ח' סיון התשפ"ד
14.06.2024

קיפאון: האם החרדים יאמינו למילה של ביבי?

בטורו השבועי מנתח יעקב ריבלין את המו"מ בין ראש הממשלה למפלגות החרדיות, ומספיד את הסכם השלום הפנים-ש"סי

קיפאון: האם החרדים יאמינו למילה של ביבי?

תלוי ועומד
לפי הלוח העברי חג הסוכות הסתיים לפני כחודש וחצי אבל לו"ז הביקורים של ח"כ הרב יעקב ליצמן בחצרות האדמו"רים נראה כמו בעיצומו של חול המועד. כל יום בכתובת חשובה אחרת. ביום ראשון הוא ביקר את האדמו"ר מויז'ניץ. כמה שעות לאחר מכן הוא עלה למעונו של האדמו"ר מבעלזא (אך מטעמים טכניים נאלץ להסתפק בשיחה רק עם הגבאי), ביום שלישי הוא הגיע אל בית האדמו"ר מצאנז. בצהרי יום רביעי קיבל את פניו האדמו"ר מבאיאן ובמועד כתיבת השורות הוא אמור לשוב לבית ברחוב דוברי שלום בתקווה שהפעם הוא יתקבל ע"י האדמו"ר בכבודו ובעצמו. אכן. הספק נאה שיכול היה להיות גבוה עוד יותר אלמלי השמחה בבית גור ביום שני שקטעה לו את הרצף.

מה שמריץ את ליצמן בתדירות כזאת הוא לא נושא ההתייצבות לצו ראשון כפי שנטען היכן שנטען. ליצמן וחבריו עומדים בפני דילמה תלת ראשית שמציבה בפניהם המפה הפוליטית, שסבוכה כמותה לא זוכרים גם זקני בית הנבחרים. האחראי הישיר לתסבוכת הוא ראש הממשלה שפיתולי הזגזוגים שלו יכולים לגרום לפריצת דיסק גם בחוט השדרה של נחש. יום אחד הוא מתגרה ביאיר לפיד כדי לגרום לו לפרוש. ביום השני הוא שולח את נציגיו לנסות להגיע איתו לפשרה. ביום השלישי הוא חוזר ומסלים את הטון. ביום הרביעי הוא דוחה את חוק הלאום הפרובוקטיבי שלו לשבוע הבא בניסיון להרוויח זמן. בשביל מה להרוויח? מה הוא מקווה להשיג בינתיים? האם בכלל הוא יודע להיכן פניו מועדות? למעלה ממאה חברי כנסת מסתובבים היום עם שלושת סימני השאלה האלה על המצח ואינם יודעים אפילו למי לפנות כדי לקבל את התשובות.

ליצמן נמנה על החבורה המצומצמת שכן יודעת. החבורה מונה חמישה אנשים מתוך הליכוד: יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין, השר ישראל כץ, יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יריב לוין וכמובן נתניהו עצמו. בש"ס יש אחד שיודע: היו"ר אריה דרעי. ביהדות התורה כמעט כולם חוץ מאחד שנמצא יותר בחו"ל מאשר בארץ. בבית היהודי השרים בנט ואריאל המנוהלים על ידי היועץ הכול-יכול שלום שלמה, ובישראל ביתנו השר אביגדור ליברמן. כל היתר יושבים וצופים בקבוצה האמורה ומנסים לפענח את המהלכים.

בביקוריו של ליצמן בחצרות הקודש נפרשה בפני המארחים מפת הקרב והדילמות במלואה. נקודת המוצא ממנה החל הכול היא הסרת הווטו הידוע של אביגדור ליברמן נגד צירוף החרדים לממשלה וסילוקם המתחייב כתוצאה מכך של יאיר לפיד וכנופייתו. ליברמן הודיע זאת, לא רשמית ולא פומבית כמובן אלא בשיחה סגורה עם ראש הממשלה. הרקע להחלטה הוא מורכב ויתואר כאן בקצרה. ליברמן, כך מתברר, הגיע למסקנה כי פניו של לפיד לבחירות מיד לאחר שיעביר את חוק מע"מ אפס והתקציב. הדבר האחרון שישראל ביתנו זקוקה לו כעת הן בחירות שלפי מרבית הסקרים היא צפויה לקבל בהם כשמונה מנדטים בלבד. בנוסף, לליברמן יש חשש עמוק ומוצק שהמשך ההתדרדרות הביטחונית והמדינית עלול לגרום לכך שאת הממשלה הבאה ינהיג גוש המרכז- שמאל יחד עם החרדים והוא יישאר בחוץ.

נימוק שלישי שנאמר בשיחה אחרת עם אחד מראשי המפלגות החרדיות (אופס, מי זה יכול להיות?) הוא שנקעה נפשו של שר החוץ מהגחמות של לפיד בנושא התקציב ובעיקר בשל ההתעקשות המטופשת על חוק מע"מ אפס. אפרופו תקציב: השבוע הורידה חברת דירוגי האשראי פיץ' את הדירוג של ישראל בעקבות הגרעון הגדול הצפוי בתקציב המנוהל על ידי השר הילדותי המחליף מראה רק בשביל הרושם.

הסרת הווטו היא זו שנתנה לנתניהו את זריקת האומץ להתגרות בלפיד בכל חזית אפשרית. כעת יש לו, כך לפחות הוא חשב, את האופציה להשתחרר מהשר הסורר ולהקים את הקואליציה שיכול היה להקים בראשית הקדנציה. פתאום הוא, נתניהו, מעכב את חוק מע"מ אפס מיד לאחר האישור הכמעט סופי בוועדת הכספים. פתאום הוא מנהל מלחמות על חוק הלאום שאף אחד לא מבין מה הוא אמור להביע ופתאום הוא שולח את אופיר אקוניס לתקוף במליאה את לפיד כמו בעיצומה של מערכת בחירות. לפיד מצידו הגיב בנאום ארסי עוד יותר בכינוס שדרות שנערך השבוע.

הכול היה מוכן ומזומן לברית מחודשת עם החרדים אלא שהאובייקט המיועד החל להערים קשיים. כמי שנכווה קשות בסיבוב הראשון הוא דורשת ערבויות וביטחונות לבל ייקלע שוב לאותו סיפוראימים. בשבוע שעבר דחו החרדים על הסף את ההצעה שהגיש להם זאב אלקין בשמו של נתניהו. ההצעה דיברה על מינוי שר אחד בלי תיק בשלב הראשון וחלוקת השלל של התיקים שתשאיר אחריה סיעת יש עתיד בשלב השני. ההצעה הוגדרה כעלובה ולא עלתה אפילו לדיון.

ביום שישי שעבר זימן אליו נתניהו את השר ישראל כץ ומינה אותו לאיש הקשר הרשמי עם החרדים. כץ הבין שבלי נדוניה אין לו מה לבוא לצד השני ודרש מנתניהו לומר לו דברים ברורים יותר.
על מה שאמר לו נתניהו שמעו ראשי המפלגות החרדיות מכץ ביום ראשון השבוע (וזה כנראה מה שהריץ את ליצמן לחצרות הקודש). מדובר בשני מסלולי פעולה שונים. בראשון, החרדים מצטרפים לאלתר לממשלה כשותפים מלאים החולקים תיקים בהתאם לכוחם הנוכחי. במסלול השני, נתניהו מפזר לאלתר את הכנסת והולך לבחירות עם הבטחה חרדית לתמיכה בו לראשות הממשלה בתמורה לקבלת תיקים ידועים מראש. מדובר למעשה בחזרה על תרגיל חול המועד סוכות תשס"ט בו דחו החרדים את הצעת ליבני להקים איתה ממשלה והבטיחו לנתניהו ללכת רק איתו לאחר הבחירות. התמורה הייתה התחייבות של נתניהו לתיקי הפנים, השיכון והדתות. כך סוכם וכך לאחר מכן בוצע.

המשותף לשני המסלולים הוא סילוקו לאלתר של לפיד מהממשלה, אם בצירוף החרדים ואם בהודעה על בחירות בהקדם ופיזור הכנסת. הבונוס בסילוקו של לפיד הוא כפול. מצד אחד הפסקת הרדיפה של משרד החינוך נגד החינוך החרדי. מצד שני הסרת כל יוזמות החקיקה האנטי חרדיות שמונחות על שולחן הכנסת. ויש הרבה יוזמות מסוכנות כאלה.

אבל עם זה אין עדיין קייס לבוא לגדולי התורה ולקבל את אישורם להצטרף לממשלה עכשיו או להתחייב לאחר הבחירות. ביהדות התורה התגבשה ההחלטה לדרוש מנתניהו הרבה יותר. בראש ובראשונה לבטל את סעיף הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס ולהמיר אותן בסנקציות כלכליות בלבד. דרישה שנייה, לבטל את החלטת הממשלה על תקנות הגיור החדשות. ואחרון חביב, הכנסת שינויים בתקציב המדינה המתקנים את העיוותים והשוד האלים של הבית היהודי בסעיפי החינוך והישיבות. מאחר והם מכירים את הקליינט, דרשו הנציגים החרדים את ההבטחות בכתב. בתמורה הבטיחו קואליציה יציבה עד מועד הבחירות החוקי בעוד כשנתיים.

נתניהו דחה את ההצעה. המסר שהעביר כץ לחרדים היה כי דעת הקהל לא תאפשר לו להעיף שותף קואליציוני כמו לפיד ולהיכנע לחרדים באופן מוחלט. אי לכך עברו הדיונים למסלול ההליכה לבחירות עם התחייבות מראש לתמיכה חרדית. אחרי הבחירות, הסביר כץ, הרבה יותר קל לשנות קווי יסוד של הממשלה ורק אז ניתן לדבר על הכנסת תיקונים מהותיים בחוקים כמו הגיוס והגיור.

נשמע טוב? אולי למי שלא מכיר את נתניהו. אלה שכבר נכוו אצלו ברותחין נזהרים גם בפושרים. בשיחות הפנימיות של שלישיית דג"ל (דרעי, גפני ליצמן) הוחלט לדרוש לקבל מראש התחייבויות בכל הנושאים האמורים. הוויכוח היה על טיב הערבויות. בעוד שליצמן ובעקבותיו גפני דורשים הסכם כתוב וחתום, הרי שדרעי מוכן להסתפק בשלב ראשון בהתחייבות סמויה שתופקד בידי צד שלישי. בלשכת נתניהו דחו על הסף את הדרישה להתחייבות בכתב בנימוק ההגיוני הבא: פרסום ההסכם יגרום לכך שמערכת הבחירות הבאה תתנהל סביב הציר החדש של נתניהו והחרדים, מה שיקפיץ את לפיד בבחירות מהשפל בסקרים בו הוא נמצא כעת.

בשלב זה, נכון למוצאי יום רביעי השבוע, הוקפאו המגעים בין כץ והחרדים, כאשר הראשון דורש לחזור אליו עם תשובה ברורה ומאוחדת על טיב הסיכומים לקראת הבחירות הבאות. כץ הזהיר כי אם לא תושג הסכמה ייאלץ נתניהו ליישר קו עם לפיד ולבני. מה שאומר אישור התקציב וחוק מע"מ אפס והמשך כהונתה של הממשלה בהרכבה האנטי חרדי הנוכחי לטווח של שנה לפחות. עכשיו תבחרו אתם, כך כץ, מה גרוע מבחינתכם יותר. להמשיך ולהתייסר תחת לפיד וליבני, או לתת בנו אמון וללכת לבחירות בתוך חודשיים עם הבטחה להיות שותפים בכירים בממשלה הבאה.

עד שתתקבל התשובה משהה נתניהו את חוק הלאום בשבוע ואם יהיה צורך תהיה השהיה נוספת למספר שבועות. זה הסיפור האמיתי ואין בלתו של פשר הזגזוגים של ראש הממשלה, התלוי ועומד עד שגדולי התורה יקבלו את ההכרעה הקשה.

הקרע לא יאוחה
חושך ליום הטבח הנורא בהר נוף התכנסו משתתפי כנס הרשויות המקומיות בניר עציון לפנל משמים כלשהו בנושא תחבורה. אורח הכבוד בכינוס היה ח"כ ויו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי. מה לישי ולתחבורה? ממש לא משנה. מרבית המשתתפים בכינוס הזה ממילא דיברו על מה שמעניין אותם ואת ציבור השומעים ולא על הנושא הרשמי. ערב קודם הופיעו ה"ה אריה דרעי את יעקב ליצמן את משה גפני במושב הפתיחה ונשאו נאומים חוצבי להבות נגד הממשלה הנוכחית ונגד כניסה לקואליציה. גם מישי ציפו המשתתפים לאש וגופרית פוליטיים, והוא בהחלט סיפק את הסחורה. כקודמיו הוא דיבר נגד הממשלה, אבל השואו הגיע כשהתייחס למצבה של התנועה שבעבר היה לו את הכבוד והעונג לעמוד בראשה.

למזלו של ישי, כמה שעות מוקדם יותר התפרסם סקר שערך ערוץ הכנסת בנוגע לחלוקת המנדטים הצפויה לו התקיימו הבחירות כעת. סקרי הערוץ, המתבסס על משאלי רשת, אף פעם לא האירו פנים לש"ס, אבל הפעם היא נשחטה בסכין פגומה. שישה מנדטים בלבד. רק התנועה הגוססת של ציפי לבני קיבלה פחות. יהדות התורה, שבעשורים האחרונים הוגדרה כאחות הקטנה של ש"ס, הפכה לאחות הגדולה עם שבעה מנדטים. ואוי לעיניים, ולאו דווקא המזרחיות, שכך רואות. אובדן חמישה מנדטים חרדיים הוא מכירת חיסול של הנציגות החרדית בכנסת הבאה.

ישי דיבר בטון עצוב על מצבה של התנועה, אך פניו נהרו (מה שמזכיר את הסיפור הידוע על אחד שבא לרב וסיפר שחטא. מה תהיה תשובתי? שאל. לך תשתה כוס מיץ לימון עם קצת פלפל, השיב הרב. האם זה מה שיכפר לי על החטא? שאל הנ"ל בתימהון. לא, השיב הרב. אבל זה מה שיוריד לך את החיוך מהשפתיים. הנמשל, כמובן, בחלק האחרון של המעשה). הוא טען שהמצב קשה ושיש לו תכניות כיצד להתמודד. הוא לא פירט מהן; כנראה נשק סודי שיישלף לקראת הבחירות.

עד שזה יקרה, מן הראוי להעיף מבט אל הסקרים שהתפרסמו בחצי השנה האחרונה לכהונת היחיד שלו, לפני עידן ההנהגה המשולשת. או אז יצאו 25 סקרי דעת קהל ומנדטים של כל המכונים הפעילים בתחום (הנתונים מתוך 'הפלוג' של טל שניידר, ועל כך תודתנו). ש"ס נעה שם בין שישה מנדטים (ערוץ הכנסת, שמעניק לה מספר זהה גם היום) לעשרה מנדטים (אחד הסקרים של מינה צמח). שימוש מהיר במחשבון מגלה שהממוצע עמד על 8.2 מנדטים. והימים - ימי הזוהר של ש"ס. תחת הנהגתו של מרן הגר"ע יוסף. בתוך תוכי הקואליציה. עם ארבעה תיקי מפתח בממשלה וים של
ג'ובים באלף ואחד מקומות. כיום עומד ממוצע הסקרים (לפי רישום ידני של כותב השורות מראשית אוקטובר השנה עד השבוע הנוכחי) של ש"ס מוכת האופוזיציה ונטולת ההנהגה של פוסק הדור והדרו זצ"ל על 7.6 מנדטים. אם בימים שש"ס שוכבת על הקרשים רושם ההפרש בסקרים 0.6 מנדטים בלבד, כנראה שעוד מוקדם להספיד את התנועה הקדושה.

שאלת מיליון הדולר היא מה גרם לש"ס לזנק משמונת המנדטים במחצית השנייה של 2012 ל-11 המנדטים שקיבלה בפועל (כשרק 27 אלף קולות ששרפה הרשימה של הרב אמנון יצחק הפרידו בינה למנדט ה-12). אי אפשר לייחס את המהלך להקמת השלישייה המפורסמת, שחבריה רק הפריעו זה לזה במערכת הבחירות, ושתי תשובות אפשריות בדבר: או שש"ס היא מפלגה אמוציונלית שמצליחה להעיר את השטח רק מבחירות לבחירות, ולכן סקרי אמצע הקדנציה שלה לא רלוונטיים, או שאכן שבעה-שמונה מנדטים הם מה שהיא שווה באמת וכל היתר הושג תמיד בזכות ההתגייסות של מרן הגר"ע יוסף. את הנכונה בין השתיים נקבל תיכף ומיד בבחירות הקרובות. ואבוי אם זו תהיה השנייה.

לשאלה אחת לפחות לא צריך להמתין למענה. כבר עתה ברור שהספקות סביב התוחלת של ניסיונות הפיוס בצמרת ש"ס הפכו לוודאיים. לפני שבועיים דווח כאן על השיחה שקיימו דרעי וישי בביתו של איש העסקים מאיר גל. בניגוד לפרסומים על יציאה לדרך חדשה נטען שהפגישה הסתיימה ללא תוצאות ושהוחלפו בה דיבורים קשים בין השניים. לפגישה קדמה הצהרת ידידות מצדו של דרעי בשבת הגיבוש של פעילי התנועה. דרעי הבטיח שמעמדו של ישי כחבר בכיר בש"ס לא ייפגע ושהוא ייטול חלק בהנהגת התנועה. ההערה של כותב השורות הייתה שהחיבוק הנלהב הזה אינו אלא תרגיל פוליטי מחוכם המכונה 'מלכודת דבש' בלקסיקון הפוליטי. ובשפה המדוברת: חיבוק שנועד למנוע מהמחובק את תדמית הנרדף שהייתה הקלף החזק ביותר שלו בשנה האחרונה. זה, מצדו, הגיב בבקשה לקיים פגישה שתענה על דרישות הפעילים והשטח שנפשם עייפה מקטטות הצמרת.

כמו כל דבר מזויף מתוכו, גם השלום הזה לא החזיק מעמד זמן רב. סקר ששת המנדטים שיחרר אצל ישי את החרצובות. בלי לנקוב בשמו של האחראי לכך הוא החל לדבר בפומבי על מצבה של ש"ס. דרעי לא הגיב רשמית, ואז החליט ישי להעביר הילוך. בראיון לערוץ הכנסת הוא טען שיש משבר אמון חריף בינו לדרעי ותינה שוב את מצבה של התנועה. קריאת תיגר ברורה יותר מזו כבר לא יכולה להיות.

מה שגרם להתפרצות של ישי הייתה הדחה פתאומית של אחד מאחרוני נאמניו בממסד הש"סי. ביום ראשון התבשר מספר שש ברשימת ש"ס בעיריית ירושלים, אשר מישאלי, על סיום תפקידו כגזבר עמותת ש"ס בהסתדרות. כאן המקום לספר שמעבר לנוכחות בכנסת ובמועצות המקומיות יש לש"ס רשת עמותות בת בתחומים שונים ורווחים (ולכל אחת מספר עובדים במשכורת. הלוואי על כל ישראל), בתוכן עמותת 'דר וסוחרת' שהייתה אחראית על שידורי הלוויין של שיעור מרן הגר"ע יוסף, עמותת 'רשת החינוך התורנית', עמותת התרבות 'אל המעיין' (כל היודע פרטים על פעילותה מתבקש לספר) ועוד אחת ידועה פחות: ש"ס בהסתדרות העובדים הכללית. מאז הצטרפות התנועה להסתדרות הכללית יש לה ייצוג בהנהגה וגם תקציבים נאים.

לישי ומקורביו אין ספק שזהו המשך המגמה של ניקיון המנגנון הש"סי מנאמניו של היו"ר הקודם. לאנשי דרעי פרשנות אחרת. לטענתם, ההליך פרוצדורלי. איחוד מנהלי כל עמותות ש"ס תחת קורת גג אחת. במקרה זה, של גזבר ש"ס הארצית יהודה אוחנה. בין כך ובין כך, אשליית השלום בש"ס הלכה לעולמה. עכשיו נותר רק להמתין לטקס הקמת המצבה.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
נתניהו ליצמן אדמור חוק הלאום

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד