משוגעים רדו מההר • אבי בלום בטור נוקב

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הם כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר, ומי זה אשר יהין לחלוק על כל גדולי הדורות הקודמים? לכן יש להזהיר שחלילה להיכנס לכל שטח הר הבית", כתב השבוע הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף במכתב לאחד מבכירי רבני הציונות-הדתית. כתב ומיהר למחוק.

הראשון-לציון הפך בימים האחרונים למבוגר האחראי. כשחבריו הסרוגים רצים במעלה ההר עם לפידים ומשואות, הוא אוחז בידיו מטפי כיבוי ואץ לכבות שריפות. הוא 'מדבר שלום' היכן שאפשר, נענה לפניות ראשי מערכת הביטחון להרגיע את הרוחות ונפגש עם כל מי שמוכן – כולל נציגי הדתות האחרות.

קודמיו בתפקיד טסו למפגשים מחוף לחוף עם כמרים ואימאמים ויצאו מהם מחויכים מאוזן לאוזן. על פניו של רבי יצחק מורגש, כי הוא עושה זאת מכורח תפקידו. במבט מאולץ ולא בחיוך מדושן עונג. כמי שכפו עליו הר-הבית כגיגית.

את הקטע הרלוונטי למדי בעניין החמורים צינזר הראשון-לציון ממכתבו. "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו'..." הוא כתב כחלופה. חובשי ספסלי בית המדרש יודעים כי בסוגיות התלמוד ה'וכולי', הוא לב העניין. ואכן, ההגדרה מפינת החי ראויה להזויי הציונות הדתית שמדרדרים מדינה שלמה אל התהום.

הר הבית-היהודי
זו אינה הסוגיה ההלכתית גרידא, אלא שאלת ה'הלכה למעשה'. נפיצות העלייה להר-הבית בקרב ערביי ישראל, היא משפט ראשון בכל הערכה והיערכות ביטחונית. בכירי השב"כ ומערכת הביטחון הסבירו השבוע לשרי הממשלה שסוגיית הר הבית היא חומר הבעירה הדליק ביותר במגזר הערבי. הרבה יותר מזיקוקים ובקבוקי תבערה.

במקרה הזה, הנימוקים ההלכתיים והצרכים הביטחוניים חופפים, אבל להזויים מהבית היהודי מאום לא אכפת. הם בשלהם, אוחזים את הר הבית בידיהם. במערכת הפוליטית היה מי שהציע השבוע לקרוא לתנועה הציונית דתית: הר הבית-היהודי.

את המראה כדאי להציב בפני כל מי שהגדיר את הנוכחות החרדית בממשלה, ברבנות, בדיינות ובמדינה, כסכנה קיומית שתקצין את החברה. ברגע האמת מתברר כי הקנאות המשיחית הסרוגה – היא האסון האמיתי. בשעה שרבנים חרדים - והראשון-לציון בראשם - מכבים את הלהבות בידיהם, מכבים ונכווים, באים "רבנים ציונים-דתיים מליגה ד'" (מישהו אמר דרבי?), ושופכים שמן למדורה. מעלים את כולנו כשה לעולה בבית המקדש השלישי.

אם אישי-דת מתנהגים כחמורים (לפי הטרמינולוגיה הח"זלית שהזכיר הראשון-לציון), מה נאמר על פוליטיקאים כנפתלי בנט, שתמורת עוד מנדט בסקרים, משעבדים כל אינטרס לאומי, בלי היתר מכירה? על משקל אמרתו של שר האוצר יגאל הורביץ המנוח, ראוי שייאמר למדליקי המשואות הסרוגים: משוגעים, רדו מההר.

האבסורד הגדול ביותר הוא שבמקום 'לדבר חלש' ולנקוט כלפי המתפרעים יד קשה, ממשלת המתנחלים עושה את ההיפך. בנט הוא הדוגמה לכל מה שרע בממשלה הזאת, ממשלת הכל דיבורים. האיש מדבר גבוהה-גבוהה על אפס סובלנות להפרות סדר, באותו טון מתלהם בו פטפט עצמו לדעת במבצע צוק איתן. המון רעש וצלצולים של קצין המגלן במילואים, ואפס יוזמה ומעשים.

האיש נושא בתואר חבר קבינט ומהווה שותף בכיר ומלא לכל החלטה, אך בפועל, הוא מתנהג כמו פרשן נטול אחריות קולקטיבית מינימלית. לא דתי-לייט, אלא דתי-זירו. אפס אחריות, אפס מנהיגות.

השלייקס של המדינה
אם בתחום הביטחוני-מדיני בנט הוא 'איסתרא בלגינא קיש קיש קריא', הרי שבתחום הכלכלי האיש דווקא עושה - למפלגתו. התחושה הרווחת במערכת הפוליטית היא שנפתלי בנט יהיה המרוויח היחיד מהליכה לבחירות. לא מדויק. מי שמסתובב במסדרונות הכנסת ובמיוחד בחדרי הוועדות מבין שמדובר בתנועה שמסתובבת כבר חצי קדנציה על 'מצב סחיטה'.

לא צריך לשמוע הקלטות של שולה זקן כדי לגלות כיצד נמכרים האינטרסים הכי רגישים במדינה: ביבשה, באוויר ובי-ם. הכסף מועבר במעטפות אידיאולוגיות תמימות של הצעות חוק עקרוניות - דוגמת ההצעה להחלת החוק הישראלי בשטחים, דווקא עכשיו כשהכל בוער.

החוק ושכמותו לא יעברו אבל מה שלא מפסיק לזרום זהו הכסף הגדול. קבלו דוגמית מאירועי הימים החולפים: דוברי הבית היהודי יצאו בהודעות מטעם לתקשורת, בבוקר יום א', על טרפוד הצעת חוק "מע"מ אפס", מנימוקים אידיאולוגיים כמובן. כמו שנאמר במקורותינו: "הכל לשם שמים, והשמים כיסי".

כל מי שמכיר את הוראות ההפעלה של מכונת הכביסה המלוכלכת של הבית היהודי, הבין שהמכונה הועברה ל'מצב סחיטה'. "הפעם התרגיל של הבית היהודי עלה לאוצר 131 מיליון", סיכם ח"כ איציק כהן היושב בוועדת הכספים, למחרת היום, בצהרי יום שני.

קפיצה קטנה מוועדה לוועדה, מגלה שמדובר במסחטה שכמותה לא נראתה אפילו בימי מוניה שפירא העליזים בתקופת הזוהר של שטיחי כרמל. שר הדתות לשעבר, ח"כ יעקב מרגי, מספר על "מכרז מחשוב" שנסגר ונסרג במשרדי הממשלה בימים אלו, ועל קיצוץ תקצוב בניית בתי כנסת ומקוואות, תוך הפניית תקציבים במקביל לתוכניות להעמקת זהות יהודית. ואין לך זהות יהודית כמו המונח 'בית יהודי'.

ח"כ יעקב ליצמן מצביע על "סבתא סורגת", במשרד לאזרחים ותיקים, במסגרת מיזם התנדבותי, שכולו לשם שמים (ועוד ידובר). "שלישי בשלייקס", מתגלגל הג'ינגל החביב מטעם המשרד מעל גלי האתר. המפלגה הזאת, מסתבר, אוחזת בשלייקס של המדינה.

הגרעין התורני
יו"ר הוועדה לביקורת המדינה. כהן (אמנון, לא איציק) יושב בתפקיד מפתח, ידו בכל ויד כל בו. זה לא מכבר הוא קיבל לידיו מכתב חתום על-ידי הצמד-חמד משה גפני-סתיו שפיר, עם רשימה שמית של כל מקורבי הבית היהודי שיושבים על סיר הבשר ויונקים מעטיני החלב. ללא כשרות, ללא קריטריונים ומבלי לתת דין וחשבון לאלוקים ולאדם גם יחד. בלי בג"ץ ובלי בצלם, כמאמר רבין.
אמנון-רב-זרועות יושב בעמדה הכי משמעותית שמחזיקה כיום הנציגות החרדית, אבל לאיש יש סדר יום משלו. רגוע, איטי, מחושב. הוא ממש לא הטיפוס החרדי הקלאסי, שייצא מגדרו ויזעק זעקה גדולה מלאת הלם ותדהמה.

אלא שגם איש נעים הליכות כאמנון כהן, חש שהסאה הוגדשה. אז נכון שבוכרי נאמן לשולחיו (לא מדובר בדרעי, וגם לא בישי) כמו אמנון כהן הוא ממש לא שה תמים. הרי חברי הכנסת החרדים בשבתם בממשלה, עשו למפד"ל ז"ל בערך את מה שעושים להם כיום חברי הבית היהודי.

ובכל זאת, אין מה להשוות. אלו לא היו אותם היקפים ואף פעם לא היה מדובר בשעבוד מלא, של כל נכסי המדינה, עבור המפלגה. גם אובססיית הדרת הסרוגים, שהייתה מנת חלקם של הש"סניקים בתחום הרבנות והדיינות, נעצרה בדרך כלל בוועדת הכספים, כאשר היו אלו בעיקר היו"רים מיהדות התורה, שידעו לתת למתנחלים – לזמבישים ולאורי אריאלים למיניהם, את לטרת הבשר.

אצל החברים מהבית היהודי, זה לגמרי שונה. הם אובססיביים לכל זוז וסלע, ולא רק לכיפת הסלע. מה שמקפיץ לא פחות, שהם עושים את כל זה בארשת ממלכתית צבועה, בחיוך מיתמם של חתול שנתנו לו לשמור - לא רק על השמנת אלא על המחלבה כולה.

בתחרות הדוגמאות והדוגמיות של שוד הקופה הציבורית על-ידי הבית היהודי, זוכה השבוע המקרה שמספק ח"כ אמנון כהן. את מושב החורף הזה הוא פתח בסערה כשבמוקד דיוני הוועדה לביקורת המדינה עמדה החטיבה להתיישבות. החוק להכפפת החטיבה למבקר המדינה נפל כזכור, במושב הקודם, בקולות ח"כי הבית היהודי (אלא מי?).

החטיבה הזאת, הפכה למוביל הארצי של העברות סכומי עתק למוסדות הציונות הדתית. השבוע חשף כהן כי לא מדובר רק בכסף להתנחלויות. לא רק בשומרון ניתן לקנות קוטג' רחב ידיים בקצת יותר מחצי מיליון שקלים. אפילו בלב-ליבה של המדינה, בוגרי הציונות-הדתית זכאים לדירות במחירי סוף עונת התפוזים. אז מי אמר שמחאת הקוטג' לא הייתה יעילה?

המסלול המהיר להעברת הכסף הוא פרויקט הגרעינים התורניים: "מדובר בדברים בלתי נתפסים", אומר אמנון כהן, "תתפלא לשמוע שיש גרעין תורני ב...שכונת רמת אביב. בתל אביב כולה, יש לא פחות מתשעה גרעינים תורניים שמאפשרים לבוגרי מוסדות הציונות הדתית להתגורר באזורים הכי יקרים במדינה במחירי רצפה".

ביבי עשה קריירה שלמה מהגרעין האיראני. "הגרעין התורני", מסתבר, ובעיקר מה שהוא מסמל, משתלם הרבה יותר. בהתחשב באירועים הביטחוניים של השבועות האחרונים, הוא גם לא פחות מאיים.

גידול שפיר
האיברים מידלדלים ונושרים אט-אט, המחלה אובחנה כסופנית, והרופאים קוצבים לא יותר מכמה חודשי חיים. יד ימין (גדעון סער) נשרה לפני שבוע, יד שמאל (עמיר פרץ) נפרדה מהגוף החולה בימים האחרונים. האיש שצפה במשקפת אטומה למרחקים גדולים - יותר מצבא שלם של גנרלים (ראה ערך כיפת ברזל), הבחין כנראה גם הפעם שהסוף קרב ובא.

בסופ"ש שעבר התראיין שר המדע יעקב פרי, איש 'יש עתיד', לתוכנית פילפוליטיקה (בהגשת החתום מעלה ויעקב ריבלין) וקרא להקמת ממשלה עם החרדים על חשבון נציגי המתנחלים. זה כמובן לא יקרה. המערכת הפוליטית מצויה מעשית בעיצומה של מערכת הבחירות הבאה. בתקופה שכזאת, כל שינוי-הרכב זמני, נגמר תמיד בפלופ גדול. צירופה הזמני של קדימה בשלהי הקדנציה שעברה, היא דוגמה טובה. בעצם רעה (ההצטרפות עצמה. לא הדוגמה).

שאלת השאלות שחוזרת על עצמה הינה, למי יש אינטרס ללכת לבחירות? אז זהו, שאין. כמעט לאף אחד, למעט אולי בנט, שגם לו לא בוער. על סיר חמין מהביל שכזה, בכלל לא בטוח שהחבר'ה מהבית היהודי יישבו גם בקדנציה הבאה.

אם הממשלה תכלה את ימיה בחורף הקרוב זה לא יהיה בגלל האינטרסים של שותפיה, וגם לא עקב רעשי הרקע של אופוזיציית המחמד. הזוג גפני-שפיר ועוד כמה חברים קולניים בודדים אומנם מחוללים פה ושם מהומות. הנה, השבוע הם הגישו עתירה משותפת לבג"ץ נגד אישור התקציב במחטף. איך אומרת מירי רגב? כפיים!

כפיים, אבל... עם כל הכבוד למאבק, ויש כבוד, לא בעטיו ייסתם הגולל על קדנציית נתניהו השלישית. גידול שפיר מעין זה, אומנם מציק למדי, אך אין בכוחו להביא לאובדן חיים.

אם הממשלה בכל זאת תיפול בחורף הקרוב, היא תיפול על חרבה שלה. בעיקר על רקע המחשבות האובדניות של חבריה: המריבות הבלתי פוסקות בין בנט והימין הסהרורי ללפיד וללבני; אובדן האמון של (קחו נשימה) ליברמן, לפיד, לבני ובנט בנתניהו, ותחושת המיאוס שאוחזת בציבור כולו לנוכח אוזלת ידה של הממשלה בכל התחומים.

ב-96' ניצח נתניהו עם הסיסמאות "פרס יחלק את ירושלים" ו"אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע פרס". כל מה שצריך כיום זה לשלוף את הפלקטים ממחסני מצודת זאב ולהחליף את המילה פרס בביבי. במעשיו ובעיקר במחדליו, נתניהו כבר חילק בפועל את ירושלים. ביתר אותה בסכין.
נתניהו התפאר תמיד ששלוש הקדנציות שלו כראש-ממשלה היו השקטות ביותר מבחינה ביטחונית בשני העשורים האחרונים. אחרי הקיץ והסתיו שעברנו בייסורים, אפשר לחזור ולהשמיע את קולו הרועם של הקריין על רקע רעש הזכוכית המתנפצת: אין שלום, אין ביטחון, אין סיבה להצביע ביבי.

חזק על חרדים
"תראו מה זה", אמר השבוע בכיר בלשכת ראש הממשלה בסוג של השתאות, "אחרי כל מה שהממשלה הזאת עשתה לחרדים, חברי-הכנסת שלהם מגלים לויאליות לראש-הממשלה יותר מאשר איווט ובנט, לבני ולפיד. השותפים הנוכחיים לממשלה יתמכו בחוק ישראל היום ואילו החרדים שיושבים באופוזיציה יימנעו. ומהי המסקנה? ברגע שנקרא להם בחזרה הם ישובו להיות השותפים הכי נאמנים". פראיירים לא מתים, ואפילו לא מתחלפים.

אין סיבה להצביע ביבי, אך נתניהו, בסבירות גבוהה, ימשיך לעמוד בראשות הממשלה גם בקדנציה הבאה. השערורייה הגדולה והמקפיצה היא זו: סביר מאוד להניח שביבי יומלך ברביעית בתמיכתם האדיבה של הנתינים החרדים.

חברי-הכנסת החרדים התפארו השבוע כי הימנעותם הצפויה בהצבעה על הצעת החוק לסגירת הביביתון ישראל היום מהווה תחיבת אצבע בעין של ראש-הממשלה. בלשכת ראש הממשלה לעומת זאת, רואים זאת אחרת לגמרי. מבחינתם, זו אינה אצבע בעין אלא אגודל זקור. סוג של הבעת תמיכה שקטה שביבי לא מקבל משותפיו לממשלה.

זה אומר הרבה על ביבי. זה אומר עוד יותר עלינו. במקרה הזה, כדאי להטות אוזן לדברים שאמר שר החוץ ליברמן, בשעה של גילוי לב, בעת שהתארח בשבוע שעבר בקפריסין. אז נכון שהחרדים ואיווט כבר מזמן לא מחוברים זה לזה ב"נישואי קפריסין", ובכל זאת, שווה לקבל את האמת ממי שאמרה ומה עוד שציפורי לילה מצייצות לאחרונה על התחדשות הקשר הלילי בין איווט לכמה מנציגינו.

הנה דברים המיוחסים למקורבי שר החוץ, שהרי הבכירים עצמם כידוע ומפורסם, אף פעם לא מדברים בשמם המפורש. "החרדים לא מבינים את ביבי. הם לא יודעים איך להתנהג איתו. הוא מבין עוצמה ומה שהוא רואה אצל החרדים זו חולשה. ככל שהוא מכה בהם, כך הם רוצים יותר את קרבתו".

איווט - אופס, מקורביו! - מביאים דוגמה אישית מיציאתו של שר החוץ לגלות אופוזיציונית בממשלות שרון ואולמרט. שרון השליך את איווט לכלבים ופיטר אותו מהממשלה ביחד עם גנדי המנוח, כדי להטות לטובתו את ההצבעה בממשלה על תוכנית ההתנתקות.

"איווט לא שקע ברחמים עצמיים. הוא הפך לאופוזיציונר הכי לוחמני שיש. כך גם היה כשיצא בכוחות עצמו מממשלת אולמרט. לאיווט אין בעיה עם זה שהחרדים תוקפים אותו. לטווח הקרוב זה משרת אותו ואותם. אבל ההתרפסות שלהם בפני ביבי, פשוט מגוחכת. מהקדנציה הזאת נתניהו למד שהיחידים שהוא יכול להיות עליהם חזק, אלו החרדים. המגרש הפוליטי הוא מגרש משחקים, אתה לא יכול להיות באופוזיציה ולשחק קואליציה, ומי שמתנהג כך משדר לכל המערכת חולשה ורפיסות".
הדברים הללו יוצאים מסביבתו של שחקן הטניס הטוב ביותר במשכן, אז תנו ריספקט.

שלום במרומיו
ועד הישיבות התכנס השבוע לישיבה שנתית שבמסגרתה אושרו המאזנים הכספיים של העמותה על-ידי החברים כמתחייב מהוראות חוק העמותות. על הדרך, נבחרו חברים חדשים ותועדו תמונות יפות של "והיו עיניך". לגזור-ולשמור לקישוטי חג הסוכות בשנה הבאה.

אי אפשר לזלזל בתמונות. אחרי שרק בשבוע שעבר הושם 'שלום בתחתונים' בין דרעי לישי, ראינו השבוע מעין 'שלום בעליונים' כאשר ראש ישיבת מעלות התורה הגר"ש אויערבך יורד מירושלים ומגיע לביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן בבני ברק. תלעגו כמה שתרצו להיתממות, אך עדיפה מסכת צביעות של אחדות על פניה המכוערים והמצולקים של המחלוקת. זה רע לעסקנים הבוחשים. זה טוב לחינוך הילדים.

למראה תמונתו של נשיא מועצת חכמי התורה הספרדית היושב לצידו של נשיא מועצת גדולי התורה הליטאית, התחמם הלב לרגע והתקרר ברגע שלאחריו. ישבו שם בני אדמו"רים, בנש"קים צעירים, איש-איש לפי כבודו ומעלתו. גם אם יכונסו כל תלמידי הישיבות החסידיות שבראשן הם עומדים תחת קורת גג אחת, יהא מספרם קטן ממספר תלמידי ישיבה ספרדית מעטירה, דוגמת מאור התורה.

עולם התורה הספרדי מונה לפחות מחצית מכלל עולם הישיבות. בהתחשב בעובדה שגם בתוך הישיבות הליטאיות יש אחוזים ניכרים של בני עדות המזרח, סביר להניח שמדובר ברוב מזרחי. אבל בוועד הישיבות מכהן, נכון להיום, רק נציג ספרדי אחד. אומנם הנציג בה"א הידיעה, אבל עדיין אחד בין רבים. אחד ויחיד.

דרעי שעסק בשבוע שעבר בתעשיית השלום מול ישי, זיהה באיחור את המחדל וכבר החל לגבש יוזמה. על הפרק, הקמת ועד ראשי ישיבות ספרדיות, שיחסוך על הדרך, גם את הצורך לדון בהרחבת מועצת החכמים, כדרישת מחנה אלי ישי מהשבוע שעבר. במקביל הוא ביקש מגורם שיודע לשלוף מתוך שינה את כל המספרים והנתונים, לערוך פילוח מדויק של מספר בחורי הישיבות בני עדות המזרח.

השלב הבא בתוכנית: דרישה לצירוף ראשי ישיבות ספרדיות לוועד הישיבות, בהתאם לפילוח שיוצג. זו תהיה בקשה שתוצג ככזאת שאי אפשר לסרב לה: אם לא תמולא הדרישה, תיערך פנייה למשרד הביטחון להכרה רשמית בוועד הישיבות הספרדיות, במקביל לוועד האשכנזי.

זה נשמע שולי ואולי מעט קטנוני אך על פי חוק הגיוס החדש, להרכב חברי הוועד עלולה להיות משמעות כבדת משקל בעוד שלוש-ארבע שנים. אם וכאשר לא תהיה עמידה ביעדים, ראשי הישיבות ייאלצו להכריע מיהם הבחורים שיוסיפו לשבת על ספסלי בית המדרש. אין שום סיבה בעולם, שבטריבונל המוכר רשמית על-ידי המדינה, לא יישבו נציגי הישיבות הספרדיות, בהתאם לגודלם באוכלוסיית בני התורה.

כדי שלא להרוס את אווירת האחדות, קבלו לסיום, אמירה שמשתלבת עם המגמה ובמפתיע (או שלא) היא באה דווקא מפיו של ראש-הישיבה הליטאי. במהלך השבוע שחלף, ניסו עסקנים שבחשו במינויים בוועד הישיבות לצרף ארבעה ראשי-ישיבות מוכרים, בני עדות המזרח. שניים מתוך הארבעה שהוצעו עמדו בעבר בראש תנועת 'מרביצי התורה הספרדים' שזוהתה כגוף אנטי-ש"סי.

כשהועלתה ההצעה לפני מרן הגראי"ל שטיינמן הוא הגיב בנחרצות - אשר ראוי כי תאומץ על-ידי העסקנים שרואים רק את עצמם ואת בני דמותם ועדתם: "בסוגיה של צירוף ראשי-ישיבות ספרדים צריך לעשות את מה שיגיד רבי שלום כהן נשיא מועצת החכמים".

ויהי רצון שיקויים בכולנו מאמר המשורר: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום, לא של חלום". ונאמר אמן.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!