. אבל ברור שהיא כבר החלה לשלם דיבידנדים. ההחלטה לפרוש מעגלת הקואליציה הקורסת ולהתכונן לבאות היא צעד חכם שמוכיח את עצמו בדעת הקהל. לא נופתע אם במהלך הנאום הבא שלו באירוע בנוכחות חרדית הוא יספר שהרעיון נולד במוחו בעת שהכין את עצמו לקראת כניסת מלכתא.שלום של דיבורים
בזמן שסער שפך את לבו באולם האירועים של מועצת מודיעין עילית ישבו כל נציגיה הבכירים של ש"ס במלון כנען ספא במסגרת שבת גיבוש שארגן עבורם יו"ר התנועה. 1,200 שקלים בלבד ליומיים וחצי, ועוד לשבת עם כל המי ומי? אין מי שלא יבוא.
הראשון שנרשם במזכירות התנועה לכינוס הנפלא הזה היה היו"ר לשעבר, אלי ישי. לא בגלל הצד הגסטרונומי, אלא כדי לתרום לאחדות התנועה הקדושה. אבל הוא, כנראה, לא צפה מראש את החיבוק החם והלוהט שהכין לו המארח. בלי הודעה מוקדמת והדלפות למקורבים הקדיש דרעי את חלק הארי בנאום הפתיחה שלו לדברי שבח ליו"ר התנועה לשעבר שלא נשמעו מהיום שבו בוצעו החילופין הראשונים בשנת תשנ"ט. דרעי הגדיר אותו כשותף בכיר וקרא לו לפעול יחד למען כבוד שמים וטובת התנועה.
בתפיסתו המהירה הבין ישי מיד לאיזו מלכודת דבש הוא נכנס. בשנה האחרונה הוא, ישי, בנה את קו האסטרטגיה שלו על תודעת הנרדף על לא עוול בכפו. בזמן מסוים זו לא הייתה רק תודעה אלא מציאות. דרעי התעלם ממנו לחלוטין. לא נתן לו לשאת דברים במסע הלוויית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. לא הזכיר אותו במעמדי האבל. כאילו לא היה מי שניהל את התנועה במשך י"ג שנה.
דרעי תפס את הטעות מאוחר יותר וניסה לתקן אותה, אך ללא הצלחה. ישי עלה על הטריגר ובנה את קו הלחימה השקט שלו. הוא לא יצא לקרבות פנים אל פנים, אך מאחורי הקלעים ניסה לאגד מחנה שיעמוד לצדו ביום ההכרעה. במקביל, הידק קשרים עם אחד מחברי מועצת החכמים, ואלה נוצלו היטב בשבועות האחרונים בקרב השליטה על אחת מתחנות הרדיו החרדיות. בציבור הרחב הוא זכה לאהדה שנבנתה בעיקר על תחושת הנרדפות.
בנאום של יום חמישי שעבר הוריד דרעי את הקלף הזה מעל השולחן. מי שמוגדר כשותף בכיר וזוכה לשבחים חמים כבר לא יכול לטעון "אכלו לי, שתו לי". וכל זה בא במקביל לבחירתו של הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים, שסגרה את הדלת בפני האופציה של הקמת מפלגה מתחרה לש"ס בראשות מועצת חכמים אחרת.
ישי, שקלט את התמונה במהירות, מיהר לעזוב את המלון כבר באותו ערב. הנימוק: שמחה משפחתית בנתיבות. היה זה צעד חכם שחסך ממנו חיבוקי דוב נוספים במהלך היומיים שנותרו. את הימים שלאחר מכן הוא ניצל לחשיבה על תגובה מתאימה למהלך החיבוקים החדש של עמיתו ובעל דבבו.
כי זאת ברור לחלוטין לשני הצדדים: אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ואין שלום בין יושבי ראש שהחליפו תפקידים. דרעי לא יהפוך את מי שהדיח אותו לפני 13 שנים ונלחם נואשות כדי שלא יחזור לשותף. ישי לא יוכל לחיות בצלו של מי שהדיח אותו לפני שנה וגימד אותו לחלוטין. מקבילה דומה נרשמה במשך עשרות שנים בין יצחק רבין ושמעון פרס. השניים, שהחליפו תפקידים מספר פעמים, תיעבו זה את זה בגלוי (רבין הצמיד לפרס את התואר 'חתרן בלתי נלאה'. יש ממקורבי דרעי שמנסים להצמיד אותו כעת לישי), ולמעט ירח דבש קצרצר אחד מעולם לא שרר השלום ביניהם.
הסיפור האמיתי הוא הקרב על דעת הקהל. מי יצטייר כשוחר אחדות, ומי ייתפס כסכסכן ופלגן. נאום השלום של דרעי העניק לו נקודות רבות בדעת הקהל הש"סית ואילץ את ישי להשיב. ביום שלישי זה בא. ישי יזם מפגש עם דרעי בביתו של איש העסקים מאיר גל, והשניים נועדו לשיחת סרק שלא נאמר בה דבר וחצי דבר מהותי במשך שעה. בתום הפגישה פורסמה הודעה משותפת שהגדירה אותה כטובה. פרטים נוספים לא פורסמו, וטוב שלא.
למחרת הפגישה עלה ישי לראיון אצל עמיתנו מרדכי לביא בקול ברמה. מי שהאזין לדברים הבין שהשלום בש"ס הוא דיבורים בלבד. במשך עשרים דקות נמנע ישי להזכיר מפורשות את שמו של דרעי, ועל תואר יו"ר התנועה הס מלדבר. תחת זאת הוא תינה את הצרות והרדיפות נגדו. לדבריו, הוא עבר עליהן בשתיקה. בנוסף, סקר את הירידה של ש"ס בסקרים וקרא לשלום ואחדות בתנועה בלי להזכיר דרכי ביצוע.
בשבועות הקרובים צפוי שקט פנימי בש"ס, אך מאחורי הקלעים יימשכו המאבקים. דרעי ימשיך לחבק את ישי, וייתכן שאף יטיל עליו תפקידים בשליחות התנועה. ישי ימשיך לנסות לחמוק, לבסס את מחנהו הקטן בתוך הסיעה בכנסת ולהעמיק את אחיזתו במועצת החכמים. אם לא יעשה כן, את הכנסת הבאה הוא יראה ואליה לא יבוא אלא אם תימצא לו מסגרת חלופית אחרת.
טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
אפילו אפס קצה של מלאכותיות לא היה בחיבוקים החמים שהעניקו הח"כים החרדים לשר הפנים היוצא גדעון סער בטקס הפרידה שלו מהכנסת. חיבוקים כאלה לא ייראו גם ביום שאריה דרעי ואלי ישי יעשו סולחה לעיני המצלמות. בזה אחר זה הם ניגשו לשר היוצא ונפרדו ממנו בסנטימנטליות שלא אופיינית למערכת הפוליטית הצבועה. אם יש משהו שאני זוכר מטקס הפרידה שלי, אמר לנו בשעתו שר שפרש מהזירה בקדנציה הקודמת, זה את תחושת המיאוס מהגיפופים מהאנשים האלה שעשר דקות אחר כך מוחקים אותך מספר הטלפונים שלהם. את המספר של סער אף אחד לא הולך למחוק.
ולא רק בגלל שהאיש עומד לחזור מהכפור בטווח הנראה לעין. בימים עכורים של ממשלת שנאה והסתה כלפי כל מה שריח של יהדות נודף ממנו החליט סער לצאת נגד הזרם שפסל את חקיקת העזר של עיריית תל אביב בנושא השבת. ההחלטה האמיצה הזאת, שהייתה כנראה אחד הטריגרים שלו לפרישה (הזמנית) שלו מהחיים הפוליטיים, כיפרה באחת על כל חטאיו. על השנים הקשות שלו במשרד החינוך, על הדעות הלא סימפטיות שלו בנושאי דת ומדינה בקדנציה הקודמת, על הרחבת שעון הקיץ בקדנציה הנוכחית. המחיר הציבורי הקשה שהוא שילם בקפיצה לתוך הלהבות הזכיר לכמה מח"כינו את המדרש הידוע על מי שקנה את כל עולמו במעשה אחד.
בשעתו פורשה ההחלטה, גם במדור זה, כחשיבה פוליטית קרה לקראת חידוש הברית עם הציבור החרדי בהתמודדות אפשרית שלו לראשות המפלגה והממשלה הבאה (אם זה אכן היה החישוב, אירועי השבוע האחרון הוכיחו עד כמה הוא נכון. ברית לפיד-לבני-ליברמן הפכה את החרדים לציר היחיד שעליו תיתכן הקמת ממשלה בראשות בנימין נתניהו והליכוד לאחר הבחירות שלא ירחקו לבוא. החיזורים הנואשים של נתניהו אחר החרדים בניסיון הכושל לעצור את תקנות הגיור מלמדים שגם הוא הפנים שבלי ברית פוליטית עם חובשי המגבעת יהיו הביקורים שלו בבית הנשיא בשנים הבאות על תקן יו"ר אופוזיציה בלבד, ואולי גם זה לא). סער, כך נכתב, מחשב מסלול מחדש, והחרדים הם חלק בלתי נפרד ממנו.
יום לאחר פרסום הפרשנות האמורה, וסער על הקו. קראתי את המאמר שלך, אמר בקולו השקט והמדוד. אני לא מבין למה צריך לקחת כל דבר לכיוון הפוליטי. למה לא להאמין שאפשר לפעול גם מתוך ערכים ואידיאולוגיה. בהחלטה המנומקת שלי הסברתי שהחלטת עיריית תל אביב משמעותה מחיקת השבת מהחיים הציבוריים בישראל. לא תמיד הכול פוליטיקה.
כשפוליטיקאי משופשף מתחיל לדבר על ערכים ואידיאולוגיות מתקבל הסימן המובהק ביותר שמשהו אחר עומד מאחור. למה בדיוק אתה מתכוון, אדוני שר הפנים? שאלנו. אני מתכוון למה שאני אומר, הוא השיב. להחלטה שלי על השבת לא היה שום מניע פוליטי. נכון שאני אדם פוליטי, אבל במקרה הזה החלטתי מה שהחלטתי כי השבת יקרה לי.
בהמשך השיחה עסקנו בצעד התגובה המהיר של עיריית תל אביב. שבועיים לאחר הפסילה התכנסה מועצת העיר והחליטה על חוק עזר חדש שמצמצם במידה מסוימת את אזורי חילול השבת. מה תעשה עכשיו? שאלנו. תחתום על החוק החדש שעדיין מתיר חילולי שבת נרחבים? אני צריך לשקול ואז להחליט, השיב. לא תהיה לך ברירה, אמרנו לו. אחרי מה שעשו לך בחוק הקודם אין מצב שאתה מסתכן פעם נוספת. חכה ותראה, כך סער. עוד יהיו לך הפתעות.
שלושה שבועות מאוחר יותר כינס סער את נאמניו בגני התערוכה בתל אביב וזרק את הפצצה על הפרישה מהחיים הפוליטיים. במקביל, פרסם הודעה שלפיה הוא מעביר את הטיפול בחוק העזר החדש של תל אביב לשר שיחליף אותו בתפקיד. אמרתי לך שאל תהיה בטוח שאחתום על החוק החדש, לגלג עלינו במפגש אקראי כלשהו מספר ימים לאחר מכן.
צחוק פה-צחוק שם, אבל השבת לא הייתה הסיבה לפרישה של סער מהממשלה. האיש הבחין כבר לפני חודשיים שהממשלה הנוכחית היא חולה סופני שמחובר למכשיר הנשמה. החמצן שזורם בצינורות הוא הפחד של ארבעת השותפים מהחודשים הקרובים. אביגדור ליברמן לא יודע מה יהיה לאחר הבחירות הבאות. יאיר לפיד מרוסק בסקרים. ציפי לבני כמעט לא קיימת. נתניהו, כמו נתניהו, לא הולך אף פעם לבחירות אלא אם כן חרב חדה מונחת על צווארו. מעבר לזה, אין בממשלה הנוכחית הזאת מכנה משותף אמיתי אחד.
רק בקואליציה כזאת יכול לעבור חוק הפוגע בציפור הנפש של ראש הממשלה, ובנקודה הרגישה ביותר שלו, בוועדת השרים לענייני חקיקה - החוק שמריצים הלוביסטים של 'ידיעות' בכנסת נגד עיתונים שמחולקים חינם הדורש מהם לגבות תשלום. החוק נתפר למידותיו של עיתון הבית של נתניהו כמו חליפה אצל חייט. אף עיתון המחולק חינם (לשמחתם הרבה של החינמונים במגזר החרדי) לא ייאלץ לדרוש שקל על הדפים שהוא מחלק, למעט מי שנמנה על ארבעת הנפוצים ביותר. כלומר, העיתון של שלדון אדלסון ונתניהו. חוק פשיסטי ומטומטם כזה לא נחקק במדינה דמוקרטית מאז שבניטו מוסוליני עלה לשלטון באיטליה בשנות השלושים של המאה שעברה.
ונתניהו מנגב את הרוק מהפנים ושותק בחוסר ברירה. אחרי התבוסה שנחל בתקנות הגיור הוא ניצב חסר אונים מול ברית שלוש הלמ"דים שמנהלת הלכה למעשה את הממשלה והקואליציה. נתניהו מוביל את מערכת הדיבורים נגד איראן ומזהיר את העולם מסכנות חמאס ודאעש, והשלישייה קובעת את סדר היום הפנימי של המדינה. עכשיו רק חסר שאחד ממנה יגיע ברגע נתון כלשהו למסקנה שמתאים לו ללכת לבחירות ונתניהו יקום בוקר אחד וישמע שזה קורה. זאת לא ממשלה. זו אנרכיה.
הפרישה של סער אינה אלא נטישה של ספינה טובעת. בשיחות סגורות עם מקורביו אומד נתניהו את ימיה של הממשלה בעשרה חודשים (עד מועד הדיונים בתקציב המדינה לשנת 2016, שיתחילו בספטמבר הבא). לסער, ולא רק לו, יש תחושה שהם קרובים הרבה יותר. הליכוד יגיע לבחירות האלה חבול ומוכה. ללא הבלוק עם ליברמן, ומאוים על ידי המפלגה החדשה של משה כחלון. אם סער יתבקש לחזור כדי לעצור את המפולת הוא זה שיכתיב לנתניהו את התנאים. ואם לא, הוא יהיה כוכב מבוקש בכל אחת מהמפלגות החדשות שייכנסו לזירה.
שבת של דמעות
ובכל זאת, יש פן רוחני מסוים בהתנהלותו של סער בחודשים האחרונים. הפרישה נעשתה משיקולים פוליטיים פרגמטיים, אבל ההחלטה על השבת נבעה, כנראה, מתוך מניע פנימי אמיתי. אם היו עוד ספקות בכך הם התאדו מול המופע המדהים שנתן בטקס הפרידה שערך לו ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן בשבוע שעבר.
אומרים על פוליטיקאים שהם מסוגלים לביים הכול. גם פרצי רגשנות שנראים אותנטיים עד שמתברר שתוזמנו מראש. סער הגיע למקום עם דפי נאום מוכן, אבל כל מי שצפה בו ראה כיצד הוא מקפל אותם בהחלטה של רגע ומתחיל לרשום בקדחתנות ראשי פרקים חדשים. הכתיבה על הברכיים הייתה בלתי נוחה לחלוטין, והדמעות שהציפו את עיניו הקשו עליו את הראייה. רק משניגב אותן מספר פעמים והתעשת חזר העט לרוץ על הנייר.
מי שפתח את הברזים, גם של הנוכחים האחרים, היה מנחה האירוע ומנכ"ל העירייה ברוך הכישרונות (וחבל שלא נותנים לו לנצל אותם במלואם מסיבות שאין כאן המקום לפרטן) יאיר קירשבוים. כל עיקרו של הטקס היה הבעת תודה לסער על הסיוע שהגיש לעיר בתקופת כהונתו (המענק האחרון הועבר בערב ראש השנה, וללא בקשה מוקדמת), אבל לקירשבוים היה חשוב יותר לדבר על השבת. נושא חשוב ומהותי בעיר שהגנרטור השבת הוא הסמל המסחרי שלה.
במהלך דברי הפתיחה סיפר קירשבוים על סבו, הרב מנחם מנדל קירשבוים, אב"ד פרנקפורט ומחבר שו"ת 'מנחם משיב'. בשנת ת"ש הוא ברח לאנטוורפן ונתפס על ידי השלטונות בסמוך לכניסת השבת בלכתו לבית הכנסת. מאחר שהקפיד על טלטול גם בימי הזעם והעברה לא נשא איתו את אשרת השהייה, ועל אתר הועלה על רכבת לאושוויץ ונעקד על קידוש ה'.
המילים הנרגשות פתחו את כיס הדמעות של הנכד, ויחד איתו גם את של שר הפנים. מי יודע, אולי תיאור מסירות הנפש בגין השבת ניגן על מיתר פנימי רגיש. אולי הוא הזכיר לו את הימים הקשים שעברו עליו לאחר שקיבל את ההחלטה נגד הרס השבת המוחלט בתל אביב. אולי הרגיש מחובר למורשת דורות ארוכה של יהודים שנשאו את היום המקודש בגאון והקריבו עבורו את היקר להם מכול. כך או כך, הוא השליך את הנאום שהכין ועלה על הדוכן עם נאום חדש שכמותו לא נשמע בארץ הקודש מפי איש ציבור חילוני מאז שמנחם בגין נימק בכנסת את ההחלטה שקיבל על הפסקת טיסות אל על בשבת.
מן הראוי שהפתיח יועתק על ידי כל ח"כ חרדי ליום שיחליט לפרוש (כלומר, יחליטו עבורו. עוד לא נולד נבחר ציבור חרדי שהלך הביתה מרצונו): "אמרתי לראש העיר כשישבנו קודם למעלה, הרי אנו יודעים שבחיים הכול זמני. החיים עצמם יש להם זמן, התפקידים זמניים. אין אדם שנולד שר. בדרך כלל, אין אדם שגם נפטר שר. אלה תפקידים שאתה מקבל לפרק זמן מסוים. או שהציבור בחר בך, או שגדולי התורה שלחו אותך. על כל פנים, זה לא לתמיד. זה פיקדון. זו שליחות שאתה צריך לעשות בצורה הטובה ביותר. הבחירה של השלוח היא מתי ואיך הוא מסיים את השליחות. בשיא או בשפל. האם אתה מסיים אהוד על הציבור, מקובל על הציבור, בשיא הכוח, או שהציבור שולח אותך הביתה. על פי רוב, משום מה, רוב נבחרי הציבור מעדיפים את הדרך השנייה. זו חידה גדולה. הרבה יותר הגיונית בעיניי הדרך הראשונה. אני מרגיש, ברוך ה', שאני עושה זאת ברגע הנכון".
בהמשך הדברים אישר סער את הסוד הגלוי על החלטתו האישית לשמור שבת. החלטה שקיבל במעמד הברית של בנו דוד. מה תעשה זכות השבת לפוליטיקאי ששילם עבורה מחיר יקר? מי חכם ויידע זאת. אבל ברור שהיא כבר החלה לשלם דיבידנדים. ההחלטה לפרוש מעגלת הקואליציה הקורסת ולהתכונן לבאות היא צעד חכם שמוכיח את עצמו בדעת הקהל. לא נופתע אם במהלך הנאום הבא שלו באירוע בנוכחות חרדית הוא יספר שהרעיון נולד במוחו בעת שהכין את עצמו לקראת כניסת מלכתא.שלום של דיבורים
בזמן שסער שפך את לבו באולם האירועים של מועצת מודיעין עילית ישבו כל נציגיה הבכירים של ש"ס במלון כנען ספא במסגרת שבת גיבוש שארגן עבורם יו"ר התנועה. 1,200 שקלים בלבד ליומיים וחצי, ועוד לשבת עם כל המי ומי? אין מי שלא יבוא.
הראשון שנרשם במזכירות התנועה לכינוס הנפלא הזה היה היו"ר לשעבר, אלי ישי. לא בגלל הצד הגסטרונומי, אלא כדי לתרום לאחדות התנועה הקדושה. אבל הוא, כנראה, לא צפה מראש את החיבוק החם והלוהט שהכין לו המארח. בלי הודעה מוקדמת והדלפות למקורבים הקדיש דרעי את חלק הארי בנאום הפתיחה שלו לדברי שבח ליו"ר התנועה לשעבר שלא נשמעו מהיום שבו בוצעו החילופין הראשונים בשנת תשנ"ט. דרעי הגדיר אותו כשותף בכיר וקרא לו לפעול יחד למען כבוד שמים וטובת התנועה.
בתפיסתו המהירה הבין ישי מיד לאיזו מלכודת דבש הוא נכנס. בשנה האחרונה הוא, ישי, בנה את קו האסטרטגיה שלו על תודעת הנרדף על לא עוול בכפו. בזמן מסוים זו לא הייתה רק תודעה אלא מציאות. דרעי התעלם ממנו לחלוטין. לא נתן לו לשאת דברים במסע הלוויית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. לא הזכיר אותו במעמדי האבל. כאילו לא היה מי שניהל את התנועה במשך י"ג שנה.
דרעי תפס את הטעות מאוחר יותר וניסה לתקן אותה, אך ללא הצלחה. ישי עלה על הטריגר ובנה את קו הלחימה השקט שלו. הוא לא יצא לקרבות פנים אל פנים, אך מאחורי הקלעים ניסה לאגד מחנה שיעמוד לצדו ביום ההכרעה. במקביל, הידק קשרים עם אחד מחברי מועצת החכמים, ואלה נוצלו היטב בשבועות האחרונים בקרב השליטה על אחת מתחנות הרדיו החרדיות. בציבור הרחב הוא זכה לאהדה שנבנתה בעיקר על תחושת הנרדפות.
בנאום של יום חמישי שעבר הוריד דרעי את הקלף הזה מעל השולחן. מי שמוגדר כשותף בכיר וזוכה לשבחים חמים כבר לא יכול לטעון "אכלו לי, שתו לי". וכל זה בא במקביל לבחירתו של הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים, שסגרה את הדלת בפני האופציה של הקמת מפלגה מתחרה לש"ס בראשות מועצת חכמים אחרת.
ישי, שקלט את התמונה במהירות, מיהר לעזוב את המלון כבר באותו ערב. הנימוק: שמחה משפחתית בנתיבות. היה זה צעד חכם שחסך ממנו חיבוקי דוב נוספים במהלך היומיים שנותרו. את הימים שלאחר מכן הוא ניצל לחשיבה על תגובה מתאימה למהלך החיבוקים החדש של עמיתו ובעל דבבו.
כי זאת ברור לחלוטין לשני הצדדים: אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ואין שלום בין יושבי ראש שהחליפו תפקידים. דרעי לא יהפוך את מי שהדיח אותו לפני 13 שנים ונלחם נואשות כדי שלא יחזור לשותף. ישי לא יוכל לחיות בצלו של מי שהדיח אותו לפני שנה וגימד אותו לחלוטין. מקבילה דומה נרשמה במשך עשרות שנים בין יצחק רבין ושמעון פרס. השניים, שהחליפו תפקידים מספר פעמים, תיעבו זה את זה בגלוי (רבין הצמיד לפרס את התואר 'חתרן בלתי נלאה'. יש ממקורבי דרעי שמנסים להצמיד אותו כעת לישי), ולמעט ירח דבש קצרצר אחד מעולם לא שרר השלום ביניהם.
הסיפור האמיתי הוא הקרב על דעת הקהל. מי יצטייר כשוחר אחדות, ומי ייתפס כסכסכן ופלגן. נאום השלום של דרעי העניק לו נקודות רבות בדעת הקהל הש"סית ואילץ את ישי להשיב. ביום שלישי זה בא. ישי יזם מפגש עם דרעי בביתו של איש העסקים מאיר גל, והשניים נועדו לשיחת סרק שלא נאמר בה דבר וחצי דבר מהותי במשך שעה. בתום הפגישה פורסמה הודעה משותפת שהגדירה אותה כטובה. פרטים נוספים לא פורסמו, וטוב שלא.
למחרת הפגישה עלה ישי לראיון אצל עמיתנו מרדכי לביא בקול ברמה. מי שהאזין לדברים הבין שהשלום בש"ס הוא דיבורים בלבד. במשך עשרים דקות נמנע ישי להזכיר מפורשות את שמו של דרעי, ועל תואר יו"ר התנועה הס מלדבר. תחת זאת הוא תינה את הצרות והרדיפות נגדו. לדבריו, הוא עבר עליהן בשתיקה. בנוסף, סקר את הירידה של ש"ס בסקרים וקרא לשלום ואחדות בתנועה בלי להזכיר דרכי ביצוע.
בשבועות הקרובים צפוי שקט פנימי בש"ס, אך מאחורי הקלעים יימשכו המאבקים. דרעי ימשיך לחבק את ישי, וייתכן שאף יטיל עליו תפקידים בשליחות התנועה. ישי ימשיך לנסות לחמוק, לבסס את מחנהו הקטן בתוך הסיעה בכנסת ולהעמיק את אחיזתו במועצת החכמים. אם לא יעשה כן, את הכנסת הבאה הוא יראה ואליה לא יבוא אלא אם תימצא לו מסגרת חלופית אחרת.
טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות